ההצלחה וזיקתה לאורך האצבע

סוחרי הבורסה שאורך האצבע הקמיצה שלהם היה גדול יותר, הצליחו יותר

"הם הפגינו סימפטומים קלאסיים של מאניה. הם נהנו מעודף ביטחון עצמי. המחשבות התרוצצו במוחם. הם חוו ירידה בצורך לישון ועלייה בתיאבון המיני". התיאור הזה איננו מתייחס למכורים לסמים או לאיילים מיוחמים, אלא דווקא לסוחרים הזכרים בוול סטריט; ומי שסיפר לי על כך היה ג'ון קואטס, שניהל שם את חטיבת הסוחרים בימי השיא של בועת ההיי-טק.

לא מדובר רק בדמיון חיצוני. גם הסוחרים המצליחים וגם האיילים הדומיננטיים התבסמו מחומר מסוים מאוד: טסטוסטרון. עליות חדות ופתאומיות ברמות הטסטוסטרון הן גם התוצאה של יום רווחי בבורסה - ובו-בזמן גורמות לו להתרחש.

פצצת טסטוסטרון

הסוחרים מוצאים עצמם בסוף יום מוצלח כשהם מפוצצים מטסטוסטרון, המעודד אותם ליטול יותר סיכונים ביום שאחרי, וכך לעשות עוד כסף. את העליות ברמות הטסטוסטרון, המלוות בפרצי הצלחה או כישלון, אפשר לראות גם אצל שוורים, אצל איילים ואצל יונקים זכרים אחרים, הנדרשים להילחם זה בזה תמורת הטבות מיניות. הסוחרות - שמספרן מועט ביותר - אינן מתנהגות באותו אופן.

קואטס, כיום עמית מחקר באוניברסיטת קיימברידג', התפטר ממשרתו בוול סטריט ומקדיש את זמנו למחקר בנושאי כלכלה ומדעי העצבים. הוא התפרסם בשנה שעברה, כשפרסם מחקר (עם חוקר העצבים ג'ו הרברט) המוכיח את כל מה שנטען לעיל. מחקר חדש, שהוא פרסם עם האנדוקרינולוג מארק גרנל ועם הכלכלן אלדו רוסטיקיני, בודק אם התנהגותם של הסוחרים מושפעת מחשיפה לרמות טסטוסטרון מוגברות (וסטרואידים גבריים אחרים) כבר ברחם.

אין זו שאלת מחקר מופרכת, אם מביאים בחשבון את מה שהאנדוקרינולוגים כבר יודעים: אפשר להוכיח, כך נדמה, כי החשיפה לרמות טסטוסטרון גבוהות לפני הלידה תואמת לרמת ביטחון גבוהה. אם כך, אין זה בלתי הגיוני שסוחרים במחזורים גדולים, המעבירים מיליארדי דולרים מיד ליד בתוך כמה דקות או אפילו שניות, עשויים ליהנות מיתרונות שאותם פיתחו כבר ברחם אמם.

היחס בין האצבע המורה לקמיצה

כיצד מתכוון קואטס - שגיל הסוחרים שחקר הוא סביב שנות העשרים לחיייהם - לדעת מה בדיוק עבר עליהם ברחם? מתברר שיש מדד קל ושמיש: היחס בין האצבע המורה לקמיצה (האצבע הרביעית). יחס נמוך (כלומר, דמיון באורך בין האצבע לקמיצה) מעיד על חשיפה גבוהה לטסטוסטרון ברחם. שלושת החוקרים מצאו בדיוק את מה שהניחו: העוברים שנחשפו לרמות טסטוסטרון גבוהות גדלו להיות סוחרים מצוינים במחזורים גדולים. הנתון המפתיע היה דווקא רמת ההשפעה של הדבר: בעלי "יחס אצבעות נמוך" הרוויחו עד פי שישה מבעלי "יחס אצבעות גבוה" (אלה שקמיצותיהם ארוכות). בסביבת עבודה שבה טובי הסוחרים הרוויחו כמעט 6 מיליון דולר בשנה, זהו ממצא משמעותי.

היתרון המגולם ברמת טסטוסטרון מוגברת מגיע כנראה משני מקורות: ראשית, נראה שהחשיפה להורמון הזה לפני הלידה גורמת למוח העובר לפתח תגובות מהירות יותר ויכולת ריכוז גבוהה יותר.

קואטס ועמיתיו גילו כי הסוחרים עם הקמיצה הארוכה תפקדו טוב במיוחד בשווקים הפכפכים ואלימים, שם מהירות הפעולה מהותית. כלומר, הם לא היו רק טובים יותר, אלא טובים באופן שהעניק להם יתרון דווקא בעתות מהפך בשוק. זאת לעומת הפער הכללי בין סוחרים מנוסים לסוחרים בלתי מנוסים, הנשאר קבוע ואינו מגיע בפרצים: המנוסים נהנים מיתרון כללי יותר (הם תמיד מרוויחים יותר), הן בתקופות שקטות והן בתקופות הפכפכות.

התנהגות האייל המיוחם

שנית, מתברר כי חשיפת העובר לטסטוסטרון מגבירה את התנהגות "האייל המיוחם" שגילו קואטס והרברט, ונדמה שהיא סוללת את הדרך לתגובות עזות יותר כאשר רמת הטסטוסטרון עולה בהמשך החיים: רווחים גבוהים רק מעודדים את סבב ה"ניצחונות" של הסוחרים עם הקמיצה הארוכה. גם ההפסדים שלהם נוטים להנציח את עצמם: הם מנמיכים את רמות הטסטוסטרון של הסוחרים, ועמן הנכונות ליטול סיכונים.

בקיצור, הסוחרים המוצלחים ביותר במחזורים הגדולים הם גם אלה הסובלים משינויי מצב-הרוח האלימים ביותר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988