גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

פסיקת העליון שמכשירה טוקבקים משמיצים: שתי דעות - בעד ונגד

ההלכה החדשה של העליון, המונעת מבתי המשפט להורות לספקיות האינטרנט לחשוף את פרטיו של גולש אנונימי גם אם זה פרסם לשון הרע חמורה, מקיצה (בינתיים) את הקץ על תביעות נגד מעוולים אנונימיים באינטרנט

נגד: ההלכה הזו כולה מרור / אמיר טיטונוביץ

וימים ספורים לפני ליל הסדר, שעה שכל בית ישראל, וגם הטוקבקיסטים הפראיים ביותר, עסוקים בהכשרת בתיהם לפסח, בניקויים ובהשלטת סדר בהם - ראה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, להנציח את הבלגן ולהכשיר את ההשתוללות ברשת האינטרנט. יאללה בלגן!

מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכתה זכותו של אדם לשם טוב ולכבוד למעמד-על. בית המשפט העליון קבע כי מאז חקיקת חוק היסוד עומדת זכות זו לפחות על אותה המדרגה עליה עומד חופש הביטוי, ואינה נופלת ממנו.

דומה שככל שמדובר בריבלין ובמחזיקים בהשקפותיו, בהקשר הרלוונטי מדובר ב"מס שפתיים" בלבד. חרף המילים היפות בזכות הזכות לשם טוב ולכבוד, יש גם בין שופטי העליון כאלה שלא הפנימו את הדבר. כאלה הלכודים במגדל השן, מנותקים מעם, ואשר לדידם חופש הביטוי הוא זכות-העל העליונה. גם לקראת פסח הם מעדיפים חירות (הביטוי) על-פני כבוד (האדם).

השמץ ככל יכולתך

סוגיית פרסום לשון הרע באינטרנט היא סוגיה כאובה במיוחד. כך, לאור זאת שהמחוקק הישראלי עדיין לא מצא לנכון להתאים את החוק לעידן הטכנולוגי הנוכחי, עידן האינטרנט.

לצד היעדר הסדרים חוקיים הולמים (אולי בגינם), נוכחים אנו בהשתוללות חסרת רסן ברשת האינטרנט. הגולשים מוזמנים לפרסם באתרים השונים, באורח אנונימי, את כל אשר עולה על דעתם. עומדים לרשותם פורומים, טוקבקים, בלוגים ושאר "במות", מכל הבא ליד. כל אשר עליהם לעשות הוא לבחור לעצמם כינוי כמיטב דמיונם היצירתי - ולצאת לדרך. פרסם כפי יכולתך. השמץ ככל יכולתך. פגע וטייל באתרי ישראל.

ומי יישא באחריות לפרסומים פוגעניים שכאלה? החוק שותק. וכיצד יהיה בידיו של הנפגע לעלות על עקבותיו של המפרסם האנונימי, על מנת שיהיה בידו להגיש נגדו תביעה ולעמוד על זכויותיו מולו? החוק דומם.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לחוקק חוקים שיסדירו את הסוגיות הרלוונטיות. אף שההסדרים שנקבעו בהצעות החוק הרלוונטיות לא היו נקיים מבעיות, לפחות נעשו צעדים להסדרת העניין. אלא שהצעות חוק אלה נפלו בזו אחר זו. קשה להשתחרר מן הרושם כי אינטרסים זרים, לרבות כאלה של בעלי השליטה באתרים המובילים, עמדו בבסיס ירידתן מן הבמה והיעלמותן.

על רקע זה ניתן היה לצפות כי לפחות בתי המשפט, ובראשם בית המשפט העליון, יעמדו על משמר זכות העל לשם טוב ולכבוד, אל מול האנרכיה המשתוללת בחסות "חופש הביטוי". ניתן היה לצפות כי לפחות אלה יגלו את הרגישות הראויה, ושיישמו את הפתגמים הנאים שהם מרבים לצטט בפסקי הדין היוצאים תחת ידיהם. אלה שלפיהם "טוב שם משמן טוב", "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לו, לאדם, כחייו עצמם", "המלבין פני חברו כאילו שופך דמים" ועוד ועוד. ניתן היה לצפות כי אלה לא ייוותרו בגדר מס שפתיים בלבד.

