בשורה אחת עם ביל גייטס וסטיב ג'ובס: הפיתוח לכאב שהביא להלר פרס מהבית הלבן

פרופ' אדם הלר נכנס לתחום האבחון דרך טרגדיה אישית ויצא עם אקזיט של 1.2 מיליארד ד' ופרס יוקרתי מהממשל האמריקני ; בראיון בלעדי ל"גלובס" הוא מספר איך עובד עסק בו הבן הוא המוציא לאור את החלום של אביו ועל עתיד תחום המכשור הרפואי לסוכרת, שיחסוך חלק גדול מתופעות הלוואי של המחלה

כאבם של חולים במחלות חמורות הוא בדרך כלל לא הגורם הראשון שנלקח בחשבון על-ידי יצרנים של תרופות ומכשור רפואי. היצרנים יכולים לתמחר ולגבות תשלום מחברות הביטוח הרפואי עבור מוצרים שחוסכים בסיבוכים, בזמן של רופאים, או בשימוש בתרופות אחרות, אך את הכאב של החולים מאוד קשה לתמחר.

לכן, כאשר הגיע לשוק לראשונה בתחילת העשור המוצר של חברת Therasense, אשר מאפשר בדיקת רמות הגלוקוז בדם בכאב מינימלי, רבים מחולי הסוכרת לא הבינו מהיכן הגיע המזל הטוב הזה.

למעשה, לא היה כאן שינוי פרדיגמה. המוצר הצליח משום שדרך החיסכון בכאב, הוא הצליח גם להשיג את המטרות האחרות, ברות התמחור. ואולם, רבים החולים שמודים כל יום לפרופ' אדם הלר, ממציא המוצר, ולבנו ד"ר אפרים הלר, המייסד והמנכ"ל שלה.

לפני כחודש הכיר גם הממשל האמריקני בתרומתו של הלר, וזיכה אותו במדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות, אותה קיבל מידיו של נשיא ארה"ב היוצא, ג'ורג' בוש. הלר נכנס לרשימה מכובדת בהחלט. בעבר זכו בפרס זה סטיב ג'ובס, מייסד ומנכ"ל אפל; ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, ודיוויד פקארד, ממייסדי HP.

"הפרס הכלכלי" הגיע עוד לפני כן, כשתרהסנס נמכרה לחברת Abott ב-2004 תמורת 1.2 מיליארד דולר.

הקדיש את חייו לאבחון

הלר התעניין מאז ומתמיד בכימיה. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטה העברית, שם גם הכיר את אשתו, אילנה, לה נישא ב-1956. "בתנו טלי נולדה בירושלים בחורף הקר של 1958. היא הייתה חולה מיום היוולדה ועד יום מותה בגיל 24", הוא מספר, וחושף פן טרגי בחייו, הקדמה הכרחית מבחינתו לסיפורה של תרהסנס.

"הסבל של טלי נבע מרצף ארוך של טעויות אבחון", מספר הלר. "זמן קצר אחרי לידתה, נקבע כי היא אלרגית לחלב פרה, כשבעצם הבעיה הייתה היעדר שסתומים מתפקדים במערכת השתן. האבחון הלקוי הוביל לדלקת כליות כרונית עם אפיזודות חוזרות של חום, פרכוסים ובסופו של דבר גם נזק מוחי. אחד הטיפולים הוביל להתחרשותה ובשל כך היא אובחנה בטעות כבעלת פיגור שכלי. הבעיה אובחנה רק כשהייתה בת שבע - כמה שנים מאוחר מדי".

עד פטירתה של טלי ב-1982, עבד הלר רק בזמן ובמקום שהטיפול בטלי אפשר לו, ובכל זאת הפך למוביל אקדמי בתחום הכימי. לאחר פטירתה, פנה לתחום הרפואי, ספציפית לתחום האבחון. "מאז אני מקדיש את חיי לתחום", הוא מספר. "כך גם עשו אשתי אילנה ובני, אפרים, שייסד איתי את תרהסנס והיום הוא מוביל את חברת הקרדיולוגיה אנג'יוסקור. בני, יונתן, הוא ייסד את Human Impact Partners, ארגון שמטרתו למקם את הבריאות במרכז השיח הציבורי ולמנוע אי שוויון בחלוקת משאבי הבריאות".

