עו"ד אורה דביר: "צריך להיזהר מכרסום נוסף בזכויות בעלי שליטה"

הציפיות הגבוהות של אביה ממנה דחפו אותה לפרפקציוניזם: היא לא יכולה לוותר על היסודיות והירידה לפרטים, אפילו שזה עולה לה בבריאות ■ לא פלא שרם כספי ואחרים מגדירים אותה כ"נסחית החוזים הכי טובה שיש"

"בתור ילדה, ממש מגיל אפס, כולם אמרו שאני אהיה עורכת דין. למרות השובבות הייתי ילדה מאוד בוגרת, חכמה ורצינית, ואיכשהו נתפסתי - גם בעיני עצמי וגם בעיני הסביבה - כעורכת דין לעתיד".

כך אומרת בראיון ל"גלובס" עו"ד אורה דביר, שותפה בכירה ומנהלת מחלקת הבנקאות, שוק ההון ופיננסים במשרד עוה"ד וקסלר-ברגמן.

"אבי הציב לי תמיד רף מאוד גבוה בכל דבר", מספרת דביר. "לא סתם גבוה, אלא הוא תמיד ציפה ממני להיות הכי טובה בכל דבר ובכל מקום. הוא ציפה שאקבל את הציון הכי טוב, שאהיה התלמידה הכי טובה, שאעשה הכל יותר טוב מכולם, וזה בהחלט מלחיץ. הייתי במצב מתמיד של שאיפה ליותר, לעמוד בסטנדרטים שהוא הציב לי. היה לי מזל שיכולתי לעמוד בציפיות בדרך-כלל. לא שלא קרה שמישהו קיבל בפיזיקה ציון 100 ואני קיבלתי 95, וזה לא היה מספיק טוב, כי לא הייתי הכי טובה, אבל בדרך-כלל עמדתי בציפיות.

"הציפיות של אבי ממני הובילו אותי לפרפקציוניזם. הייתי תלמידה טובה מאוד כל השנים, ובאמת השתדלתי להיות הכי טובה שאני יכולה בכל מקום. חלק מהפרפקציוניזם המקצועי שכולם מדברים עליו סביבי נולד בתקופת החינוך הזה למצוינות. הייתה בבית אווירה של חינוך למצוינות. אתה צריך להיות הכי טוב - לא הכי טוב שאתה יכול, אלא הכי טוב שיש. גם אמי, שהחליטה שהיא מקדישה את חייה לטיפול בילדים והרגישה איזשהו פספוס, תמיד שיננה לי שאישה צריכה קריירה משלה וצריכה לפתח את הצד המקצועי שבה, וזה חלחל בי כל השנים.

"מהחינוך הזה למדתי לקח לגבי הבנים שלי. תמיד אמרתי להם 'תעשו את הכי טוב שאתם יכולים', אף פעם לא אמרתי 'תהיו הכי טובים'".

עריכת דין

"עריכת דין זאת השתעבדות", אומרת דביר, "במובן זה שאני צריכה לעמוד לרשות הלקוח כמעט 24 שעות ביממה. לא מזמן שלחו לי מייל מארה"ב ביום שישי ב-24:30 בלילה, שבו נכתב: 'השירותים שלך נצרכים'. בפוקס הייתי בבית וראיתי את המייל, אז סייעתי ללקוח מיד. אין ברירה. זה להיות או לא להיות. זה עולם שאו שאת נמצאת בו או שאת לא נמצאת בו".

יסודיות

"יש לי סטנדרטים גבוהים", טוענת דביר, "ואני מאוד יסודית בעבודה. פה ושם לקוחות וקולגות מתבדחים על רמת היסודיות שלי, ועל כך שאני מתקנת כל דבר 20 פעם, אבל אני אומרת שיש מספיק דברים שגם אם אעשה עבודה סופר-יסודית לא אעלה עליהם, אז לפחות את מה שאני עולה עליו ומגלה אותו, לפחות בו אני צריכה לטפל. זאת חובתי ללקוח.

