חזון גלובס
הנקראות ביותר

"ב-1 לפנות בוקר אמר לי בכיר בליהמן, 'יהיה בסדר'. ואז הגיעו מאבטחים"

גלובס tv "ליהמן היה מקום טוב לעבוד בו, עם תרבות מדהימה, האנשים הכי טובים. בגלל זה הקריסה הייתה כל כך נוראה" ■ ישראלים ובכירים בחברות ישראליות בחו"ל מספרים על השנה החולפת, איפה הם היו כשליהמן ברדרס קרס ומה יהיה בעתיד ■ פרוייקט מיוחד של מוסף שוק ההון

גידלו אותנו להאמין שאנחנו עובדים במקום הכי טוב בוול סטריט. החברה הכי טובה שיש עם האנשים הכי טובים. זה באמת המקום הכי טוב שעבדתי בו בחיים. אנשים ברמה גבוהה, בוגרי הארווארד וסטנפורד, עם רעב להצלחה, יצירתיות ויוזמה. רק תעשה, תעבוד, תרוץ. אלא שביום שני, ה-15 בספטמבר, ליהמן הגיש בקשה לפשיטת רגל.

כבר ביום רביעי שלפניו הבנק הודיע לפד על קשיים וכדור השלג התחיל להתגלגל. הלקוחות התקשרו בהיסטריה, אבל שמענו מהבוסים שלנו שאין סיכוי שליהמן יגיע לפשיטת רגל. חשבנו שבמקרה הכי גרוע מישהו יקנה אותנו או שהממשלה תציל אותנו, כמו שהיא עשתה קודם עם בר סטרנס. זה היה הפחד הכי גדול, אבל לא חלמנו שיתנו לליהמן לקרוס. אף אחד לא דמיין את זה.

לקוחות התקשרו ואמרו לי, 'אתם תיפלו', ואני צחקתי עליהם. אמרתי שאין שום סיכוי שזה יקרה. זה כמו שהשמש לא תזרח מחר בבוקר, אין מצב. וזה לא משהו שאמרתי כי אמרו לי לומר. ככה האמנתי.

כמו להיות בהלוויה 24 שעות ביממה

הגיע סוף השבוע, וכולנו היינו במשרד. עבדנו, עקבנו אחרי החדשות, קיבלנו תדרוכים, וענינו ללקוחות שמתקשרים בהיסטריה, בצעקות. ואתה כבר לא יודע מה לומר. אמרתי להם, 'הכול פה מטורף, אני לא יודע להגיד מה קורה. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שאני פה בשבילכם ואני אוציא אתכם מזה'. ואנחנו מדברים על סכומים מטורפים, על עשרות מיליוני דולרים.

גם ביום ראשון הייתי במשרד, בעין הסערה. היו דיבורים שבנק אוף אמריקה יקנה אותנו, אולי HSBC. ואנחנו יושבים במשרד, נאחזים בכל שמועה ופיסת מידע. ממש מאניה-דפרסיה.

ואז יצאה ההודעה שלא מוכנים לחלץ את ליהמן ברדרס, ובסביבות עשר בערב התחילו השמועות שליהמן יגיש בקשה לפשיטת רגל. אני לא אשכח את זה בחיים. בחצות הקומה התמלאה במאבטחים. בטלוויזיה ראינו אנשים עוזבים את הבניין עם ארגזים. גם למשרד שלי אנשים התחילו להגיע, בוכים, צועקים, אוספים את החפצים שלהם לארגזים, וכולם בהלם מטורף. אף אחד לא מאמין למה שקורה.

אני לא ארזתי. לא היה לי זמן, עניתי ללקוחות. עוד לא חשבתי על עצמי - אם יש לי עבודה לבוא אליה מחר בבוקר, מה עם הכסף. עניתי ללקוחות. חלקם דווקא חיזקו אותי. קיבלתי הרבה טלפונים ומיילים עם הצעות עבודה, אנשים שאמרו, 'אנחנו יודעים שאתה לא אשם, אנחנו מבינים אותך'. יש להם עשרות מיליונים אצלי והכול הלך.

באחת לפנות בוקר הגיע אחד הבכירים בליהמן. הוא הסתכל עלי ואמר, 'עוד לא הגשנו שום בקשה לפשיטת רגל. אתה תראה, עד הבוקר יהיה בסדר'. האמנתי לו.

בשלב מסוים אתה מבין שזה נגמר, אבל עוד לא מבין מה זה אומר. באותו לילה הייתי במשרד עד שש בבוקר. הלכתי הביתה, התקלחתי וחזרתי לעבודה. כולם היו שם בהלם, בתחושה קשה שהעולם נגמר.

גם בניו יורק האווירה השתנתה. אתה הולך ברחוב, מדבר עם החברים שלך, וכולם בדיכאון. פתאום ניו יורק הפכה לעיר רפאים. כולם בשוק, מתים מפחד, שואלים מה עכשיו. עם פרצופים של הלוויה. כולם כל כך נפגעו. היה טירוף של חיפוש עבודה. הולכים לראיונות, ואתה לא יודעת לאן ללכת, כי גם סיטיבנק ומורגן סטנלי וכולם מתרסקים. כל תחום שלא תחשוב עליו - נדל"ן, קמעונאות, היי-טק, כולם מתרסקים. אז לאן אני אלך בכלל?

בימים שאחרי הייתה אי ודאות, אם ברקליס יקנו אותנו או לא. אני נשארתי בליהמן עוד שלושה חודשים, כדי להציל את הלקוחות שלי ולדאוג שהם יקבלו את הכסף שלהם. לא היה פשוט בתקופה הזו. כולם עזבו. כל השותפים שלי, המזכירה שלי. זה היה כמו להיות בהלוויה 24 שעות ביממה.

אחרי שלושה חודשים עברתי לבנק אחר, היה לי מזל. אבל הרבה חברים שלי לא הסתדרו, והטרגדיה היא שאלו האנשים הכי חכמים. אלה שעבדו שעות מטורפים, שמחזיקים בתארים של האוניברסיטאות הכי טובות. חלקם מובטלים עד היום.

עושים חשבון נפש

ליהמן היה מקום טוב לעבוד בו, עם תרבות מדהימה, האנשים הכי טובים. בגלל זה הקריסה הייתה כל כך נוראה. במידה מסוימת הרגשנו מרומים. שבגדו בנו כשלא הצילו את ליהמן. איך נתנו לזה לקרות? יש לך גם ספקות לגבי ליהמן עצמו: איך הגענו לזה? מה באמת קרה שם? האנשים שאתה עובד בשבילם שנים, וגידלו אותך לחשוב שאתה בחוד החנית, עובד, מביא ביזנס, ועושה כסף, אתה מאמין שאתה בנבחרת החלומות - לך תדע אם הכול לא היה בועה אחת גדולה. מה קורה פה? איך זה יכול להיות?