אפרים הלר, הבן, עזב את משרתו ב-HP ב-1992 כדי להקים את תרהסנס על בסיס מחקריו של אביו יחד עם הקולגות, ד"ר ינון דגני וד"ר בריאן גרג מאוניברסיטת טקסס. תרהסנס הוקמה בתוך החממה של אוניברסיטת טקסס. "החברה התבססה על התוצאות שהשגנו בחמצון של מזהמים במים ובאוויר. לאחר שאפרים שיפר ומכר את הטכנולוגיה, הוא החליט להתמקד אך ורק בסוכרת".

אף שסוכרת לא הייתה קשורה באסון המשפחתי, הלר האב והבן הבינו את ההשלכות החמורות של המחלה. "5% מהעולם חולים במחלה המובילה לעיוורון, כריתת גפיים, ניוון עצבי, מחלות כלי דם וגם אי ספיקת כליות", מזכיר הלר. "ניתן למנוע את סיבוכי המחלה על-ידי שליטה מדוקדקת ברמות הגלוקוז, אך לשם כך יש לבצע לפחות שש בדיקות דם ביום. בכל יום מבוצעות יותר בדיקות סוכר מאשר כל בדיקות הדם האחרות גם יחד".

המוצר של תרהסנס למדידה רציפה של רמות הסוכר בדם, ה-Freestyle Navigator, עשה לכאורה דבר פשוט - הוא הקטין משמעותית, בסדרי גודל, את כמות הדם הנדרשת כדי לבצע הערכת רמת גלוקוז בדם. כתוצאה מכך יורד למינימום גם הכאב וניתן לבצע יותר בדיקות, שפירושן שליטה טובה יותר ברמות הגלוקוז בדם ומניעת סיבוכים.

"המוצר הזה לא היה החלום הראשון של החברה", מפתיע הלר. "יצאנו לפתח מד גלוקוז המוחדר באופן קבוע לגוף, מודד את רמות הסוכר כל הזמן ויכול להתריע מיידית על עלייה או ירידה חריגה". המוצר המוביל היה אמור להיות רק מוצר ביניים, אך הוא זה שהצליח להשיג לחברה את תשומת הלב ומקורות המימון. "ב-1996 קיבלנו השקעת הון סיכון ראשונה ומרק לורץ, לשעבר סגן נשיא לתפעול במחלקה של ג'ונסון אנד ג'ונסון, הצטרף אלינו כנשיא". אישור למוצר מצד הרשות האמריקנית למזון ותרופות, ה-FDA, הגיע בשנת 2000.

בסופו של דבר, המוצר למדידה רציפה פותח גם הוא, אך פיתוחו הושלם רק לאחר מכירת החברה לאבוט. היום הוא משווק בישראל על-ידי המרכז לסוכרת גפן מדיקל.

* מה הייתה חלוקת התפקידים בינך ובין אפרים בתחילת הדרך?

"אפרים היה המנכ"ל, המנהיג, האסטרטג ומנהל התפעול מן היום הראשון, בעוד אני והקולגות שלי סיפקנו לו את הטכנולוגיה".

* שיתוף פעולה כזה בין אב ובן אינו שכיח בחברות סטארט-אפ. אתה ממליץ עליו?

"מערכות היחסים הטובות ביותר הן אלה הבנויות על אמון עמוק והשלמה של תחומי התמחות. אני מאמין שגם אם מדובר באב ובן, זהו המתכון להצלחה".

* מה דעתך על חברות מכשור רפואי המוקמות בישראל? האם יש סיכוי שתהיה מעורב באחת מהן?

"בעיקרון דעתי היא שחלק מן החברות ממוקדות בטכנולוגיה ולא במוצר מסוים שיש בו צורך ברור. מאידך, חברות אחרות מתרכזות בצורך או בשוק ומגיעות אליו ללא יתרון טכנולוגיה ברור. איני מעורב היום בחברות ישראליות, אך אפרים מעורב בכמה מהן".