תופעת "האקטיביזם השיפוטי" אינה זרה למשפטנו. זו אמנם אינה דומיננטית כשהיתה בימי הנשיא אהרן ברק. ובכל זאת, בית המשפט העליון מוצא, במקרים המתאימים, את הדרך הראויה להשלים חסרים שבדין ולמנוע פגיעה בלתי מוצדקת בזכויות יסוד.

נוכח אלה, יש להצטער צער רב על ההלכה החדשה שנקבעה בסוף השבוע החולף בדעת רוב: המשנה לנשיאה (עמו הסכים השופט אדמונד לוי), אל מול השופט אליקים רובינשטיין. ריבלין מול רובינשטיין. ראש בראש. בדיוק כפי שקרה בפסק דין קודם מלפני חודשים מספר, שאף בו תרם ריבלין את תרומתו (הבלתי צנועה) לאפשרות המוחלטת לפגוע.

בפסק הדין הקודם הוביל ריבלין את ההלכה (המדאיגה), שלפיה במהלך דיון משפטי רשאי כל מי שמעורב בהליך המשפטי (לא רק עורכי דין, כפי שטועים רבים לסבור) להשמיץ, להכפיש ולפרסם דברי לשון הרע, ככל העולה על רוחו.

על-פי אותה הלכה, פרסום לשון הרע שכזה הוא מותר וכלל אינו מקים עילת תביעה. כך גם אם על פני הדברים ברור כי לא היה בו צורך וכי הוא נעשה מתוך זדון ורשעות גרידא ומתוך כוונה לפגוע.

ריבלין השתית את ההלכה האמורה על "לשונו של החוק" (וכיצד זה מצא השופט רובינשטיין, שהזכות לשם טוב ולכבוד לנגד עיניו, דרך להתגבר על לשון זו?). את האחריות לשינוי מצב פסול זה הוא הניח על מפתנו של המחוקק. לדידו, כל עוד המחוקק לא יקבע אחרת - בבית המשפט הכול מותר. נורא.

ועתה עוד צעד לכיוון הלא נכון. שוב ריבלין, ושוב הוא מטיל את האשמה על המחוקק. זו הפעם כוונה "תרומתו" למתן רישיון לאנרכיה המוחלטת השולטת ברשת האינטרנט. איש הישר בעיניו יעשה. "השומר הפקיר את משמרתו. ואתה, מוג-הלב, נצל זאת: בחר לך כינוי כלשהו וצא לדרך. תן דרור ליצריך האפלים ביותר. הכפש, השמץ, הזק ופגע כפי יכולתך. הסר דאגה מלבך - אני כבר אגן עלייך" - זה המסר ששיגר ריבלין לקהל הגולשים בייסודה של ההלכה החדשה. נורא.

אנרכיה מוחלטת

עד לכינונה של הלכה זו, ממש עתה, שלטו בכיפה החלטות רבות של בתי המשפט הנמוכים יותר. נקודת-המוצא בכולן היתה זו, שלפיה אין לאפשר עשיית שימוש לרעה באנונימיות ברשת.

כל השופטים עד כה סברו כי מובן מאליו שבמקרים המתאימים יורה בית המשפט על חשיפת פרטי גולש אנונימי מזיק. המחלוקת נסבה סביב השאלה איזהו "מקרה מתאים" לכך. מהם התנאים שבהתקיימם יורה בית המשפט על החשיפה.

ריבלין החמיר עתה מכל אלה. הוא אטם את הדלת בפני מי שנפגע מלשון הרע אנונימית באינטרנט. הוא קבע כי בכל מקרה לא ניתן להורות לספקיות האינטרנט ולבעלי האתרים לחשוף את פרטי הגולשים האנונימיים. חד וחלק.