יש פחד שזה יקרה שוב. אני היום זהיר יותר. זה היה בית ספר של החיים שלימד אותי המון, ואני מאוד גאה בדרך שהתמודדתי. חשבתי לעזוב את התחום. מן הסתם, אתה נכנס אחרי אירוע כזה לחשבון נפש. אתה מרגיש מרומה. אולי הכול זה חארטה? ואז אתה מזכיר לעצמך שזה השוק, שהשוק עוד יעלה, ואת השנים הטובות. אבל עדיין זה נורא קשה. *

הכותב הוא ישראלי שהחזיק בתפקיד ניהולי בליהמן ברדרס ערב הקריסה ואחריה. לבקשתו, שמו המלא שמור במערכת

הלהבות מהשריפה של ליהמן איימו על כל השכונה

הדיירים בבית של ליהמן, כמו עמיתיהם בכמעט כל בתי ההשקעות, שיחקו בגפרורים ובנפט שנים רבות *כאשר הבית של ליהמן עלה בלהבות, לא נשלחו כבאים והוא נשרף עד היסוד

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"ב-23 באוקטובר 1995 אפשר לי הארווי קרוגר להיפגש עם צוות המכירות למוסדיים של ליהמן ברדרס, שהוצג לראשונה בפני ההנהלה הבכירה של כור הישראלית. קרוגר כיהן אז כסגן יו"ר ליהמן, והוא אירח אותנו בחדר הישיבות הגדול ביותר במרכז הפיננסי העולמי, שהשקיף על מגדלי התאומים מעברו השני של הרחוב. כור הייתה אז ספינת הדגל של הסקטור העסקי בישראל, ובאירוע נכחו כמה מאות ברוקרים.

האווירה הייתה של חגיגה והתרוממות רוח. בני גאון, מנכ"ל ונשיא כור, היה אחראי לשיקומו של דינוזאור תאגידי אנכרוניסטי ומסורבל, וכעת קיווינו לגייס 120 מיליון דולר בהנפקה הישראלית הגדולה ביותר בחו"ל עד אז. גאון קיבל יחס של כוכב רוק, אני הייתי עוזרו וליהמן השיק את ה-IPO (הנפקה ראשונית) העולמי שלנו.

הרואוד שואו שתוכנן להנפקה היה אמור להימשך שבועיים, אך הוא הוארך בעוד שבוע בשל נסיבות טראגיות - ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין. ההנפקה, בכל מקרה, הייתה הצלחה גדולה, במידה רבה הודות לליהמן ולשותפיה לחיתום.

13 שנה מאוחר יותר, ביום שני, ה-15 בספטמבר 2008, חזרתי אל המרכז הפיננסי העולמי, אל חדר ישיבות דומה מאוד. הנוף היה שונה - מגדלי התאומים נהרסו שבע שנים קודם לכן. ליהמן ברדרס הכריזה על פשיטת רגל ונעלמה במהלך סוף השבוע. פחות משנה לפני כן, שווי השוק של החברה היה קרוב ל-50 מיליארד דולר.

בעקבות אסון התאומים העבירה ליהמן את משרדיה אל מידטאון מנהטן ומעולם לא חזרה לאזור מרכז הסחר העולמי. מריל לינץ', לעומת זאת, חזרה אל משרדיה המשופצים מיד כאשר הדבר התאפשר. אני כיהנתי כעת כסגן נשיא בכיר במריל, והיו"ר והמנכ"ל שלנו, ג'ון תאין, דחס כמה שיותר אנשים לאותו חדר ישיבות, כדי להסביר איך ומדוע הוא נאלץ למכור את הפירמה לבנק אוף אמריקה. הוא היה בהלם. אנחנו היינו בהלם. כל קהילת ההשקעות הייתה בהלם.

לא הייתה שום שמחה בחדר הישיבות. איש לא היה מאושר מכך שחברה מתחרה נמחקה מנוף בנקאות ההשקעות, ובוודאי לא מכך שמריל לינץ' תאבד את עצמאותה כמותג נערץ בוול סטריט ותיבלע על ידי בנק קמעוני. אך כן הייתה תחושה של הקלה אדירה.

כולנו ידענו שמריל יכלה לקרוס באותה מידה. למעשה, כולנו ידענו שרוב הפירמות בוול סטריט בלעו הרבה יותר חובות רעילים מכפי שהמאזנים שלהן יכלו לעכל. התעשייה שתתה לשוכרה אשראי זול וקל כמו במסיבת אחווה של סטודנטים עם בר חופשי. ההנגאובר הבלתי נמנע התברר כקטלני לליהמן.

בסוף השבוע שקדם לקריסה, חשבו כולם שבנק אוף אמריקה יקנה את ליהמן, אבל ביום ראשון התברר לנו שהם קנו אותנו. מריל לינץ' תהפוך לחברה שונה לחלוטין, אבל נוכל לשרוד. ליהמן נשארה לגסוס בניסוי רגולטורי שהדהד במהירות ברחבי העולם.

מה קרה לי בשנה שחלפה:

להיות בעלים של בית ללא ביטוח שריפות יכול להיות כיף, עד שיש שריפה. הדיירים בבית של ליהמן, כמו עמיתיהם בכמעט כל בתי ההשקעות בוול סטריט, שיחקו בגפרורים ובנפט שנים רבות. בר סטרנס עשה זאת בצורה הכי אגרסיבית שישה חודשים לפני כן, והבית שלו עלה בעשן.

הממשל קרא לכבאים - במקרה הזה ג'יי.פי. מורגן - כדי לכבות את הלהבות ולהציל את סטרנס. כאשר בית ליהמן עלה בלהבות, לא נשלחו כבאים והבית נשרף עד היסוד. באותו שלב לא העריך איש עד כמה הלהבות הללו יאיימו על כל השכונה. רק כאשר השווקים התרסקו, אמון הצרכנים נעלם והנזילות קפאה, האסימון נפל לכולם.

אך עד אז גרמה התעשייה הפיננסית לכל כך הרבה נזק, שהיא כבר לא הייתה יכולה להציל את עצמה. רק לאוצר האמריקני (בהשתתפות ממשלות אחרות) הייתה היכולת לספק את עירוי המזומנים הקריטי. לכן, מכונות ההדפסה עבדו שעות נוספות כל השנה.

עד היום ראינו ברחבי העולם חילוצים בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים ותוכניות תמריצים כלכליים של טריליוני דולרים. לא ברור באיזו מידה הן יצליחו, אבל עד כה הן מנעו את איבוד הדם. שרדנו. ששת החודשים הרעים ביותר בהיסטוריה של שוקי ההון התחלפו בשישה מהטובים ביותר. השווקים שצנחו הכי הרבה (אג"ח קונצרניות, סחורות חקלאיות, מתכות יקרות, מניות בסין, רוסיה ואפילו ישראל) גם התאוששו בצורה המרשימה ביותר.

