מנכ"לים בכירים ממליצים: מהם המהלכים שיעזרו לצלוח את המשבר

[לחמ"ל גלובס - המשבר העולמי: כל החדשות, הנתונים והפרשנויות] ; המשבר הנוכחי מחייב להתוות אסטרטגיות ניהול ארוכת טווח ; "גלובס" פנה אל יגאל ברייטמן, אורי יהודאי, אורנה ברי, יעקב שיינין, פרופ' דן גלאי, דב קוטלר, אברשה בורשטיין ושרגא ברוש - כדי לברר מהם לדעתם המהלכים האסטרטגיים שיכולים לעזור לצאת מהפלונטר ולמזער את הנזק

"שנו את שיטת התגמול למנהלים"

יגאל בריטמן, יו"ר ומנהל עסקים ראשי בפירמת ראיית-החשבון והייעוץ דלויט-בריטמן-אלמגור-זוהר

"הפתרונות האסטרטגיים ליציאה מן המשבר העולמי בשווקים נגזרים מתוך הבנת הבעיה לאשורה. זו להערכתי התפתחה, בין השאר, משני גורמים מרכזיים. בשעה שהעולם הפך גלובלי בהיבטים רבים, כגון זרימת כספים או זרימת אינפורמציה, הרי שהרגולציה נותרה לוקאלית. כך נוצר מצב שאמריקה מתעטשת, ומדינות אחרות בקצה השני של העולם מקבלות שפעת. הגורם המרכזי השני שתרם למשבר הוא שיטות התגמול קצרות הטווח של מנהלים, המתוגמלים על ביצועים ברמה שנתית, והאנליסטים מודדים אותם מרבעון לרבעון. מדדים קצרי טווח כאלה, דוחפים את המנהל ללכת על השקעות מסוכנות בעלות סיכויים גבוהים עם פוטנציאל להניב מהר והרבה, במקום לאמץ מהלכים אסטרטגים שמבשילים לאורך זמן.

"מתוך ההבנות הללו, הייתי ממליץ על שני מהלכים אסטרטגיים מרכזיים: האחד, שינוס מותניים עם המדינות הגדולות בעולם לצורך יצירת אחדות רגולטיבית. בנוסף, הייתי תומך במהלך של שינוי שיטת התגמול למנהלים - מפרקי זמן של רבעונים או שנים בודדות למדידתם על-פי ממוצע הביצועים שלהם בחמש השנים האחרונות של כהונתם. שיטה כזו תכניס לשקלול גם שנים של הפסד או BREAK EVEN, ותוציא החוצה מן המערכת הבנקאית והעסקית אופורטוניזם קצר טווח. שיטת תגמול כזו עשויה למתן את המהלכים של המנהל ולהביא אותו לחשיבה אסטרטגית מדודה ואחראית יותר".

"שחקו לפי חוקי 'העולם של מחר'"

אורי יהודאי, מנכ"ל פרוטרום

"ניהול המשבר הנוכחי דומה מאוד לניהול משבר של חברה עסקית. בהקשר זה אני סבור שקברניטי המשק בארה"ב מנהלים אותו כראוי: מעבירים החלטות מהירות יחסית כדי לעצור את הסחרור האקוטי, ופועלים בתעוזה כשהם משליכים מאחור תפישות דוגמטיות שכתובות בספר ומלאימים בנקים (רעיון מוטרף לפי התפישה המסורתית של כלכלה חופשית). גם במצבי משבר של ארגון עסקי, מנהל חייב להיות קשוב וזמין למציאות ולחוקים המשתנים שלה - במקום לפעול על-פי הספר או על-פי מה שנכון היה בעבר. המשימה הבאה שמוטלת על כתפיהם של ראשי המשק היא לנתח את המצב החדש, לחשוב על 'העולם של מחר', להמציא חוקים חדשים ולהתוות רגולציות חדשות שתמנענה משבר חדש. לא מומלץ שהממשלה עצמה תהפוך ל'בנקאי' בפועל.

"את המהלך של הזרמת הכספים לבנקים (שלדעתי טרם הגיע לשיאו), כדאי לגבות בהכנסת קבוצות הנהלה מוכשרות עם ניסיון מוצלח בניהול בנקים, כאשר קבוצות אלו תנהלנה את הבנקים מטעם הממשל ותשמורנה על האינטרסים שלו".

"תנו למשברים קטנים 'להרים ראש'"

פרופ' דן גלאי, מנהל תוכנית ניהול סיכונים בלהב אוני' ת"א, ומנכ"ל משותף בקב' סיגמא

"הכתובת היתה על הקיר. בשנת 2000, לנוכח ניצני האטה הראשונים, גרינספן הוריד את הריבית באופן דרסטי מ-5% ל-1% ומנע את המיתון במחיר של ספקולציה בנדל"ן. באופן זה הוא דחה את המשבר במספר שנים, רק כדי לגלות שעוצמתו התגברה והפכה בלתי נשלטת כמעט. זוהי שגיאה אסטרטגית גדולה, כיוון שאין תיקון ללא משבר.

