תור הקלדניות

צדקו פקידי האוצר כשהזהירו מפני "השלכות רוחב" של תוספות השכר במשק

"השלכות רוחב". זהו צמד המילים שתשמעו מפי אנשי אגף הממונה על השכר במשרד האוצר, בכל פעם שקבוצת עובדים במגזר הציבורי מבקשת לשפר את תנאי העסקתם.

הרציונל של האוצר פשוט: כל תוספת שכר שתינתן לסקטור מסוים, תדחוף מיד סקטורים דומים לדרוש תוספת בהתאם לחבריהם. כך, בשיטת "אפקט הדומינו" - עוד צמד מילים שחוזר על עצמו במקרים שכאלה - ייווצר סחרור ביחסי העבודה שבסופו של דבר ישפיע על הקופה הציבורית.

האיום של האוצר מפני השלכות רוחב זוכה ברוב המקרים לביטול מצד אמצעי התקשורת (ואנחנו בתוכם) וגם בתי דין לעבודה לא נוטים להתרגש ממנו. אחרי הכל, אי אפשר לפסול דרישה לגיטימית לתוספת שכר מצד קבוצה אחת, רק בגלל שקבוצה אחרת עשויה לומר "גם אני רוצה". ולמרות זאת, קשה להתעלם מהשבוע האחרון, שהוכיח כי האיום של האוצר רחוק מלהיות סרק.

השביתה בה פתחו 15 אלף עובדי המינהל והמשק של שירותי בריאות כללית נובעת בדיוק מאותו "אפקט דומינו" מפורסם. ערב פרסום פסיקת הבוררים בעניין שכר הרופאים, בנובמבר אשתקד, הזהירו בכירי האוצר כי תוספת שכר משמעותית לרופאים תגרור בסופו של דבר תוספות שכר לסקטורים נוספים בתחום הבריאות. האזהרה לא התקבלה והרופאים קיבלו תוספת של 24% - לא פחות ולא יותר.

והנה חלפה לה שנה, וזה מה שאומר יו"ר ועד העובדים בכללית, פרוספר בן חמו, שמסרב להסתפק בתוספת של 5% המגיעה לכלל עובדי המגזר הציבורי: "רק תוספת שכר לעובדים תחזיר אותנו לעבודה סדירה. היינו אמורים לקבל תוספת של 25% אבל האוצר התנגד".

למעשה, פסיקת בוררות הרופאים הוכרעה כבר תשעה חודשים לפני שפורסמה. זה קרה ביום שבו הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות זכה לתוספת שכר של 24%, ובכך נפל הפור. הבוררים - רוני מילוא, אורי נייגר ודוד בלומברג - הבינו כי לא תהיה הצדקה להעניק לרופאים פחות ממה שקיבלו חבריהם המרצים.

בשני המקרים מדובר בסקטור משכיל וחיוני מאוד ובכל אופן, שחיקת השכר של הרופאים לא נפלה מזו של המרצים. זה בדיוק אפקט הדומינו: המרצים קיבלו 24% כי כך הוחלט שמגיע להם, הרופאים קיבלו תוספת דומה כי מגיע להם לא פחות ועכשיו קבוצה גדולה טוענת שמה שמגיע לרופאים מגיע גם להם. איך אומרים, מה שמגיע מגיע.

תורן של הקלדניות

השלכות רוחב ואפקט הדומינו משחקים השבוע תפקיד גם במקרה של מאבק הקלדניות. בהסתדרות דורשים דבר פשוט לכאורה: להגדיר את הקלדנות כמקצוע לכל דבר, המחייב תוספת שכר ייחודית. קלדניות בתי המשפט עושות עבודה מאומצת תוך כדי ריכוז מקסימלי, מסבירים בהסתדרות, ולכן הן זכאיות לסולם שכר שונה מזה של יתר העובדים ה"כלליים" במגזר הציבורי.

לאחיות יש סולם כזה, לרופאים, למשפטנים ולאחרים. למה לא לקלדניות? כאן נכנס לתמונה אפקט הדומינו. באוצר חוששים כי ברגע שהקלדניות יזכו לייחוס מיוחד, תקומנה המזכירות ותבקשנה להכיר בהן כמקצוע ייחודי. הקלדניות אמנם עובדות קשה, הן יגידו, אבל אנחנו המזכירות גם מקלידות, גם מדפיסות, גם מתייקות וגם עושות קפה. בין לבין אנחנו מתאמות פגישות, מבטלות פגישות ומכבות שריפות. אם זה לא מקצוע, אז מה כן מקצוע?

אם במשרד האוצר באמת חוששים כל כך מאותו אפקט דומינו, כנראה שאין מנוס מעריכת רפורמה מקיפה בשכר של עובדי המגזר הציבורי. הרי קשה לבוא בטענות לעובדי מנהלה בקופ"ח כללית, שחלק הגדול מרוויח שכר מינימום, על כך שהם לוטשים עיניים בתוספות השכר הגבוהות של עמיתיהם הרופאים. אפקט הדומינו לא נוצר מעצם תוספת השכר לסקטור מסוים, אלא מהעיוותים המושרשים במבנה ההעסקה במגזר הציבורי, שמאפשרים שכר מנופח לשכבה דקה יחסית של עובדים לצד שכר מעליב לשכבה גדולה אחרת.

רפורמה כזאת תדרוש אומץ רב גם מההסתדרות, שתצטרך להסכים לפגיעה מסוימת באותה שכבה דקה, שמהווה עבורה מקור כוח מרכזי. בינתיים אפשר להסתפק במסקנה שכשפקידי האוצר צועקים "השלכות רוחב", הם יודעים על מה הם מדברים. *

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988