תנו לערוץ 10 לפשוט את הרגל

למזלו של יוסי מימן, הוא שוב פוגש פוליטיקאים המתחנחנים לערוצי המדיה

רון לאודר, מיליארדר ובעל מניות בערוץ 10, כבר התייאש. ארנון מילצ'ן, עוד מיליארדר, בדרך להתייאש. השניים, שהפרוטה מצויה בכיסם גם אחרי המשבר, מבינים שאי אפשר להמשיך לזרוק לעד כסף טוב אחרי כסף רע.

1.3 מיליארד שקל נזרקו לתוך מדורת הכסף של ערוץ 10, סכום חסר תקדים, והערוץ עדיין לא מצליח לעשות את הדבר הכל-כך מתבקש מעסק כלכלי: להכניס יותר ממה שהוא מוציא. להפרש בין הכנסות להוצאות יש כינוי חשבונאי - רווח - והכינוי הזה זר מאוד למנהלי הערוץ.

יוסי מימן, הרוח החיה מאחורי הערוץ, מנסה להשיג עכשיו הקלות והנחות מהרגולציה כדי למשוך עוד זמן אוויר ונשימה. למזלו, הוא שוב פוגש פוליטיקאים שמנסים להתחנחן למדיה.

האביר החדש כחלון

הפעם זה משה כחלון, שר התקשורת החדש, שינסה להציל את הערוץ ולהצטייר כאביר התקשורת החופשית. כחלון, אנו מניחים, יהיה בשבועות הקרובים מחוזר מאוד. הטאלנטים של הערוץ, בעלי המניות שלו וכל התעשייה מסביב, יצעקו לו: הצילו, מר כחלון, הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי שלה נתונים בסכנה אם ערוץ 10 לא יגיע לחוף מבטחים. זה כנראה יחניף לו. פוליטיקאים הרי נוטים להתמכר לאור הזרקורים.

כחלון זוכר בוודאי את הראיון שהעניק ירון לונדון ל"גלובס" לפני כמה שבועות. לונדון דיבר על קולות שנשמעו בערוץ להשתמש בכוח העיתונאי שלהם כדי לסחוט את הפוליטיקאים ולהציל את הערוץ. אחר-כך, בלחץ מנהליו, אמר לונדון שמדובר בקולות קלושים.

קולות קלושים, ציוצים, שירה בציבור, מה זה משנה. אנו בטוחים שבמוחו של כחלון עוברת המחשבה הבאה: אם אהיה נחמד אליהם, הם יהיו נחמדים אליי. ואם, חלילה, אפנה להם עורף, מי יודע, הם עוד יקרעו לי את הצורה בהזדמנות הראשונה.

טייקון הפרסום שילוח

כחלון גם זוכר בוודאי את הקמפיין שניהל בשביל הערוץ אילן שילוח, מבעלי משרד הפרסום מקאן-אריקסון, המשרד הגדול בישראל. שילוח הוא מה שמקובל היום לכנות טייקון הפרסום הישראלי, אוליגרך הפרסום, או כל השמות המצחיקים האלה. בקיצור, איש עם הרבה כוח והרבה השפעה בעולם המדיה. שילוח פרסם מודעות שחורות משחור שבהן הוא הודיע לעם ישראל ש"מדינת ישראל מודיעה בלי תדהמה על מותו של ערוץ 10" וקרא לפוליטיקאים לעצור את הביזיון, כיוון שהיצירה הישראלית "חוטפת בפנים" והדמוקרטיה הישראלית הולכת פייפן.

זה אותו שילוח שחודשיים קודם לכן לא ממש העריך את היצירה והדמוקרטיה הישראלית שנושבת מהערוץ. שילוח החטיף לערוץ 10 ולבעלי מניותיו באבי אביהם בראיון ל"גלובס".

הוא קרא ללאודר ולמילצ'ן מיליארדרים מסכנים ובכיינים שנכנסו לערוץ בגלל שיקולים אינטרסנטיים ורצון להשפיע על הפוליטיקאים. הוא קרא להם להחזיר את המפתחות, כי ערוץ 10 הוא ערוץ שנולד בחטא, שלא היה בכלל צריך להיוולד. שהוא כישלון ניהולי מדהים (מה שנכון, נכון). המסר התרבותי הכי טוב שהם הצליחו להביא, אמר שילוח, היה "הישרדות", שזה מסר שיכולנו לוותר עליו (מה שנכון, נכון).