האם עשה כן מפאת החשיבות המוגזמת, החוקתיות, שהוא מייחס ל"זכות האנונימיות באינטרנט" (ואיננו מפקפקים בחשיבותה היחסית)? האם הוא אינו מזהה בהודעות האנונימיות המתפרסמות ברשת בעיות חמורות יותר מזו, שלפיה (בלשונו) "יש מבין התגוביות שטעמן רע וניסוחן עילג"? האם הישיבה במגדל השן פגמה ברגישות הראויה? האם עמדתו לא היתה שונה לו פלוני היה מפרסם "תגובית" ובה היה מייחס לריבלין עצמו קבלת שלמונים, למשל, בתמורה לפסיקה כזו או אחרת?

בפסק הדין לא התעלם ריבלין ממה שהוא כינה "הקלות הבלתי נסבלת של הדיבה" באינטרנט. הוא ער לכך ש"מאחורי פרגוד האלמוניות קל יותר להשתלח בזולת ולשחרר את חרצובות הלשון". הוא אפילו הפליג בחשיבותה של הזכות לשם טוב, וקבע כי היא "אינה מתאיינת במרחב הווירטואלי, ואין להסכין עם הילכדותה ברשת". מס שפתיים.

בדברים אלה לא היה כדי להכריע את הכף. כפי שעשה בעבר, ראה ריבלין לתלות את האשמה במחוקק שלא הסדיר את הסוגיה. לפתע הוא חרד מן החקיקה השיפוטית. אין זה משנה שבמשך מספר שנים פוסקים שופטים מחוזיים ושופטי שלום שוב ושוב כי במקרים המתאימים מוסמך בית המשפט להורות על חשיפת פרטי גולש אנונימי. לא בכדי תמה עמיתו רובינשטיין, בדעת מיעוט, אם כ-ו-ל-ם טועים ורק ריבלין צודק.

על ארבעה בנים דיברה התורה. זוכרים? הרי לנו שאלה קריטית אותה ריבלין לא ידע לשאול: האם מעוול שבחר לפרסם את דבריו בעילום-שם ראוי להגנה רחבה יותר ממעוול שפירסם את דבריו בשמו האמיתי? ומנגד, האם זכויותיו של מי שנפגע ממעוול עלום שם פחותות מזכויותיו של מי שנפגע ממעוול שזהותו ידועה?

מעשה ברבי אליעזר ורבי אדמונד ורבי אליקים, שהיו מסובין בירושלים, והיו מספרים בשתיקת המחוקק בנוגע לחשיפת פרטי גולש אנונימי, עד שבאה נשיאתם ואמרה להם: "רבותינו! הגיע זמן דיון נוסף".

יש לקוות ולהאמין כי לאור קשיותה של ההלכה החדשה אכן יתקיים בה דיון נוסף. יש לקוות כי בדיון הנוסף ירבו קולותיהם של השופטים דוגמת רובינשטיין (ורבים אחרים), הרואים בזכותו של אדם לשם טוב ולכבוד לא רק צירוף מילים מרשים - כי אם צורך חברתי, בלעדיו אין, שחשיבותו אינה פחותה מזו של חופש הביטוי האנונימי ברשת. (רע"א 4447/07).

* עו"ד אמיר טיטונוביץ מתמחה בייצוג בעלי דין בתביעות לשון הרע.

בעד: שאלה של חינוך, לא של משפט / יובל יועז

בשעה טובה, פתחתי חברה. מדובר בחברת תשתית המספקת גישה לאינטרנט ללקוחות, שאני מקווה שיילכו ויתרבו. הגולשים, המכירים כבר את רשת האינטרנט, יודעים מצד אחד כי הגלישה היא לרוב אנונימית ואיננה כרוכה בחשיפת מידע פרטי ברבים; מאידך, הם גם מודעים לכך שמידע מסוים אודותיהם נאסף בשרתי המחשבים של החברה שבבעלותי. הם מצפים שאשמור את המידע, כמו כתובת ה-IP שלהם את פרטי כרטיס האשראי שלהם, בסודיות.