גם מוצר החלום של תרהסנס, מד הגלוקוז הרציף, הוא רק מוצר ביניים בדרך לגולת הכותרת אליה שואף תחום הסוכרת - "לבלב מלאכותי". הכוונה היא למכשיר שיהיה מורכב ממד גלוקוז שישדר אוטומטית את רמות הגלוקוז בדם של החולים למשאבת אינסולין, אשר תגיב מיידית בהתאמת רמות האינסולין המוזרמות לדם, כדי לשלוט ברמות הגלוקוז בדם שליטה מלאה תוך הורדה למינימום של מצבי היפוגליקמיה (רמות נמוכות מדי של סוכר) והיפרגליקמיה (רמות גבוהות מדי), אשר מובילים לתופעות הלוואי של הסוכרת.

לדברי הלר, "החסם העיקרי הוא תכנון האלגוריתמים המקשרים בין רמות הגלוקוז לבין כמות וזמן השחרור של האינסולין יחד עם צריכת הסוכר בתזונה. להערכתי, כחמש שנים אחרי השלמת האלגוריתם והוכחת יעילותו, ניתן יהיה לראות את המוצרים הללו בשוק".

* מה מחכה לנו בעתיד של תחום הסוכרת?

"הצעד הבא הוא הבנה מלאה ושליטה בכל מערכת השליטה בגלוקוז בגוף, הכוללת לא רק את השינויים ברמות הגלוקוז בדם ויחסם לרמות האינסולין, אלא גם את הייצור והפירוק של הגליקוגן (הדרך של הגוף לאגור את הגלוקוז הנחוץ לו - ג.ו) הנאגר בשרירים ובכבד ויחסו לגלוקגון, ההורמון האחראי להמרת הגליקוגן לגלוקוז".

ההמצאות של הלר: חלונות מתנקים מעצמם

עוד לפני תרהסנס, היה הלר מעורב בפיתוחן של שתי המצאות חשובות - סוללת הליתיום תיוניל כלוריד והמצאות ייחודיות בתחום הסולארי. סוללות ליתיום, ובעיקר מן הסוג שפיתח הלר, מתאימות לעבודה בתנאי קיצון בשל עמידותן, אורך החיים שלהן וחיי המדף.

"בשנים 1964-1966 בניתי את הלייזר הלא-אורגני הראשון כשהעברתי מתח חשמלי דרך תרכובות של מלחים בתוך ממסים נטולי מימן", נזכר הלר. "המשכנו לחקור את ההשפעה של התהליך וראינו להפתעתנו שהוא יוצר בסוף כלורין. התמקדנו בהדרגה בחומרים תיוניל כלוריד ומלחי ליתיום. המוצר הפך מניסוי לסוללה בשנים 1970-1973. החברה הראשונה שייצרה את הסוללה הייתה תדיראן. בשנות ה-90 ביקרתי בחברה ועסקי הסוללות שלה הכניסו כ-50 מיליון דולר. עסקים אלו נמכרו מאוחר יותר לחברה הצרפתית Saft.

"הסוללה שלנו הייתה בין סוללות הליתיום הראשונות שפותחו. 35 שנים מאוחר יותר, עדיין מייצרים ומשתמשים בה בעיקר היכן שדרושות סוללות עם ביצועים מצוינים - בתחומים צבאיים, רפואיים ובתחום התקשורת".

לעומת ההמצאה המוצלחת והמסחרית בתחום הסוללות, הפאנלים הסולריים עליהם עבד הלר, היו על פי הודאתו שלו, יעילים אך לא תחרותיים מבחינת המחיר עם פאנלים מסיליקון. עם זאת, מכאן צמחה המצאה חדשה - חלונות המתנקים מעצמם. "יחד עם אפרים ועם סטודנט לשעבר שלי בשם מייק פישקו, פיתחתי טכנולוגיה לקשירת טיטניום דיאוקסיד למשטח כדי לשמור על ניקיונו. הפטנט נרכש והוא בשימוש היום בכל העולם, בעיקר ביפן. היום כל יצרני החלונות מייצרים גם חלונות מתנקים מעצמם, אשר משמשים בעיקר בגורדי שחקים. אנחנו מילאנו תפקיד משמעותי בפיתוח הטכנולוגיה".

צרו איתנו קשר *5988