שעת האפס

איך הפך יום שלישי ליום החלש ביותר של ערוצי הברודקאסט

מדוע איני אוהב את ימי שלישי? ובכן, בואו ונעיף מבט קצר בלוח השידורים של 3 ערוצי הברודקאסט של הטלוויזיה בישראל - ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10.

בערוץ 1 תקבלו מיד אחרי מהדורת "מבט" ההולכת ונשחקת, את "פוליטיקה", 5 דקות של שממון כמעט מוחלט. מעולם לא אהבתי את הז'אנר הווכחני הזה, אבל בימים של לפיד (האב), אייכלר ודנקנר אפשר היה לשמוע, מדי פעם, בין ים הצעקות, גם איזה משפט תבוני שהיה פיצוי הולם עבור שעה וחצי שבה צרחו השלושה זה על זה - וכולם ביחד על דן מרגלית (המנחה).

אולי זה אנחנו שעייפנו מהפורמט, אולי מדובר בביטוי של ירידת חשיבותם של נושאים לאומיים-פוליטיים בשיח הישראלי - ואולי זו בכלל האכסניה - ערוץ 1, שנמאסה על חלק מהצופים באופן בלתי הפיך. מכל מקום, מי שישרוד את הפטפטת יתוגמל, ברוח הערוץ הראשון, בשידור חוזר של קטעים מפסטיבל המחולות בכרמיאל.

אני לא רוצה לפגוע חלילה בתושבי העיר הגלילית המשקיפה על כרמי הזיתים העתיקים של בקעת בית הכרם, או בציבור חובבי ריקודי-העם, אבל אני לא בטוח שהמשדר הזה היה להיט גדול גם בפעם הראשונה, באופן שיצדיק שידור חוזר.

ים של דמעות

"נו טוב, ערוץ 1", אומרים לעצמם מר וגברת ישראלי - ומשלטטים את דרכם של הערוץ השני, המסחרי, המנצח. שם, מיד בתום החדשות, תחכה להם עוד "משפחה חורגת". מה שהחל כתוכנית טיפים לתכנון פיננסי יעיל של כלכלת הבית, הפך לסוג של ריאליטי סבון, שבו הכסף הופך לעניין משני, והדמעות של האב, הרעיה - ובמקרה של הערב, האם - הן העיקר. יצאו מהמינוס, לא ייצאו מהמינוס - מה זה משנה? העיקר שנראה בטלוויזיה עוד אנשים אומללים שיגרמו לנו להרגיש טוב יחסית, אפילו עם הזוגיות רעועה ודף החשבון מהבנק שנראה כמו סדרה של תרגילי חיסור.

צחקתם? בכיתם? אתם מוזמנים לתוכנית האירוח של אברי גלעד. גלעד כבר ספג אש כבדה על שום היומרנות שאין לה כיסוי שהציג עם עליית תוכניתו לאוויר. צמד המילים "מעולה" ו"מגעיל" הפך כבר למטבע לשון כמו ה"כן ולא" שהדביק ספי ריבלין לשמעון פרס אי-שם בתחילת שנות ה-80, אבל ככל שמתארך הזמן - נדמה כי המגעיל גובר על המעולה.

בשבוע שעבר ניסיתי להישאר ער לאורך מונולוג הפתיחה המשמים, רק כדי לגלות את רמי ורד, פעם איש יותר מצחיק, והיום מצליח לגרום לי למבוכה. אני נשבע שאני נבוך עבורו ועבור גלעד - בין אם הוא משים את עצמו צוחק אל מול מפלס ההומור הרדוד, קל וחומר אם הוא צוחק ממנו באמת.

ביום ג' הקודם הוקדש האייטם הארוך בתוכנית האירוח לקידום תוכנית הגמר של "רוקדים עם כוכבים". זה בהחלט לגיטימי לקדם תכנים עתידיים של הזכיינית באמצעות תוכנית האירוח שלה, אבל ספק אם גלעד, שהבטיח טוק-שואו מסוג אחר, התכוון לראיון עם משה פרץ, מייקל לואיס ואיציק כהן.

פינת השלולית

בצר לה פונה משפחת ישראלי אל האלטרנטיבה, ערוץ 10, שאמור היה להיות אור בקצה מנהרת הרייטינג, עם הבטחה לנושאים "רציניים", כמו של ערוץ 1, אבל באריזה עדכנית. במקום זה, אנחנו מקבלים מעט מדי מתוכניות אקטואליה טובות כמו "המקור", אבל מצד שני - וילה בפרברים מלאה בעלמות חן שמנסות להרשים את גיא גיאור, הלוא הוא "הרווק".

גם כאן אני יושב מול הטלוויזיה בעיניים קרועות, נבוך ומבולבל. מצד אחד אני זועם על שזה מה שמוגש לי בפריים-טיים, מצד שני אני נבוך בשביל חבורת נשים צעירות ונאות על שזה מה שהן צריכות לעשות כדי להתפרסם, אבל בעיקר אני מרחם על האנשים הטובים שיש בערוץ 10, שיודעים לעשות גם טלוויזיה אחרת.

מזל שמחר יגיע ערב חדש.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988