מה קרה לשילוח, שתוך חודשיים בלבד, הפך לרחמן בן רחמן? מה קרה לשילוח שתוך חודשיים חווה התגלות חדשה? כיצד קרה שהוא שינה את דעתו מקצה לקצה? ובכן, הרינו להודיע בתדהמה שגם לשילוח יש אינטרסים בהישרדות הערוץ והם לא כל-כך קשורים ליצירה ולדמוקרטיה. הם מחוברים, איך לא, היישר לכיסו.

מקאן היא רוכשת המדיה הגדולה בישראל, המתווכת בין לקוחותיה לערוצי הפרסום, כמו טלוויזיה ועיתונות. סגירת הערוץ עלולה לפגוע בכושר המיקוח של שילוח מול ערוץ 2 ולפגוע קשה בעמלות השמנמנות שגוזרים משרדי הפרסום, כל אותן עמלות שמתגלגלות היישר לכיסיהם של משרדי הפרסום, לפעמים על חשבון לקוחותיהם. זו הסיבה ששילוח ניסה לנווט את הדיון הציבורי על ערוץ 10 בדיוק למסלולים שמהם שילוח יכול ליהנות, הכול כמובן בעטיפה אסתטית וארוזה היטב של דאגה לדמוקרטיה וליצירה.

ימיו הטובים של צרכן המדיה

השר כחלון יגלה בשבועות הקרובים לא מעט אינטרסנטים שילחשו על אוזנו בשם רווחת הצרכנים. הם יציירו לו בקווים אפוקליפטיים את גורלו המר והנמהר של צרכן המדיה הישראלי אם, חס וחלילה, ערוץ 10 ייסגר. חבל שכחלון יתפתה לכל הבאזז הפופוליסטי הזה. חבל שכחלון לא יכבד, בעצם, את כוחות השוק שעובדים נהדר בעולם המדיה.

הבעיה בעולם המדיה היא לא צמצום ומחסור שפוגע לכאורה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי, אלא דווקא השפע והרוויה הכמעט אינסופיים שהעלו את הכוח של הצרכנים. מעולם לא היה טוב יותר להיות צרכן מדיה מאשר היום. תחנות רדיו, ערוצי כבלים ולוויין, שפע של עיתונים ומגזינים ועשרות אתרי אינטרנט.

אם נדמה לצרכן שגוף מדיה מסוים אינו מספק את הסחורה, הוא פשוט יכול לדלג עליו ולעבור למתחרה. המגבלה בעולם המדיה, וכתבנו את זה לא פעם, היא דווקא פשוטה למדי: לכל צרכן יש רק מוח אחד וזוג עיניים אחד, וזו יכולת מוגבלת לצרוך את טונות המידע שזורמות אליו מכל עבר.

הזדמנות נהדרת לארגון מחדש

זו הסיבה שצריך לשלוח את ערוץ 10 לפשיטת רגל, כי הצופים, הקוראים, הגולשים והמאזינים הם אלה שנותרו הקובעים האחרונים בשוק המדיה. הצופים הם אלו שהחליטו, למעשה, שערוץ 10 הוא עסק לא רווחי, כי אין לו מספיק רייטינג בשביל לייצר רווחיות רצופה ובריאה. כל הניסיונות להנשים אותו, לתת לו הנחות ולעגל לו פינות רק ידחו את הקץ.

הליך של פשיטת רגל יאפשר לערוץ 10 לארגן את עצמו מחדש בפיקוח בית המשפט. משקיע חדש אולי יבוא בניסיון לייעל את הערוץ. ואם לא - לא יבוא. עולם המדיה יתגלגל קדימה, יקרה מה שיקרה לערוץ 10.

העליונות בתחום המדיה חייבת להישאר ובסופו של דבר תישאר גם בשוק, כי גופי מדיה אינם יכולים להתמכר למימון חיצוני מכאן ועד עולם. אם השוק דורש למעשה מערוץ 10 לפשוט את הרגל, השוק ימשיך לתפקד, והאינטרס הציבורי, שכל האינטרסנטים כה דואגים לו, ימשיך להתקיים ולקבל מענה.

eli@globes.co.il

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988