למרות הכל, אני מבחין בכך שאנשים חוזרים בהדרגה לאסטרטגיות ההשקעה הקודמות שלהם. צבירת קרנות הגידור שוב בעלייה. בשנה שחלפה. כשהכלכלה העולמית מתאוששת והאופק מתבהר, גם מי שמשך את כספו בבהלה כשהשווקים קרסו לא רוצה להישאר בחוץ.

התחזית שלי לשנה הבאה:

אין פירמה או אדם שיכולים לחזות לאן השווקים הולכים, בייחוד בטווח הקצר. אנחנו יודעים שהערכים של כמעט כל סוגי הנכסים נוטים לעלות עם הזמן. האנושות מתקדמת, בני אדם מייצרים יותר וצורכים יותר. בעידן הטכנולוגי הנוכחי, כל דור ידלג הרבה יותר מקודמו. משקיעים ארוכי טווח - אם הם באמת מתנהגים כך - יתוגמלו על הסבלנות והמשמעת שלהם ויעשו כסף.

הספקולנטים, ביחד עם אלה שמנסים לתזמן את השוק ואלו שמשחקים בכספם של אחרים (באמצעות מינוף מופרז), יכולים לעשות הרבה כסף, אך גם לאבד את הכל בקלות. זו הסיבה שתמיד צידדתי בגיוון סל ההשקעות. תיקי מניות מגוונים לעולם לא הופכים לאפס (בניגוד למניה יחידה, כמו ליהמן לפני שנה). תיקי אג"ח מגוונים לעולם לא מתאפסים. תיקי סחורות או נדל"ן לא מתאפסים. אך אם מישהו שותה יותר מדי מבריכת המינוף, השקעה בכל סוג נכסים עלולה לאבד את כל ערכה, ובמהירות.

איש אינו יכול לחזות מתי תיפול הנעל השנייה, אבל אינני חושב שנראה עוד קריסה אסונית בקנה המידה של ליהמן. יותר מדי אנשים התחייבו ביותר מדי כסף כדי למנוע זאת. וול סטריט ישתנה לזמן רב מאוד, ונקווה שלטובה".

לני רוט הוא סגן נשיא בכיר ב-UBS בפלורידה, וחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון

"מספר ימים לפני שליהמן קרס, קניתי מניות שלו"

בשביל ג'ף הולצמן, מנהל פעילות אינקרדימייל בארה"ב, קריסת ליהמן ברדרס הייתה המשבר המשמעותי הראשון שחווה על בשרו -*כולל מנהלי קרנות שמתקשרים ומתנצלים: "אין ברירה, אנחנו חייבים למכור את המניות שלכם" - מאת טלי ציפורי

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"את היום הזה לא אוכל לשכוח. הייתי בשדה התעופה של ניו-יורק בדרך לעבודה, ולא באינקרדימייל. במקביל לעבודתי בחברה, אני משמש גם כטייס פעיל בחברת התעופה קונטיננטל, וכשהגעתי באותו היום לטרמינל שמתי לב שאנשים נדבקים למסכי הטלוויזיה. לערוץ CNN יש ערוץ מיוחד שמשדר חדשות בתוך שדות תעופה, ואנשים פשוט בהו במסכים.

בתור ישראלי, אני רגיל שזה קורה לנו כשיש פיגוע טרור. לכן, לא הבנתי על מה כולם מסתכלים ומדוע שורר כזה שקט בטרמינל. כשהתקרבתי, ראיתי תמונות של עובדים בליהמן ברדרס עוזבים את משרדי החברה עם ארגזים, ובתחתית המסך הייתה כתובית שאמרה 'ליהמן ברדרס הגיש בקשה לפשיטת רגל'.

התקשיתי להאמין. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, ולא האמנתי שהממשל האמריקני נתן לדבר כזה לקרות. יותר מזה - מספר ימים לפני שליהמן ברדרס קרס, רכשתי מניות של בנק ההשקעות. כן, ראיתי כיצד המניה נופלת, ועד כמה התנודתיות בה גבוהה, והאמנתי שאוכל להרוויח מרכישת המניות. השקעתי ברכישה כמה אלפי דולרים, אך בסופו של דבר הפסדתי את המכנסיים.

עד היום, שנה אחרי, יש לי את נייר הערך הזה בתוך תיק ההשקעות שלי, ואני לא מצליח להיפטר ממנו. התוכנה שבה אני משתמש כדי לעקוב אחר מחירי המניות בתיק שלי, מגדירה את מניית ליהמן ברדרס כ'ני"ע לא מזוהה'. הייתי כזה חסר מזל.

אך זו חצי נחמה. היו לי לא מעט חברים ישראלים שעבדו בליהמן ברדרס, ולמזלו של אחד מהם הוא עבד באחת מקרנות ההשקעה של בנק ההשקעות Neuberger Berman, ששרדה ונמכרה לגורם שלישי. לו היה מזל, אבל אני מכיר בחור ישראלי שעבד בליהמן ברדרס, פוטר, וכשלא הצליח למצוא עבודה אחרת ארז את מטלטליו וחזר לארץ.

והוא לא היה היחיד. למען האמת, סגנון החיים בניו-יורק הוא די אירוני. מצד אחד, ניתן להרוויח בעבודה בעיר הרבה כסף, אך מצד שני הוצאות המחייה מאוד גבוהות. וכך, יש הרבה ישראלים שפשוט חיים כאן מחודש לחודש, ואם הם מוצאים את עצמם בלי עבודה - למשך חודש עד חודשיים - אין להם ברירה והם אורזים את הפקלאות וחוזרים ארצה, כי אחרת הם מדממים כסף. בארץ תמיד הם יכולים לגור אצל ההורים...

מה קרה לי בשנה שחלפה:

אין ספק שמניית אינקרדימייל עברה מהפכה מאז קריסת ליהמן ברדרס. באותם ימים, היה קשר סטטיסטי ברור בין מחיר המניה למשבר הכלכלי. נוצר חוסר אמון בשוק ההון, כולם ברחו מהאפיק המנייתי. אנשים יצאו מהשקעה במניית אינקרדימייל מבלי שידעו בכלל מה זה אינקרדימייל. באותם ימים, קיבלתי טלפונים מחלק מבעלי המניות בחברה - חלקם קרנות השקעה קטנות במונחים אמריקניים - שאמרו לי 'ג'ף, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים למכור את המניות כי אנחנו צריכים את הכסף'. אני, לעומתם, ראיתי בכך הזדמנות אישית. רכשתי מניות של החברה כשהיא נסחרה לפי מחירי שפל, והיום אני מורווח עליהן רבות.

וכן, גם אני חוויתי מהפכה אישית. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מפולת אמיתית. הדור שלי לא ידע התרסקות מהי. למדנו על השפל הגדול, אך לא באמת הבנו מה המשמעות של התרסקות כלכלית. זה הפחיד אותי. תיק ההשקעות שלי איבד תוך זמן קצר מחצית מערכו, ונוצר לחץ לא רק במקום העבודה שלי אלא גם בחיי האישיים.