"אני לא יכולה לוותר על היסודיות ועל הירידה לפרטים, למרות שזה עולה לי בבריאות. הלקוחות שלי יודעים שאני עושה עבודה מאוד יסודית, ואני חושבת שהם מעריכים את זה. אם הייתי עושה עבודה פחות יסודית, הם היו שואלים 'האם זו אורה דביר'".

העסקה הראשונה

"העסקה הראשונה שלי ליוותה אותי במשך שנים והסתיימה רק היום", מספרת דביר. "כשהצטרפתי כשותפה למשרד וקסלר-ברגמן, לאחר 14 שנות עבודה בלשכת היועץ המשפטי של בנק ישראל, הפרויקט הראשון שלי היה אחד הגדולים שהיו במשק - ההפרטה של IDB. אחרי משבר ויסות מניות הבנקים, בעלי השליטה ב-IDB רצו לרכוש את מניות הבנקים - שהממשלה רכשה במסגרת הסדר המניות - מן הממשלה, ואני טיפלתי בפרויקט הזה, יחד עם עו"ד יעקב וקסלר. וקסלר היה אדם מאוד אמיץ, הוא זרק אותי למים. לא חששתי מזה, ראיתי בזה אתגר, וגם היה לי ניסיון רב בתחום שצברתי בבנק ישראל.

"העסקה הזו מתגלגלת עד היום. במסגרת ההפרטה אז, חלק מהמניות נמכרו וחלק נשארו. מתוך אותו חלק שנשאר נמכר גרעין השליטה לקבוצת ברונפמן-שראן לפני מספר שנים, ושם ייצגתי את משפחת ברונפמן. זו היתה סגירת מעגל מבחינתי. בשבוע שעבר נמכרו 5 האחוזים הנוספים, יתרת מניות בנק דיסקונט שהמדינה החזיקה, ובכך הושלמה ההפרטה. זה התחיל לפני כ-20 שנה, ונגמר היום".

בעלי שליטה

כאמור, דביר הצטרפה למשרד עוה"ד וקסלר-ברגמן לאחר 14 שנות עבודה בלשכת היועץ המשפטי של בנק ישראל. "אני יכולה להבין את עמדת בנק ישראל מבחינת רצונו ליצור את החיץ הנדרש בין בעלי השליטה לבין הבנק, היא אומרת, "כלומר, למנוע את ההתערבות למעשה של בעלי השליטה בניהול הבנק, שכמובן על-פי הדין צריך להתנהל באופן עצמאי, על-ידי המנכ"ל בפיקוח הדירקטוריון. הזכות היחידה למעשה שיש לבעל השליטה היא להציע לבחירה דירקטורים. זאת בעצם הזכות שבגללה הוא נחשב לבעל השליטה.

"עם זאת, מוטלת על בעל השליטה אחריות כבדה מאוד. הוא אחראי לפי חוק ניירות ערך על כל דו"ח שהחברה מוציאה, וגם על כל הפרה של חוק ניירות ערך שהבנק מבצע. יש לנו כאן בעצם מעין אחריות ללא סמכות, וגם על הזכות היחידה שלו - למנות דירקטורים - מוטלות הגבלות כשמדובר בבנקים.

"כיום יש תחושה של כרסום בזכות. זה מה שקוראים בעיתונים. בנק ישראל לא מכרסם בזכות ברמה הפורמלית. בכל הפרשיות שהיו לאחרונה הוא פעל לפי הספר, אבל בדין הקיים יש בעיה. מצד אחד, אתה מטיל אחריות כבדה על בעלי שליטה מכוח חוק ניירות ערך על כל מעשה בחברה ועל כל דו"ח שהחברה מוציאה; ומצד שני, אתה לא נותן לבעלי השליטה יכולת התערבות. הזכות היחידה שנותנים להם היא למנות דירקטור. אז אני אומרת, תנו להם לפחות למנות דירקטורים לפי ראות עיניהם. אסור לכרסם בזכות הזו. הזכות הזאת למנות דירקטורים בבנק, 'מכורסמת', מוגבלת, על-פי טבעה בשל הוראת החוק הקיים. לכן צריך מאוד להיזהר מלכרסם בה עוד".

* הראיון המלא עם עו"ד אורה דביר - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988