לפתע מופיע על סף דלתי אדם, הטוען כי אחד מלקוחותיי פירסם עליו דברי לשון הרע. מדובר בעוולה, הוא אומר לי, והוא מתכנן לתבוע את הגולש. אלא שהגולש כתב את הטוקבק שלו, כפי שקורה פעמים רבות, תחת מעטה חשאיות. פרטיו אמנם שמורים אצלי, ויש אפשרות שניתן לאתרו דרך כתובת ה-IP (אלא אם חבר שביקר אצלו או הדודה מחדרה עשו שימוש במחשב שלו כדי לפרסם את המילים הפוגעניות), אך כאמור הם סומכים עליי שלא אעביר לצד שלישי את המידע שברשותי.

ומיהו בכלל אותו צד שלישי? האם יש לי קשר כלשהו איתו? או יריבות משפטית? מדוע הוא מטריד אותי? מדוע הוא פונה לבתי המשפט בבקשה לחייב אותי למסור לו - זר גמור מבחינתי - מידע? ודווקא מידע עסקי? ועוד כזה הפוגע בפרטיותם (וגם בחופש הביטוי) של לקוחותיי? ובניגוד לציפייה שלהם ממני?

למצב המתואר כאן נקלעו בשנים האחרונות ספקיות האינטרנט, חברות תשתית שאין להן כל נגיעה לתוכן האינטרנטי, בוודאי לא לתוכן שאותו יוצרים הגולשים עצמם. לא שמאשימים אותן, חלילה, בשותפות לדבר הדיבה - פשוט מבקשים להן לשתף פעולה עם הניזוק ולמסור פרטים אודות המזיק, כדי שניתן יהיה לנקוט נגדו הליך משפטי.

הדיבור הפוגעני נבלע בקולות ההמון

שיח הזכויות הכלול בפסק דינו של בית המשפט העליון בנושא אנונימיות של גולשי האינטרנט מהשבוע שעבר הוא מרנין, אך ניתן היה להגיע לתוצאה המשפטית גם בלעדיו: מעבר להתעמקות בעקרונות של חופש הביטוי, הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב - פסק הדין מתאר מצב של לקונה חוקית, היעדר עילה משפטית שתחבר בין הנפגע מלשון הרע בטוקבק אינטרנטי לבין ספקית האינטרנט המחזיקה בפרטיו של הכותב. יצירת לינקג' שכזה, באופן הפוגע בזכויותיו של הכותב, איננה עניין לבתי המשפט אלא למחוקק. זה עד כדי כך פשוט.

העיסוק בתקנות סדר הדין האזרחי מתחייב, אך ארכאי. ארכאי כמו רצונם של נושאי הלפיד של לשון הרע לכפות את כללי הפרסום הנושנים על העולם האינטרנטי.

נכון לשבוע שעבר פסק אמנם בית המשפט העליון של ישראל כי "האינטרנט אינו מערב פרוע", ואיננו מסגרת המשוחררת לחלוטין מכבלי המשפט; ואולם הניסיון להחיל על אינסוף האפשרויות לכתוב, לפרסם, להגיב, לצ'טט, בכתב, באודיו, בווידיאו או במופע אור-קולי ברשת האינטרנט - אפשרויות שכבר מומשו וכאלה שייווצרו בעתיד - את כללי המשפט הוותיקים אודות לשון הרע, הוא לא רק בלתי ישים אלא מגוחך ממש.

אדם זכאי לשמו הטוב, אין כל ספק בכך. ופירצה נטולת דין קוראת לגנבי הדיבור הפוגעני, גם זה ברור. ואולם גם הניסיון לכפות על ספקית האינטרנט לספק מידע שברשותה לא בהכרח יוביל ללכידת כותב הטוקבק: אפשר שהוא יישב עם מחשבו הנייד בבית-קפה שבו פועל אינטרנט אלחוטי חינם, ואז כל המאמץ המשפטי ללכוד אותו היה לחינם.