לי ולאשתי היו תוכניות מסוימות. הרגשנו שיש לנו כמות כסף מספקת שתאפשר לנו לטייל או לקנות בית, אך המשבר הפך את הקערה. התוכניות לא בוטלו, אך הן נדחו בלפחות חמש שנים.

ונכון, לא נזרקנו לרחוב. לי ולאשתי יש עדיין מקום עבודה, אך זה הודות לתעוזה שהייתה לי לרכוש מניות של אינקרדימייל בשפל. נכון להיום, תיק ההשקעות שלי נמצא באותו מצב שבו היה טרם קריסת ליהמן ברדרס.

התחזית שלי לשנה הבאה:

אין ספק שהתבגרתי בשנה האחרונה, לפחות מבחינת הניסיון העסקי שצברתי. שנה אחרי, אני מעודד מכך ששרדתי את המשבר כאדם פרטי וכבעל משפחה. וגם למדתי לקח חשוב: שוקי הון, חברות ומניות הם לא דבר יציב, הם יכולים להתרסק בתוך רגעים.

לאינקרדימייל אני צופה רק טוב. בחודשים האחרונים שוק ההון תיקן את מחיר המניה, וכיום היא נסחרת לפי מחיר הוגן. לדעתי, להבדיל מבעבר, אינקרדימייל היא היום מניית צמיחה ולא מניית ערך".

"זו תחושה שפתאום נעלם מכר ותיק"

טלפון בשלוש לפנות בוקר בישר לעופר חיימי, מנכ"ל פיבי שווייץ מקבוצת הבנק הבינלאומי, שליהמן הוא היסטוריה ■ הוא מיד החל לבדוק כמה הוא חשוף לבנקים האחרים, אבל באותו שלב לאיש לא היה ברור מי הבא בתור - מאת עירן פאר

איפה הייתי כשליהמן קרס:

בשלוש לפנות בוקר קיבלתי טלפון מחבר בארצות הברית שאמר לי: "ליהמן ברדרס איז גון". התחושה באותו הרגע הייתה מאוד כבדה, תחושה שפתאום נעלם מכר ותיק. אני כבר 20 שנה בעסקי הבנקאות ומדובר בחברים, בהיכרויות אישיות, במסורת שלמה של יחסים. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בליהמן שלו יחסים כה טובים עם מדינת ישראל.

כבר כמה ימים קודם לכן הסתובבו חששות ושמועות. היה לנו ברור שבעלי המניות של ליהמן יישארו ללא כלום אך יצאנו מנקודת הנחה שלא יתנו לבעלי החוב ליפול, ופה הייתה ההפתעה הגדולה.

מבחינת הבנק החשיפה שלנו לליהמן הייתה זעומה, אך באותו בוקר של ה-15 בספטמבר, כשהגעתי למשרד קרו שלושה דברים: ליהמן הגיש בקשה לצ'פטר 11, בנק אוף אמריקה קנה את מריל לינץ' (במחיר של 30 דולר למניה שלא היה מובן לי אז ולא מובן גם היום) והממשל הזרים ל- AIG סכום של 85 מיליארד דולר. צירוף כל האירועים גרם להרגשה של סחרור וחוסר ודאות.

מיד לאחר שהגיעו הידיעות פשוט ישבנו והתחלנו לבדוק כמה אנחנו חשופים לבא בתור. רק שלא ידענו מי הבא בתור. לקחנו את מריל, את מורגן סטנלי ואת גולדמן זאקס ועשינו בדיקות של חשיפה. גם חשיפה של הבנק וגם חשיפה של לקוחות. כדור השלג נמשך כשבועיים עד ערב ראש השנה.

מה קרה לי בשנה שחלפה:

בערב החג סגרנו את הבנק עם הרגשה מוזרה. אנחנו בנק מאוד שמרני והחשיפה לבנקים אמריקנים הייתה נמוכה, אבל החשיפה לבנקים אירופאים, בהם מופקדים כספי לקוחותינו, הייתה גבוהה. ובשלב הזה המשבר הגיע גם לבנקים האירופים הגדולים. לא ידענו בברור האם הממשלות באירופה יעמדו מאחורי הבנקים, כמו הממשל האמריקני. לכן התחלנו למשוך כספי פיקדונות מבנקים אירופאים ולקוחות פשוט העדיפו להפקיד אצלנו בפיבי. הייתה פאניקה אדירה והם סמכו עלינו. זו הייתה הצבעת אמון.

נתנו את הוראות המשיכה של כספי לקוחות מבנקים אירופאים ביום שישי שלפני ראש השנה. הבנק שלנו סגור בחג וכדי להיות בטוח שהכספים מגיעים ביקשתי מעובדת לא יהודיה לפתוח את הבנק וממש לפני בית הכנסת (אני אדם מאמין) עברתי שם והיא דיווחה לי שהכל עבר. זה היה בשבילי שיא המשבר.

בשיא המשבר סך הפיקדונות בבנק היה פי חמישה מאשר בשנים רגילות, וזו הייתה באמת הצבעת אמון. זה קרה גם כי חברת האם, הבנק הבינלאומי, הוא אחד הבנקים היציבים, אם לא היציב ביותר, בישראל, וגם בזכות מאזן פיבי שווייץ, בו ראו הלקוחות בברור כי הכול "Plain Vanilla" עם הלימות הון של מעל 40%.

באופן אישי, אני תמיד הייתי שמרן, ודגלתי בכך שבכל הזדמנות להשקעה יש לבדוק קודם את הסיכון ורק אחרי זה את התשואה. עבדתי שנים ב-UBS ושם ההתמחות שלי הייתה באקונומטריקה. כבר אז הבנתי שלכל המודלים הפיננסים יש המון מגבלות. מה שלא הבנתי זה עד כמה בשורה התחתונה, במצבי קיצון, שום מודל לא יכול לעמוד במבחן, ונשאר רק מודל ה"קומון סנס". כל המודלים שלמדנו באוניברסיטה לרוב מטעים אותנו, אם משתמשים בהם נטו ללא קומון סנס. זה היה שיעור מאלף.

את שווייץ תפס המשבר ב-16 באוקטובר. זה היום שהממשלה השוויצרית הזרימה 6 מיליארד פרנק שוויצרי ל-UBS ולקחה את הנכסים הרעילים בשווי של בערך 60 מיליארד פרנק שוויצרי. זה היה הלם. הבעייתיות הסתכמה בשני בנקים: UBS, שהיה מאוד חשוף, וקרדיט סוויס שהיה חשוף אבל פחות. השוויצרים הבינו שהבנקים האלה ייבאו את הבעיות מארה"ב וסיכנו את היציבות הפיננסית של שווייץ. הם הגיבו מאוד מהר ולמעט UBS אף בנק שוויצרי לא נזקק לעזרת הממשלה.

