מאבק בעליון לגבי הפרשנות לחוזים: אליעזר ריבלין נגד יורם דנציגר

דנציגר מבקש לבטל את הלכת "אפרופים", לפיה יש לפרש חוזה לפי הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים ולא כפשוטו ■ ריבלין מתנגד ומדגיש את חשיבותה של פרשנות חוזים יציבה, החיונית לפעולה תקינה של השוק העסקי

המאבק האידיאולוגי בתוככי בית המשפט העליון בנוגע לפרשנות חוזים עולה מדרגה, והופך להיות מאבק גלוי בין המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, התומך בשימור ההלכות הקיימות, לבין השופט יורם דנציגר, המבקש לבטל את הלכת "אפרופים" ופרשת "מגדלי הירקות". בפסק דין שפירסם אתמול (ג') העליון מתנצחים שני השופטים זה עם זה בסוגייה, שלה השפעה מכרעת על דיני חוזים, מהלך העניינים הרגיל בעולם העסקי ודרך פעולתם של ערכאות בית המשפט הנמוכות.

מדובר בערעור בסוגייה פשוטה יחסית, של חברת בלמורל נגד ירון כהן, בנוגע לחוזה שנחתם בין הצדדים באשר למימון בנייה בנכס מקרקעין ברעננה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה אם שולמה יתרת התמורה, שנבעה ממחלוקת באשר לפרשנות אחד מסעיפי החוזה. אף שכל שופטי ההרכב - ריבלין, דנציגר וסלים ג'ובראן - הגיעו לתוצאה זהה, שלפיה יש לדחות את ערעורה של בלמורל, פרשו דנציגר וריבלין את משנתם בשאלה האם יש לבטל או להשאיר על כנה את "אפרופים", שגרסה כי יש לפרש את החוזה לאו דווקא בהתאם למילותיו, אלא בפרשנות תכליתית על פי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים.

משמעות פשוטה

"סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה", כתב דנציגר, "חזקה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים, ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו". ריבלין הגיב על דברים אלה בפסק דינו: "חברי דנציגר שב ופורס בפסק דינו את עמדתו באשר לפרשנותם של חוזים. חברי הביע את עמדתו בסוגייה זו גם בפסקי דין קודמים, ובתגובה ציינו מספר שופטים, כי אין שינוי בהלכה וכי הם אוחזים בעמדות שביטאו בעבר".

כדי להוכיח כי רוב שופטי העליון מצדדים בעמדתו, שלפיה הלכת "אפרופים" שרירה וקיימת, מצטט ריבלין מדבריהם של חבריו השופטים בפסקי דין שונים. נגד הלכת "אפרופים" הושמעה ביקורת רבה, ובעקבות זאת הטיל העליון בפרשת "ארגון מגדלי הירקות" ב-2005 סייגים לפרשנות חוזים, החורגת מלשון החוזה. אלא שריבלין החליט לעקוץ את דנציגר, כדי להדגיש לא רק את חשיבותה של פרשנות חוזים יציבה, החיונית לפעולה תקינה של השוק העסקי, אלא גם של פרשנות חוקים יציבה - קרי, הימנעות מביטולה של הלכה משפטית מושרשת של העליון שלא לצורך.

"ככל שחברי דנציגר סבור כי גבולות הלשון תוחמים את גבולות הפרשנות של החוזה, הרי שהדברים נכתבו והודגשו בפרשת מגדלי הירקות, ועוד קודם לכן בפרשת אפרופים", כותב ריבלין. "אפשר שחברי דנציגר איננו מבקש אלא להצטרף לעמדה העקרונית שבוטאה בפרשת מגדלי הירקות. אפשרות אחרת - שאיננה עולה ברורות מן הלשון שהוא נוקט - כי גם אם יתברר מהנסיבות האופפות את ההתקשרות שהצדדים לא התכוונו לפרשנות שנדמתה תחילה אלא לפרשנות אחרת, הרי שאינני שותף לדעה זו, וברור שגם השופטים האחרים שמדבריהם הוא מביא אינם סבורים כך".

"רוח אפרופים"

לדעת ריבלין, הלכת "אפרופים" זכתה לפרשנות מרחיבה מדי, ונוצרה "מיתולוגיה של אפרופים". ואולם, לדעתו דרכי היישום של ההלכה נתחמו בפרשת מגדלי הירקות. "תמרורי האזהרה הוצבו במקומם, ובלשון ברורה ומפורשת. בכך, סברנו, יש כדי להפיג את ה'מיתולוגיה' שאפפה את הלכת אפרופים. אם היתה 'מיתולוגיה של אפרופים', ואם הרוח שנשבה ממנה הפכה לרוח פרצים, עד כדי חשש מפגיעה בוודאות המשפטית, הרי שבית משפט זה העמיד בפרשת מגדלי הירקות את ההלכה על מכונה".

ריבלין מסיים את פסק דינו בציון העובדה כי דבריו של דנציגר בפסקי דין קודמים, ובהם פרשת לוי נגד נורקייט, התפרשו ככרסום בהלכת "אפרופים". "הסתבר כי חברי ביקש לילך מעבר ללשון שנקט, ובדיעבד קם הצורך ללמוד גם מהנסיבות החיצוניות של פסק הדין על משנתו של חברי, ובעקבות זאת הצורך להביע את עמדתנו במפורש", ציין.

דנציגר משיב לריבלין בפסק דינו: "גישתי בנושא פרשנות החוזה כפי שפורטה בפסק דין זה ובפסקי דין אחרים ברורה ובהירה, ואינני מוצא מקום להרחיב אודותיה או לסטות ממנה. אכן, גישתי בסוגיית פרשנות חוזה שונה מגישת חבריי. אין בידי להסכים כי עסקינן רק ב'מיתולוגיה' או ב'רוח של אפרופים'. פנייה לנסיבות חיצוניות לחוזה מדי יום ביומו, אף שאין הדבר נחוץ, חילחלה ברבות השנים לפסיקתן של הערכאות השונות והפכה לחלק בלתי נפרד מהאופן בו מפרשים בתי המשפט חוזים. נוצרה לטעמי מציאות שעלולה לפגוע בעקרונות היסוד של דיני החוזים".

"מענה לא ראוי"

בעניין מגדלי הירקות אומר דנציגר כי "לא היה די באותם 'תמרורי אזהרה' שהוצבו בפסק דין זה, ובית המשפט העליון נזקק לשוב ולהציב 'תמרורי אזהרה' באשר לאופן פרשנות חוזה. הקושי בהלכת אפרופים לא קיבל לטעמי מענה ראוי בעניין מגדלי הירקות".

באשר לשינוי ההלכה משיב דנציגר לריבלין כי "אינני מקל ראש בחשיבותה של יציבות ההלכה. סבור אני כי דבריי נועדו דווקא לעודד ולקדם את היציבות החיונית כל כך בתחום דיני החוזים". (ע"א 8836/07).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988