כדאי גם לנושאי הלפיד להפנים כי האינטרנט איננו בבחינת העולם הישן באמצעים אחרים, אלא עולם חדש לגמרי.

מתן פטור לספקיות האינטרנט מחשיפת פרטיו של גולש הכותב דברי-בלע מהווה כמובן אישור עקיף לפרסום דברי-הבלע הללו בלא עונש או חיוב כספי, ויש בו מן הסתם כרסום בהגנה לשמו הטוב של אדם המעניקים דיני לשון הרע. כדאי להתרגל לכך. בעידן של דיבור פתוח, בלתי מנוטר על-ידי כלי התקשורת המסורתיים, כשכל אחד יכול לומר את כל אשר על לבו בלא קושי - יעלה באופן טבעי גם היקף הדיבור הפוגעני.

אלא שדיבור זה נבלע בקולות ההמון - בטוקבקים שלפני ואחריו, באלה שבדף הבא או באתר המקביל. עורכי דין המתמחים בלשון הרע נוהגים חדשות לבקרים לשגר מכתבי איום למערכות העיתונים, ובהם דרישה לפרסום "בוקסת התנצלות", או לפחות הבהרה או תיקון; באינטרנט אפשר פשוט להגיב על הטוקבק הפוגעני בטוקבק נוסף, פוגעני באותה מידה.

השאלה האם בעולם כזה יתרבו דיבורי הרפש על חשבון הלשון הנקייה היא שאלה של חינוך, לא של משפט.

עוד כתבות

יו.בי.אס ubs בנק / צלם: רויטרס

מהפרופסור לרפואה ועד הפנסיונרים שלא דיווחו על כספים בחו"ל: מי שילם למדינה כופר על העלמת הכנסות ב-2017

רשות המסים פרסמה את קובץ החלטות ועדות הכופר לשנת 2017 ● כוכבי הדוח הם בעלי דירות שהעלימו הכנסות משכירות; 49 החלטות מתוך 283 עסקו בהשמטת הכנסות משכר דירה ● 8 החלטות נוגעות לפרשת UBS שווייץ ● וכמה שילם שאול מזרחי, בעלי מועדון "הבארבי" בת"א?

ארנון פרידמן, מנכ"ל חברת אשדר מקבוצת אשטרום / צילום: איל יצהר, גלובס

מכירות אשדר צמחו יותר מפי 2 ברבעון השלישי: "לאור האי-ודאות לגבי הבחירות, ניכר גידול בקצב רכישת הדירות"

דוחותיה הכספיים של חברת הבנייה מספקים עדות נוספת לפריחת ענף הנדל"ן למגורים בישראל ● הכנסות אשדר גדלו ב-120% ל-487 מיליון שקל, הרווח הנקי זינק ב-150%

דוד ביטן, הליכוד / צילום: איל יצהר, גלובס

האם בלי בדר ועופר הליכוד הייתה גדולה כמו כחול לבן?

ביטן מאשים הסכם עודפים כושל בכך שהליכוד קטנה מכחול לבן. הזיכרון בוגד בו ● המשרוקית של גלובס

חבילת ממתקים של שטראוס / באדיבות חברת שטראוס

שטראוס יכולה לסמוך על השוק המקומי: הממתקים, החטיפים והקפה בארץ הם מגזר הפעילות הצומח ביותר שלה

יצרנית המזון שבבעלות משפחת שטראוס ממשיכה בשיפור רווחיה, שעלו ברבעון השלישי ב-6.5% ל-153 מיליון שקל, לצד עלייה של 4% בהכנסות, שהסתכמו ב-2.2 מיליארד שקל ● המניה עלתה ב-30% מתחילת 2019