התחזית שלי לשנה הבאה:

אני צופה שנמשיך לצמוח. יצאנו מחוזקים מהמשבר הזה ונמשיך להתחזק. מ-2006 ועד היום צמחנו ב-60% במונחי כסף חדש נטו. ב-2008 צמחנו ב-10% והשנה קצב הצמיחה דומה. נמשיך בגישה השמרנית בניהול הבנק ובניהול כספי הלקוחות. אנחנו לא מאמינים בתשואה ללא סיכון, לא כך נהפוך את לקוחותינו לעשירים. אנחנו מאמינים שנשמור על העושר שלהם ברמות תשואה סבירות.

"פתאום אנחנו, האנג'לים, הוצפנו בפניות מיזמים וחברות סטארט-אפ"

יצחק נקאר, יו"ר טופ אימאג', ומשקיע בחברות סטארט-אפ, הבין שקריסת ליהמן ברדרס מסמנת תחילתה של תקופה קשה, אך גם הזדמנות ■ כשבעלת המניות הגדולה בטופ אימאג' החליטה לצאת מהחברה, הוא רכש את אחזקותיה והפך ליו"ר פעיל - מאת רון שטיינבלט

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"הייתי בארץ, עסוק בפעילות השוטפת של השקעות בחברות סטארט-אפ, עם חצי עין פקוחה על טופ-אימאג'. היה לי ברור לגמרי שתהיה משמעות גדולה לקריסה של ליהמן ברדרס, ושאנחנו הולכים לתקופה קשה, אבל רק בדיעבד הבנתי את גודל האירוע.

ההשפעה על קרנות ההון סיכון הייתה מיידית. רובן קיבלו מיד החלטה אסטרטגית לסגור את הדלתות, ולהמתין על הגדר. פתאום אנחנו, האנג'לים, הוצפנו בפניות מיזמים וחברות סטארט-אפ צעירות, ואפשר היה לבצע השקעות בתנאים הרבה יותר אטרקטיביים לעומת התקופה שלפני המשבר. אבל גם על האנג'לים המשבר השפיע, וחלקם עשו סטופ. כשהנכסים שלך בירידה, מצב הרוח להשקעות נוספות קטן.

מה קרה לי בשנה שחלפה:

השווי של מניית טופ אימאג', החברה שייסדתי ועזבתי ב-2001, צנח בצורה חדה. בעלת המניות הגדולה ביותר בחברה, צ'ארטר האוס גרופ, רצתה למכור את המניות שלה. מדובר בחברה פיננסית שנכנסה להשקעה בטופ-אימאג' בשנת 2000, ונשארה איתנו גם אחרי התפוצצות הבועה במשך שנים רבות, אבל במשבר הזה הם החליטו לצאת מהחברה.

המניה שלנו לא הייתה נזילה באותה תקופה, וראיתי שיש כאן הזדמנות לחזור לעניינים ולהוביל את החברה. רכשתי את האחזקה של צ'ארטר האוס בתחילת 2009, ביחד עם המנכ"ל הנוכחי שלנו, ד"ר עידו שכטר, והפכתי לבעל המניות הגדול ביותר בחברה.

מאז, הפכתי להיות יו"ר פעיל, וכעת אני מתמקד באסטרטגיה ובשינוי המודל העסקי, ובפעילויות נוספות שאינן קשורות לפעילות השוטפת של החברה. אני נמצא שבוע בחודש בחו"ל, ורואה את השפעות המשבר וההתמודדות איתו בכל מדינה ומדינה.

במבט כללי על הפעילות הכלכלית, יש הבדל ניכר בגישה של החברות. אם עד המשבר החברות התעניינו במוצרים שיגדילו להן את ההכנסות, הדגש העיקרי היום הוא איך חוסכים כסף, איך מתייעלים ואיך מגדילים את היקף המזומנים בקופה.

ביפן, רמת ההשקעות בציוד חדש ירדה בצורה משמעותית, ובחברות גדולות יש החלטה גורפת לא להשקיע כספים. רק במקרים שמדובר בדברים שיכולים לייעל את פעילות החברה, מוקמת ועדה מיוחדת והיא בוחנת האם כדאי להוציא כסף על המוצר החדש בתקופה הנוכחית.

מקום בו רואים שהממשלה עובדת בצורה חכמה, זה בסין. הם העבירו כוח אדם רב לעבודות תשתית, וסוללים כבישים ומסילות רכבת בהיקפים שלא נראו, וממש מרשתים את המדינה. בחמש השנים האחרונות הם בנו 120 שדות תעופה, ועכשיו הם מדברים על סלילת קו רכבת חדש בין שנחאי לבייג'ינג, שיקצר את משך הנסיעה לשלוש שעות לעומת 14 כיום.

התחזית שלי לשנה הבאה:

קטונתי מלהעריך מה יהיה. אבל, אם אני מסתכל דרך החור של הגרוש של פעילות החברה שלי, אני רואה מגמה חיובית ברבעונים האחרונים, שבאה לידי ביטוי בצנרת העתידית שיש לנו. כמוצר שבעצם מייעל וחוסך כסף, דווקא בתקופת המשבר הערך של המוצר שלנו גדל בתוך הארגון, ובראיית המיקרו שלי הכיוון נראה חיובי".

"השמיים לא נפלו מיד"

צבי מיטלנסקי, מנכ"ל וריפון אסיה, חש במשבר רק חודשיים אחרי הקריסה, והנהיג צמצומים מקיפים בהוצאות החברה - מאת שירי חביב ולדהורן

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"המשבר תפס אותי בסינגפור, שם ממוקם המטה שלנו באסיה. היה קשה לפספס את מה שעומד לפנינו - אבל השמיים לא נפלו מיד. אחרי חודש-חודשיים התחילו להופיע ידיעות בעיתונות המקומית על צמצומים וסגירת חברות, וגם השווקים הפיננסיים התרסקו.

ההיערכות שלנו הייתה כמעט מיידית. למעשה, ברמת האזור שלנו, צמצמנו כל הוצאה אפשרית. כל הוצאה שהייתה מקובלת קודם - נבדקה שוב. שינינו לדוגמה ספקי טיסות, בתי מלון. לא מעט אנשים שלנו עברו לעבוד מהבית, בהם אנשי תמיכה ושיווק.

בנוסף, ביצענו שיפור במבנה הארגוני, ובהמשך להחלטת הנהלה קיצצנו כ-15% מכוח האדם.

מה קרה לי בשנה שחלפה:

הייתה איזושהי עצירה בצמיחה, או מדויק יותר לומר האטה. העיתונות בסינגפור ובהונג קונג הייתה מלאה בידיעות על צמצומים. זה בהחלט ניכר ודובר בכל מפגש. הנושא עלה בכל שיחה שלי עם קולגות ישראליים וזרים.

