ערוץ 10 - "החמצה של כולנו"?

הראיון ב"גלובס" עם נורית דאבוש, יו"ר הרשות השנייה, מקומם כבר מהכותרת שלו

הראיון עם נורית דאבוש, יו"ר הרשות השנייה היוצאת, שפורסם השבוע ב"גלובס הערב", מקומם כבר מהכותרת שלו. דאבוש אומרת כי "ערוץ 10 הוא החמצה גדולה שכולנו אחראים לה". מי זה כולנו? קראתי את הראיון בעיון ולא מצאתי. כלומר, אם אילו דבריה לכתבת "גלובס", האם כוונתה שגם הכתבת אחראית? ואולי העיתון אחראי? ואולי אנחנו, עם ישראל, אחראים להחמצה הגדולה? תמהני.

בין דאבוש להיבטים משפטיים

בהמשך הראיון אומרת דאבוש כמה דברים מרתקים בנחישות האופיינית לה: ישראל 10 צריכה להמשיך להיות הזכיינית של הערוץ. "לו היתה ניתנת למועצה גמישות חוקתית, מועצת הרשות לא היתה מפרסמת מכרז חדש לערוץ 10", היא אמרה. כדאי לקרוא את המשפט פעמיים, כי לא ברור מי פה נגד מי: מועצת הרשות השנייה, שכנראה (עוד לא סגור) תפרסם מכרז חדש לערוץ 10, מתנגדת לפרסום המכרז שלה עצמה.

בהמשך הראיון מתבהרת התמונה: אחד, דורון אבני, יועץ משפטי של הרשות השנייה, קבע בחוות-דעתו כי "מתווה ההסכם עם ערוץ 10 אינו עומד במסגרת החוק". לשון אחרת: עוברים על החוק. אבל דאבוש רוצה להמשיך ולעבור על החוק במסגרת פיתרון שנקרא "גמישות חוקתית", ואומרת על חוות-הדעת של היועץ המשפטי של הרשות, שהיא עצמה היו"ר שלה, כי היא "מבוססת על תפיסה משפטית גרידא. נקודה".

בהמשך היא אומרת כי משפטנים בכירים (אבני, כנראה, זוטר לדעתה) חושבים שיש היבטים נוספים מעבר להיבט המשפטי, וכי למועצה יש אחריות ל"שוק היצירה, עובדי הערוץ והרפורמה שבשער".

מה הבנתי מכל זה?

1. מותר לעבור על החוק או צריך להתגמש איתו באיזושהי צורה כדי שערוץ 10 הנוכחי, שנכשל כישלון עסקי חרוץ, יוקם מן המתים וימשיך לעבוד.

2. הסיבה לכל הגמישות הזאת (פליק-פלאק לאחור בעצימת עיניים דרך גלגל בוער) היא כי נורית דאבוש דואגת ליצירה של ערוץ 10. במקום אחר היא אומרת: "יש לנו אחריות לשוק היצירה... חובה כלפי הפלורליזם והתרבות". תרבות? ערוץ 10? הלו! מי שדרדר את התרבות בשם אלוהי הרייטינג והתחרות מול ערוץ 2 הוא ערוץ 10, דרך תוכניות כמו "הישרדות", "הבלוק", "לרדת בגדול", "הדוגמניות", "מחפשים אהבה", "קרב סכינים", "היפה והחנון" ועוד. ערוץ 10 היה אמור להיות אלטרנטיבה לערוץ 2 - והפך להיות תואם חיוור שלו, שניסה לרדת עוד יותר בעקבות מורו ורבו, ערוץ 2.

3. דאבוש ממלאת את מקומה של ההסתדרות בהגנת העובדים. מה עם העובדים של תדיראן קרייר, שמרויחים שכר מינימום ונותרו ללא פרנסה, גם אם עבדו במפעל 25 שנה רצוף? מה עם העובדים של עשרות עסקים שנסגרו השנה? האם יעקב אילון (המקסים באמת, אבל לא זה הנושא) לא יוכל לשלם את החשבון במכולת? האם הצ'קים שלו יחזרו? זה מצחיק אותי.

דאבוש לא מודה בכישלון

רוב הראיון נסב על ערוץ 10, ונדמה כי הרשות השנייה היא ערוץ 10 וכי נורית דאבוש היא היו"ר של הערוץ ולא של רשות ממלכתית המתפקדת כרגולטור.

בחזרה לכותרת: ערוץ 10 הוא החמצה "של כולנו", אליבא דדאבוש, אבל לא כישלון שלה - כי היא "לא חושבת שאני יכולה לדבר במונחים של כישלון". היא גם לא מצטערת על כלום, כמו שאמרה לכתבת יעל גאוני: "אין לי משהו כזה".

אולי, נורית, "משהו כזה" של מצטערת על התכנים? הרי בעצמך אמרת שאת "לא לגמרי גאה במסך של ערוצים 10 ו-2". אולי "משהו כזה" על התוכן השיווקי והשקיפות בעמלות שלא הצליחו, אולי כי הרבה אגו היה מעורב, כמו שאמרת?

דאבוש, כיאה למרצה לאסטרטגיה תקשורתית, הצליחה לייצר כותרות רבות ב-4 השנים האחרונות. ואולי זו הסיבה לחלק מההחמצות שתוארו בכתבה. דאבוש ייצגה את עצמה קודם כל לפני שייצגה את הרגולטור, ולכן גם בראיון היא חייבת שהקוראים יידעו שהיא לא מצטערת על כלום ושאין לה שום כישלון או כישלונות בקדנציה של 4 שנים.

חבל. להצטער על משהו או לתאר כישלון כזה או אחר בקדנציה ארוכה כל-כך זה דבר טבעי, שלא לומר אנושי ובוודאי גם אמיתי. ככה זה נראה גם נרקיסי וגם מאולץ, שלא לומר מבוהל משהו. צריך אומץ כדי להודות בטעויות, לא רק כדי לריב עם הזכיינים.

ובחזרה לכותרת ולדבריה המתיימרים והצדקניים של דאבוש: "ערוץ 10 הוא החמצה גדולה, שכולנו אחראים לה". יכול להיות שהיא צודקת: בימים אלה, לפני ראש השנה ויום הכיפורים, חובה עלינו לעשות חשבון נפש. אולי הפלנו, באמת, במו-ידינו את ערוץ 10.

אני מודה שחטאנו כשריחמנו על הבנות מ"שוק הבשר" בתוכנית "הדוגמניות", ואולי טעינו כשנגעלנו מהתככים של "הישרדות", או ייתכן שפשענו כי פיהקנו ב"היפה והחנון", "הבלוק" ושות'.

לסיכום, אני מקווה שאכן "מודה ועוזב ירוחם" ומן השמים ירחמו עלינו - ומכרז חדש ייצא לדרך במהרה בימינו.

* הכותבת היא כלכלנית, מבקרת פנים ומרצה לארגון וניהול במכון אבני.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988