"משבר כלכלי דומה למחלה: לעתים עדיף לקבל אותה, לתת לה להתבטא באופן קל, ולאפשר לה לקמול מאליה. פחות נכונה היא האלטרנטיבה של דיכוי המחלה עם תרופות במינוני יתר, רק כדי לחטוף ריקושטים בעוצמה גדולה יותר בהמשך. נכון לעכשיו, הלאמת הבנקים החלה בשלב מאוחר מדי וללא תוכנית סדורה. בשלב זה הייתי מציע להמשיך עם ההלאמה ולהזרים נזילות למערכת הבנקאית, אבל בו בזמן לזכור שנאומים והכרזות על תקציב של 700 מיליארד דולר חייבים להיות מגובים בתרגום הסכום הזה לתוכנית אסטרטגית מסודרת, בת פעולה. בהקשר זה, יש להחליף את אותן הנהלות שנכשלו בצורה טוטאלית ומחפירה, ובמקומם להביא מנהלים מוכשרים עם קבלות".

"הוציאו את האוויר מהבלון הנפוח"

אורנה ברי, יו"ר איגוד קרנות הון סיכון ושותפה עצמאית בקרן ג'מיני

"מאז שנת 2000 המשק האמריקני הסיט את הפוקוס שלו לכיוון של שירותים, במקום להתמקד במחשבה על פריון, תחרות, אפקטיביות ומהלכים מניבים ברי-מדידה. כך קרה, שמנהלים קיבלו שכר נפוח של מיליוני דולרים על כישלונות צורמים, בבחינת 'בלוף על פשע'.

"המהלך הראשון שהייתי ממליצה עליו הוא שינוי התנהגותי וחשיבתי מן היסוד: ללכת BACK TO BASIC, לערוך בדק בית יסודי: לנקות הנהלות כושלות, להוציא את האוויר מהבלון הנפוח ולהתמקד בפריון, צמיחה ותעסוקה (במקום להמשיך לממן ולהזין שירותים עקרים שאין בצדם צמיחה או פריון ממשי). זה מתחיל כבר בהחזרת האיזון להכשרה האקדמית, וכאן ראוי לתת את הדעת על פילוח נושאי הלימוד באוניברסיטאות כתשתית לטווח הארוך. הייתי מעודדת יותר מקצועות יצרניים במדעים ובהנדסה (באמצעות מכשירים כמו מלגות, שכר לימוד מופחת וכדומה), לעומת מקצועות שירותיים נפוחים שלא מניבים, כמו לימודי MBA, ייעוץ או עריכת-דין (למה שכלכלן ישתכר היום פי-שלושה מבעל מקצוע יצרני? אין לכך הצדקה). בהקשר זה כלכלה בריאה וצדק חברתי חוברים ממש יד ביד.

"במקביל הייתי ממליצה לקברניטי הכלכלה בארה"ב על מהלך ניהולי אחר: להתמקד בנקודות החוזק של המשק. גם ארה"ב וגם ישראל הן מדינות שבהן הנושא של יזמות מהווה מרכיב חזק המבדל אותן משאר השווקים בעולם. לדוגמה תעשיית הרכב בארה"ב, גם כשהיא 'בדיכאון מוחלט', הרי שהצטבר סביבה המון ידע סגולי ברובוטיקה, בפסי ייצור, בייצור סדרתי ועוד. הייתי מציעה בהקשר הזה ליטול את החוזק הזה של הידע ולמנף אותו".

"פעלו בתיאום עם הסביבה"

אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס

"כאשר מתחולל משבר בארגון עסקי יש לפעמים למנהל נטייה אינסטינקטיבית להסתגר, לקחת על עצמו את כל האחריות, לפעול לבד ולהינעל על דרך שהתווה מבלי לשתף גורמים אחרים בסביבה העסקית כמו מנהלים אחרים בצמרת, בנקים, ספקים וכו'.

"הייתי ממליץ להימנע מנוקשות מחשבתית כזו גם בניהול המשבר הכלכלי העולמי. קברניטי הכלכלה בארה"ב חייבים לתאם את מהלכיהם ראשית בתוך הבית, אבל גם עם מדינות אירופה ומדינות אחרות בעולם. הפתיחות הזו מייצרת תמיכה ופתרונות אפקטיביים ומהירים יותר. הסביבה הכאוטית שבה פועלים היום מנהלי המשבר מאופיינת ממילא ברמות אי-ודאות גבוהות. אף אחד לא מבטיח להם שמהלך כלשהו שהותווה יספק את התרופה לבעיה. ריסון הגאווה (לאף אחד אין מונופול על החוכמה) ותיאום מהלכים עם גורמים אחרים מחוץ לארה"ב, מחזקים את סיכויי ההצלחה".