מורן סמואל ואנדרו חורש / צילום: רונן טופלברג

עקרון הקאיזן: איזו השראה קיבל אנדרו חורש מהספורטאית מורן שמואל

וגם: פרדי אבוקרט יחליף את אריה (ריצ'י) ריכטמן כמנכ"ל קליל

ניהול השקעות. דרוש מנהל בעל ידע, ניסיון ומסירות

תרומה קטנה, הכנסה גדולה: מה מאפשר למנהל התיקים לקבל החזרי עמלות מחבר הבורסה

בחוק הייעוץ נאסר על החברות לניהול תיקים לקבל תשלומים בגין ניהול תיק, שאינם שכר והוצאות כפי שנקבע בהסכם ההתקשרות ● לחוק הזה יש חריג אחד - האם הוא בכלל נחוץ? ומה באמת יודעים עליו הלקוחות המנוהלים?

ברני סנדרס/  צילום: רויטרס

ברני סנדרס בעימות הדמוקרטי: "אני פרו-ישראלי, אך אנו צריכים לדאוג לפלסטינים"

הסכסוך הישראלי-פלסטיני פרץ (בקצרה) לעימות הדמוקרטי אמש ● הסנאטור ברני סנדרס העלה ביוזמתו את הנושא: "שוב אין זה מספיק טוב להיות פרו-ישראלי" ● זכה בתשואות ● התקפה על הילארי קלינטון

גם בלי קסדה וגם שניים על קורקינט. / צילום: שלומי יוסף

רגולציה דווקא יש, אבל מי אחראי לאכוף את חוקי הרכיבה על הקורקינטים?

הדרך לחנך את הציבור לנסוע באחריות עדיין ארוכה, ובינתיים נמשיך לראות רוכבים חוצים באדום, נוסעים נגד כיוון התנועה ומרכיבים חברים • כתבה שנייה בסדרה

חגיגות יום הרווקים של עליבאבא / צילום: Aly Song, רויטרס

כמה כסף הוציאו הישראלים ב"יום הרווקים הסיני" האחרון?

38.4 מיליארד דולר ב-24 שעות - זה הסכום האסטרונומי שגרפה לקופתה עליבאבא הסינית ב"יום הרווקים הסיני" שהתקיים ב-11.11.19 ● מה הייתה מנת חלקם של הישראלים?

טקס השבעת חברי הכנסת ה־22 / צילום: רפי קוץ

יועמ"ש הכנסת: "אחרי שיושגו 61 חתימות, מספיק רוב רגיל כדי לכונן ממשלה"

היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון , פרסם היום חוות דעת משפטית לפרשנות סעיף 10 לחוק יסוד הממשלה, הסעיף תחתיו יתנהל פרק 21 הימים האחרונים להקמת הממשלה ● חבר כנסת יוכל לחתום ליותר ממועמד אחד

מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי / צילום: רויטרס, STEPHEN LAM

כך מתכוונת גוגל לבלום את תופעת הפייק ניוז

יכולות ה"טרגוט" של מפרסמי מודעות פוליטיות יצומצמו משמעותית ● המהלך ייכנס לתוקף בבריטניה עוד שבוע מהיום, לפני הבחירות ב-12 בדצמבר ● במדינות האיחוד האירופי המהלך ייכנס לתוקף החל מסוף השנה הנוכחית, וביתר העולם ב-6 בינואר

עובדי חברת החשמל / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

חברת חשמל רשמה רווח של 1.45 מיליארד שקל ב-9 החודשים הראשונים של השנה

את 9 החודשים הראשונים של 2019 סיימה חברת חשמל עם עלייה של 1 מיליארד שקל בהכנסות לעומת התקופה המקבילה ב-2018 ● החלטת הממשלה בדבר השינויים המבניים במשק החברה הביאו לרישום הוצאה בסך של כ-681 מיליון שקל

מערב העיר הרצליה / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

הותמ"ל אישרה היום את תוכנית קרית שחקים בהרצליה

התוכנית כוללת 1,650 יח"ד שייבנו ב-7 מגדלים בני 22-60 קומות, שטחי תעסוקה ומסחר ומרכז תחבורה מטרופוליני