מצד שני, מיד אחרי תחילת המשבר חל ראש השנה הסיני, כך שהיו מספיק חגיגות שתמכו בקרנבל הקניות והצריכה בסינגפור והונג קונג. נתונים סטטיסטיים הראו, שהייתה ירידה בצריכה, אולם היא התחדשה תוך מספר חודשים. הפעילות שלנו באסיה הושפעה גם מהתגובה של סין. כשהמשבר התחיל, ממשלת סין 'שיחררה לאוויר' את תוכנית התמריצים שלה לעידוד הכלכלה, בסך 586 מיליארד דולר, וזה היווה עוגן מסוים. סין מציגה גם היום שיעורי גידול יפים מאוד.

ברמה האישית, לא היה שינוי בהתנהגות שלי כצרכן. יש לי ארבעה ילדים - אני יכול לא לצרוך? השינוי שכן הרגשתי היה בבית הספר הבינלאומי שבו לומדים הילדים שלי. היו הרבה עזיבות של תלמידים - הראשונים שעשו 'אחורה פנה' היו חברות יפניות וקוריאניות שפעילות בסינגפור. הן שלחו את העובדים חזרה הביתה, ואיתם עזבו כמובן הילדים.

הייתי אומר שהיום כבר יש שינוי מסוים, ומרגישים שיפור במצב הרוח, גם אם במידה זהירה. כשאני מבקר בערים הגדולות של סין, בייג'ינג ושנחאי, אני יכול להגיד שמרגישים פחות את מה שהתחולל בחודשים האחרונים. קודם לכן הרגישו את הנפילה בייצוא הסיני, אבל הסינים הגבירו את הצריכה המקומית וההשקעות בנכסים, ויש שיפור באווירה במדינה".

התחזית שלי לשנה הבאה:

"בהתייחסות לאזור שלי, אני מאמין שיהיה שיפור זהיר, שיגיע בעיקר מהכיוון של הכלכלות הגדולות באזור - סין והודו. אני ממליץ גם להסתכל על אינדונזיה. גם אוסטרליה, שרק עכשיו חזרה לשער חליפין מצוין מול הדולר האמריקני, מאותתת לכיוון חיובי. בימים אלה הכלכלה שם בריסון מסוים, אבל אני מאמין שגם היא תחזור לצמוח".

"בזכות המשבר השגנו תנאי תשלום משופרים"

ארז אפלרוט, מנכ"ל GTC סין, שמע על קריסת ליהמן בישיבת דירקטוריון והמשיך בפרזנטציה ■ תגובת הממשלה הסינית למשבר עשתה לחברה שלו רק טוב - מאת אבי שאולי

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"במטה של קרדן NV באמסטרדם, בישיבת דירקטוריון שנועדה לאשר את ההשקעה בפרויקט נדל"ן משולב בדליאן, סין. לפני פגישת הדירקטוריון נודע לנו על הנפילה של ליהמן.

החלטנו להציג את הפרויקט לדירקטוריון מבלי לבקש את אישורו להשקעה, אלא להמתין ולראות שיש התבהרות ושאנחנו מבינים את ההשלכות של האירוע על השווקים. כשחזרנו לסין, ניצלנו בעצם את המשבר הפיננסי בעולם למו"מ עם ממשלת דליאן להפחתת מחיר האדמה.

חזרנו לדליאן והצלחנו להוריד את המחיר ולהשיג תנאי התשלום הרבה יותר אטרקטיביים. בדצמבר 2008 זכינו במכרז ורכשנו את הפרויקט.

מה קרה לי בשנה שחלפה:

"באופן הפוך על הפוך, כתוצאה מההאטה הכלכלית העולמית וההקטנה המשמעותית של היקף הייצוא הסיני, נקטה הממשלה הסינית במספר צעדים שההשפעה שלהם על השוק הייתה מאוד חיובית.

הראשון היה עידוד שוק הנדל"ן, שמהווה מרכיב משמעותי בצמיחת התמ"ג הסיני. לפני כן, שוק הנדל"ן היה חם וננקטו כל מיני צעדים כדי לקרר אותו. כתוצאה מהמשבר, השוק - שכבר הושפע מההאטה - שב והתפרץ. ההשפעה הישירה עלינו הייתה, שהיקף המכירות בפרויקטים למגורים גדל בצורה משמעותית.

צעד שני היה עידוד הצריכה המקומית בסין. על מנת לגשר על הפער של הקיטון בייצוא, הממשלה הסינית עודדה את הצריכה הפרטית - שתעלה השנה במעל 15%.

לצעד הזה יש השפעה מאוד חיובית על תחום הנדל"ן המסחרי שלנו, כי הקמעונאים ממשיכים בתוכניות ההתרחבות האגרסיביות שלהם. הצעד השלישי היה חבילת תמריצים, בגובה 600 מיליארד דולר, שנועדה לפיתוח פרויקטים של תשתיות, כולל בתחום המים.

להשקעות האלה יש השפעה מאד חיובית על הפעילות בתחומי התשתיות והמים של תה"ל (חברת התשתיות של קבוצת קרדן NV א"ש) בסין. סה"כ מבחינתנו, העסקים היו די אינטנסיביים ומעניינים".

התחזית שלי לשנה הבאה:

"סין דינמית, מרתקת ומתפתחת בקצב של לפחות 8% בשנה ב-30 שנה האחרונות - זה קצב שאתה רואה אותו ומרגיש אותו ביום יום, בכל תחומי החיים.

עם זאת, צריך לזכור שלסין יש עדיין אתגרים רבים; בתחום הקטנת הפערים, איכות סביבה, בריאות ופנסיה ופיתוח המערכת הפיננסית. אלו עוד דברים שיקרו בשנים הבאות ואני בטוח שאנחנו נהנה מזה. אנחנו נמצאים בסין בליבת ההתפתחות של המדינה.

תהיה לנו התקדמות מאוד חיובית בפרויקטים הקיימים ואני מקווה שנהיה במצב שנוכל להתחיל ולהתרחב לפרויקטים חדשים".

"ישיבת ההנהלה של מכתשים אגן הייתה מתוחה, כולנו לא היינו מרוכזים"

השנה החולפת הייתה לא פשוטה גם בעבור מכתשים אגן, אבל מבחינת אינגסיו דומינגז, מנהל פעילותה באירופה, כל עוד אנשים ממשיכים לאכול אין סיבה לדאגה - מאת עירית אבישר

איפה הייתי כשליהמן קרס:

באותו יום בדיוק הייתי בישיבת הנהלה של מכתשים אגן בישראל. זאת הייתה ישיבה רגילה שתוכננה מראש, אבל מן הסתם היא לא עסקה בנושאים של פעילות החברה. האווירה הייתה מתוחה, וכל המשתתפים בישיבה לא היו מרוכזים. במקום לדבר על עולם העסקים של החברה, דיברנו על העולם הפיננסי ועל האירוע שקרה. וגם כל אחד סיפר איך המשבר משפיע עליו באופן אישי.