"אל תחנקו את המגזר העסקי"

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים

"הזרמת הכספים הממשלתית למערכת הבנקאית היתה מהלך נכון, אבל היא עדיין לא מבטיחה היחלצות ממיתון או מסטגנציה. ראשי הכלכלה בארה"ב חייבים להבטיח שהכספים הללו לא ייעצרו בקופות המערכת הבנקאית, אלא יחלחלו הלאה אל השוק הריאלי, אל הסקטור העסקי.

"נכון להיום, כשהממשל האמריקני הוא במידה מסוימת בעל הבית של הבנקים שהולאמו, יש לו Say לגבי מדיניות ניתוב הכספים. בהקשר זה הייתי מציע לוודא שהבנקים מנהלים מדיניות אשראי אחראית, מבוקרת ומפוקחת, ובו-בזמן לא חונקים את המגזר העסקי. קברניטי הכלכלה חייבים לשמור על איזון ולהישמר מן הקצוות, כדי שהשוק הריאלי ימשיך לתפקד".

"לימדו מישראל וממשבר 1929"

יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים

"המהלכים שעשו קברניטי המשק האמריקנים היו איטיים, מסורבלים ומאוחרים מדי. במקום להזרים את הכסף ישירות אל הבנקים תמורת מניות, הם 'התבחבשו' באופן שלומיאלי בהכרזה על תוכנית 700 מיליארד הדולר (תוכנית שיישומה עשוי היה לארוך זמן ממושך), ובדרך איבדו את אמון הציבור. באופן ההתנהלות השלומיאלית הזו הם הפסידו זמן יקר, כאשר מהלך הזרמת 250 מיליארד הדולר ישירות לבנקים נעשה באיחור של שבועיים (זמן משמעותי). הם לא השכילו להבין שמשבר פיננסי חייב להיעצר באיבו, בטרם יהפוך למשבר כלכלי ריאלי (מיתון, ירידת תפוקות ואבטלה). במצבי חירום מהירות הפעולה קריטית ורק אחר-כך, כשהמערכת מתייצבת, יש מקום 'לסגור חשבונות'. בהקשר זה, ישראל הקטנה שימשה כמו 'מעבדה' עבור ראשי המשק בארה"ב. ראוי היה להם ללמוד מהפתרון שישראל נתנה למשבר הבנקים לפני 25 שנה.

"מהלך נוסף שניתן לאמץ הוא להתבונן על Great Depression של 1929. היציאה בזמנו מן המשבר, ערב מלחמת העולם השנייה, נולדה הודות לביקושים האדירים לאוניות ולמטוסי קרב. במילים אחרות, תעשיית המלחמה היתה הקטליזטור ליציאה מאותו מיתון היסטורי. בדומה לכך, הייתי מציע לקברניטי המשק בארה"ב להתמקד בצורכי האנושות בעתיד הנראה לעין (כמו על הצורך בטכנולוגיות של אנרגיה/אנרגיה ירוקה), ולהגדיל את ההשקעות היצרניות במגזרים הללו. זהו המקום שממנו המשק יידחף קדימה. למה להמתין למלחמה? אפשר ללכת הפעם בכיוון החיובי, ולשים את הפוקוס על השקעות ששייכות לעולם המחר".

"צרו שקיפות מלאה, שיטתית ומסודרת"

דב קוטלר, איש עסקים ולשעבר מנכ"ל בנק איגוד

"כשמנהלים משבר אמון בארגון עסקי, הדרך היעילה ביותר היא Management by walking around. הווה אומר, פגישות אינטנסיביות ומסודרות של המנהל או המנכ"ל עם הלקוחות, העובדים והספקים, כשהוא משתף אותם ומדווח להם על המצב Live ובגובה העיניים. לא ניתן לנהל משבר אמון דרך מסכי הפלזמה. במקביל, עוד לפני שנכנסים לעוביים של הפתרונות הכלכליים במשבר העולמי הנוכחי, צריך להבין שבראש ובראשונה מדובר במשבר אמון/משבר מנהיגות. מכאן גם נדרש מהלך אסטרטגי, שייצב את המערכת.

"הייתי ממליץ לראשי המשק בארה"ב לבחור דמות ציבורית דומיננטית אחת (לא בצורה ספוראדית כל פעם דמות אחרת, כפי שנעשה בארה"ב), שתדווח לציבור בצורה שיטתית ומסודרת, אחת לכל מספר ימים, ותספק לו שקיפות מלאה של המצב. יש גם לומר באותו דיווח מתי יחול הדיווח הבא, כדי לחבר את הציבור לשיטה. זהו מהלך בונה אמון, שהבריטים אגב השכילו להשתמש בו (ראש הממשלה בראון מופיע בתדירות קבועה מול העם ומדבר על המשבר), כמו שגם אצלנו עשה האלוף יריב במהלך מלחמת יום כיפור. בן-גוריון, אגב, התייחס פעם לסוגיית המנהיגות ואמר כי מנהיג יודע להעביר לעם שדר שמחר יהיה 'טיפ טיפה' טוב יותר מהיום".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988