נתניהו ומנדלבליט/  צילום: אלכס קולומויסקי / ידיעות אחרונות

מומחי ההגנה של נתניהו: למה לדעתנו סיקור חיובי איננו שוחד

בשימועים בתיקי רה"מ הציגו פרקליטיו חוות דעת מיוחדת שכתבו חמישה מומחים למשפט בכירים, נתן לוין, אבי בל, ריצ'רד הידמן, יוסף טיפוגרף ואלן דרשוביץ, ולפיה אסור לפרקליטות להתערב בנעשה בתקשורת • כעת, ערב החלטת היועמ"ש הם מבקשים להשיב למבקרים ● דעה

בניין הבורסה בתל אביב / צילום: איל יצהר

נעילה מעורבת בת"א: טבע צנחה ב-4.4%, אופקו זינקה ב-8%

מניית בנק פועלים איבדה כ-2% לאחר הדוחות ● גילת זינקה ביותר מ-5%, ישראכרט ושטראוס עלו ב-2.6% לאחר פרסום דוחות הרבעון השלישי ● וול סטריט נסוגה מהשיא בצל האיום של טראמפ בהטלת מכסים נוספים אם סין לא תחתום על הסכם

בורסת הונג קונג. / צילום: Shutterstock

ההסכם בין סין ובין ארה"ב הולך ומתרחק, ובורסות אסיה צונחות

עפ"י הדיווחים, הסכם סחר "שלב 1" בין ארה"ב ובין סין כנראה לא ייחתם ב-2019 ● בעקבות הדיווח ירדו אמש המדדים בוול סטריט ונסוגו מהשיאים שרשמו

ניר חפץ / צילום: שלומי יוסף, גלובס

הותר לפרסום לבקשת "גלובס": דמות הקשורה לניר חפץ נחקרה ונשאלה שאלות חודרניות

החקירה, שאירעה לפני שחפץ חתם על הסכם עד מדינה, היא האירוע שאת צו איסור הפרסום לגביו הפר שר המשפטים אוחנה ● "גלובס" פנה לביהמ"ש בבקשה להתיר פרסום מבוקר שאינו פוגע בצנעת הפרט ● חפץ והפרקליטות מכחישים שהחקירה שימשה אמצעי לחץ פגום לחתימת ההסכם

גיימרית / צילום: Shutterstock

גוגל השיקה את הפרויקט השאפתני של גיימינג בענן ומפתחת 450 משחקים

מעתה יוכלו גיימרים לשחק במשחקים באיכות גבוהה בדפדפן כרום ובמכשירי פיקסל, ללא צורך בחומרה יקרה ומתקדמת ● השירות טרם זמין בישראל

יצחק תשובה/ צילום: איל יצהר

ישראמקו ותמר פטרוליום פנו לממונה על התחרות בגלל סירוב שותפותיהן ב"תמר" לאשר עסקה עם חברת החשמל

ישראמקו, תמר פטרוליום, דור גז ואוורסט תשתיות, המחזיקות יחדיו ב-53% מהזכויות במאגר, טוענות כי שותפותיהן למאגר, דלק קידוחים ונובל אנרג'י, מונעות תיקון הסכם לאספקת גז בין תמר לחברת החשמל בשל האינטרסים שלהן במאגר המתחרה לוויתן

 

כספומט ביטקוין. 5 כספומטים בלבד בישראל  / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

מספר הכספומטים לרכישת ביטקוין צומח בעולם - והפיקוח עליהם צפוי להתהדק

מספרם של כספומטי הביטקוין צמח ב-46% מתחילת 2019, וכשני שלישים מהם פועלים בארה"ב, לפי נתוני אתר Coin ATM Radar ● רשות המסים האמריקאית מעלה חששות בנוגע לציות של כספומטים אלה לכללי הפיקוח