מה קרה לי בשנה החולפת:

באופן עקרוני, תחום הפעילות שלנו לא הושפע מהמשבר, כי אנשים עדיין ממשיכים לאכול. מה שיותר השפיע מהמשבר הפיננסי השנה היו תנאי מזג האוויר שכללו חורף ארוך וקיץ יבש. בסך הכל האווירה בתחום שלנו לא הייתה רעה.

ועדיין מדובר בשנה לא פשוטה. במערב אירופה אמנם לא היו בעיות אשראי בכלל, אולי קצת בחלקים מאיטליה, אבל כשעוברים למזרח אירופה, ובמיוחד למדינות כמו אוקריאנה ורוסיה, המצב שם היה יותר קשה בתחום האשראי.

האתגר בשנה החולפת היה להתאים את פעילות החברה והפורטפוליו שלה לשינוי הקיצוני מהגאות של 2008 ל-2009. הדבר הכי קשה היה לשמור על קור הרוח עם כל הפאניקה בשווקים. היינו צריכים להתרכז בתחום שלנו וברמות הביקושים שנותרו יציבות, ולנסות ולנטרל את כל הדיבורים שמסביב על כך שהעולם עומד להתמוטט. בעצם, מה שעוד יותר קשה מלשמור על קור רוח זה לשקף את הרוגע הזה כלפי העובדים בארגון.

התחזית שלי לשנה הבאה:

בסך הכל עברנו אבולוציה מהירה במהלך השנה החולפת, אולם הענף בו החברה שלנו פועלת מתנהל בסייקלים (במחזוריות). השינויים שחלים בו הרבה פחות מושפעים ממצב העולם הפיננסי לעומת תחומים אחרים. אנחנו מתכוננים לשינויים, ומתאימים עצמנו אליהם, אבל רוב השינויים לא באים בכלל מהתחום הפיננסי.

הביקוש למזון מאוד קשיח, האוכלוסייה בעולם גדלה עם או בלי ליהמן ברדרס. מה שהשפיע עלינו בשנה החולפת הוא השינויים החדים בשערי המטבע. בתחום הזה אנחנו רואים שכבר ישנה התייצבות מסוימת, שאנו מקווים שתימשך בשנה הבאה. להערכתי מחירי הנפט והסחורות יהיו גבוהים יותר בשנה הבאה, מה שישפיע עלינו לטובה, וענף האגרוכימיה ייהנה מצמיחה מתונה של כ-3%.

"הייתי מופתע והרצתי מחשבות בראש"

דן ברנד, נשיא גזית גלוב ברזיל, שמע מחבר בטלפון שליהמן קרס, אבל לא חשב שהפרויקט שהוא בדרך אליו עלול להיפגע - מאת עירית אבישר

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"אני לא אשכח לעולם את היום בו ליהמן ברדרס קרס. הייתי בדיוק באוטו, בדרך לבחון איזה פרויקט שהתעניינו בו בסאו פאולו. בדרך לפרויקט קיבלתי טלפון מחבר שלי בארה"ב, שסיפר לי על ליהמן. הייתי מאוד מופתע, וישר התחלתי להריץ מחשבות בראש: 'או.קיי. מה צפוי מעכשיו, מה עוד אמור לקרות?'. למרות ההלם, לא חשבתי לשנות תוכניות והמשכתי בדרכי לפרויקט. לא עלתה בראשי המחשבה שזהו, הפרויקט כבר לא רלוונטי.

מה קרה לי בשנה החולפת:

גזית גלוב החליטה להיכנס לפעילות בשוק של ברזיל לפני שנתיים. רק התחלנו לפעול, לבנות פלטפורמה ולגייס צוות, ואז החל המשבר. אמנם הורדנו הילוך, אבל לא נסוגנו לחלוטין, וממילא עוד היינו יחסית בשלבים ראשונים של הקמת הפלטפורמה, כך שלא היינו צריכים לבצע קיצוצים משמעותיים.

השינוי הכי גדול שראינו השנה היה הפער בין המחיר שהקונים הסכימו לשלם, למחיר שהמוכרים רצו למכור בו, כשהם התקשו להתנתק מהמחירים בתקופת הגאות.

למרות המשבר, קשה לומר שחיי היומיום בברזיל השתנו. בניגוד לארה"ב, לא ראו בברזיל סגירה מאסיבית של חנויות או קניונים ריקים. המדינה עשתה צעדים רבים לטיפול במצב, ולסיוע לתעשייה ולמשק. וממילא המצב מלכתחילה לא היה חמור מדי - בנקים לא התמוטטו ולא הייתה פאניקה אמיתית.

התחזית שלי לשנה הבאה:

המצב כרגע נראה מבטיח למדי. אמנם ברזיל נמצאת עדיין טכנית במיתון, אבל ההערכות הן שהכלכלה צפויה להתאושש בשנה הקרובה. למרבה ההפתעה, ברזיל התגלתה כשוק מאוד חזק, שיכול להישען על צמיחה פנימית ולא רק על מדינות אחרות. עם 89 מיליון תושבים, מדובר במדינה חזקה וצומחת.

אני מאמין שיש כיום לא מעט הזדמנויות בשוק הנדל"ן בברזיל, במיוחד בתחום הקניונים, שם יש מקום לצמיחה משמעותית. יש לנו פייפליין לא מבוטל של עסקאות, ואני מאמין שנראה לא מעט מהן. בשורה התחתונה, אני אופטימי לקראת השנה הבאה". *

"הפיטורים יצרו פאניקה שלא ראיתי מימי"

כשסמדר סער (הרפז), סמנכ"לית משאבי אנוש של סאפיינס באנגליה, שמעה על המשבר היא הבינה שמחירי הדירות עומדים להתרסק ■ גודלה של החברה סייע לה להתמודד - מאת שירי חביב ולדהורן

איפה הייתי כשליהמן קרס:

הייתי במשרדי בבריטניה, בפרבר של לונדון. הבנתי אז שזה משבר ענק, שמחירי הדיור יתרסקו, ושהכלכלה עשתה נסיגה גדולה לאחור. תחילה חשבתי שיבטלו לנו פרויקטים, אבל היות שאנחנו חברה עם פרויקטים בהיקפים קטנים יחסית של מיליון עד חמישה מיליון דולר, לשמחתנו פרויקטים שלנו לא בוטלו. זאת בזמן שמגה-פרויקטים של חברות גדולות, בהם כמעט אין לנו מעורבות, בוטלו מיידית.

בדיוק הצענו למישהי שעבדה בחברה באוסטרליה, לחזור לאנגליה לפרויקט חשוב. הייתה לי איתה פגישה של כמה שעות ואני זוכרת שחשבתי לעצמי, שאני מקווה שהיא לא תחליט שהיא חוזרת לשם בגלל שבתקשורת הראו אנשים שאורזים בהיסטריה ויוצאים מהבניין של ליהמן ברדרס בסיטי. למרות שזו אנגליה, שהיא מדינה מסודרת, שיש בה פיטורים מסודרים, עשו את זה הפעם בסגנון אמריקני. אנשים יצאו מהמשרדים תוך זמן קצר, הוציאו את החפצים האישיים שלהם מהמשרדים והלכו הביתה. זה היה מפחיד מאוד.

מה קרה לי בשנה החולפת:

מבחינתנו זאת דווקא הייתה תקופה טובה. לקוחות הרחיבו פרויקטים, החברה התחזקה, ועברנו לרווחיות. בדיעבד, מה שקרה בבנקים עזר מבחינת התנאים שבהם יכולנו לגייס אנשים. ערב המשבר עובדים דרשו תנאים שערורייתיים, ואחריו הם הסכימו לעבוד בחברה בתנאים שפויים.

הסיבה לכך היא שהם הפנימו שבתוך שבועות הם עלולים למצוא את עצמם מחוץ למקומות שבהם הם עובדים היום. חברות התחילו לשחרר עובדים, והדבר הזה הופיע חדשות לבקרים בתקשורת הבריטית ויצר פאניקה שלא ראיתי מימיי. מבחינתנו מעז יצא מתוק, וגייסנו כוח אדם איכותי בעלויות הוגנות ושפויות.

בעקבות המשבר, החלטנו להיזהר ולא לקחת מחויבות עסקית כלשהי שלא בפורמט של "Back to back", ולמשל גיוס עובדים בוצע רק כאשר ידענו שיש לנו חוזים חדשים חתומים. לשמחתנו, שמרנו על מצבת כוח האדם שלנו בתקופה הקשה הזו, ואנו גאים בכך.

התחזית שלי לשנה הבאה:

לדעתי, בתעשיית ההיי-טק הגלובלית זה ממש מזכיר את המשבר של ה-11 בספטמבר. חברות, להערכתי, יהיו מאוד זהירות בכניסתן לפעילויות חדשות, בהשקעות חדשות, במחויבויות שהן לוקחות על עצמן.

בנושא של גיוס עובדים, הכל יחזור לשפיות, ובעקבות המשבר ניהול הסיכונים יעמוד לנגד עייני המנהלים בכל רגע נתון. בסך הכל, גל הפיטורים וסגירת החברות באירופה נרגע, וכעת חוזרים לשפיות. יש לי תקווה זהירה שהסקטור ישוב לצמוח כבר במהלך השנה הקרובה. *

"כולם היו בפאניקה, לא ידעו כיצד לנהוג"

אוסקר כצנלסון, מנכ"ל נאנט נדל"ן הפעילה בנדל"ן במזרח אירופה, זוכר בהלה רבה, שנרגעה רק כאשר התברר כי קרנות ליהמן ברדרס, השותפות בחברה, לא נפגעו - מאת אבי שאולי

איפה הייתי כשליהמן קרס:

"הייתי בפולין. כתבו על זה בכל העיתונים שם, ודיברו ברדיו. נבהלנו בהתחלה, לא ידענו מה לעשות. כולם היו בפאניקה, אף אחד לא ידע כיצד לנהוג. המצב נהיה גרוע לחלוטין. אנחנו שותפים עם הקרנות של ליהמן ברדרס (מחזיקות 15% מנאנט, א.ש.), לא עם הבנק עצמו. ביררנו, והוסבר לנו שאין בעיה עם הקרנות. ובאמת, נכון להיום הם ממשיכים לתפקד באותו אופן כמו לפני הקריסה. הם משקיעים כסף, אנחנו מקיימים פגישות, האנשים שם הם אותם אנשים, הכל כרגיל. עכשיו, כשאני מדבר אתך, יושב במשרדי נציג של ליהמן ברדרס...

מה קרה לי בשנה שחלפה:

לאחר נפילת ליהמן, הכל נעצר. באותה תקופה עברנו לשיטה של שיחות ועידה של ההנהלה והדירקטוריון מדי שבוע, במשך כחודשיים וחצי-שלושה, עד שהמצב נרגע וראינו שאנחנו למעשה מיוצבים לחלוטין. במקביל, האטנו את קצב הבנייה, את הפרויקטים, עשינו רוויזיה, שינוי בתכנון, עברנו לדירות יותר קטנות. התאמנו את עצמנו לשוק.

השינויים שביצענו באוקטובר-נובמבר 2008 נתנו את אותותיהם במארס השנה, כשהתחלנו למכור דירות כמו לחמניות. עברנו להסתכל פחות על הרווח ויותר על תזרים המזומנים.

המשבר כאילו עקף את פולין, פרט להאטה בסוף השנה שעברה. בתחילת 2009 השוק חזר לקדמותו, ומי שהתאים את עצמו למצב, עובד מצוין. אני יושב בפולין תשע שנים. השנה הכי טובה שלנו היתה 2006, והשנה הנוכחית כנראה תהיה השנייה הכי טובה, מבחינת המכירות, הרווחיות, הכל. פולין היא המדינה היחידה באירופה שהתל"ג שלה עלה בחצי השנה האחרונה.

התחזית שלי לשנה הבאה:

אני מאמין, או רוצה להאמין, ששנה הבאה תהיה עוד שנה קשה. אני לא יכול להגיד לך שלא נלחמים על כל דייר - נלחמים, ואנחנו עושים עבודה רבה כדי למכור. בשנה הבאה אני מאמין שיהיה אותו דבר. ב-2010 המחירים יעלו כאן בסביבות 5%, והבום הבא בפולין יהיה ב-2011 כי המדינה זקוקה לדירות. זה לא מלאכותי, זה לא גרמניה או ספרד, שם הכל היה בנוי על משקיעים, והיום יש שם עצירה מוחלטת. פולין היא מדינה שזקוקה למיליון דירות, אז לא תהיה ברירה, אנשים צריכים לגור באיזשהו מקום. גם הכלכלה בסדר - בוורשה האבטלה עד סוף השנה תגיע ל-2%, למרות שבפולין כולה היא כמעט 9%. שיעור של 2% זה כמעט אפס, זה אומר שאין אבטלה. 2% זה אומר שהאנשים לא רוצים ללכת לעבוד, או עוברים מעבודה לעבודה. 2% זה לא אבטלה. כלומר, בעיר הבירה אין אבטלה, יש משרדים שבבנייה כרגע בהיקף של כ-400 אלף מ"ר, כאשר בעיר כבר יש 2.5 מיליון משרדים.

אם משווים את זה לדוגמה לקייב, אוקראינה, שם יש רק 760 אלף מ"ר משרדים. כלומר, יש פה מדינה שגדלה והופכת להיות אירופאית לחלוטין. מדינה גדולה עם 40 מיליון תושבים - זו לא מדינה שיכולה לפשוט רגל".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות