התחרטת שהצעת נישואין? תשלם!

בין אם ההצעה היתה כלי לקבלת חסדים ובין אם סתם קיבלת לפתע רגליים קרות - יש מחיר

כמעט כל מאמר בדיני משפחה זוכה לשלל טוקבקים המייעצים לגברים להרים את רגליהם ולמלט עצמם ממוסד הנישואין בטרם תצליח אישה ללכוד אותם באזוקים הנקראים טבעת נישואין. מכיוון שהחל מהיום, ראש חודש אייר, לא מתקיימות חתונות יהודיות בישראל בשל ספירת העומר, זוהי הזדמנות טובה ליידע את אותם "נמלטים בעור שיניהם" כי גם חתונה שבסופו של דבר אינה מתקיימת יכולה להוליד עילת תביעה.

קצת קשה להאמין שבמאה ה-21, אדם ששינה את דעתו והחליט שאינו רוצה לקשור את חייו עם אישה מסוימת יכול להיתבע על כך, שכן רק משמה של העילה כבר עולה האסוציאציה של אביר כורע ברך מול אביה של העלמה ומבקש את ידה, תחת הגירסה המודרנית שבה בארוחת הערב מול "חדשות ערוץ 10" העלמה זורקת לחבר שאיתו היא חיה כבר 5 שנים: "אז מה, בא לך להתחתן במאי?".

אולם, עילת התביעה "הפרת הבטחת נישואין" לא זאת בלבד שהיא חיה ובועטת - בשנים האחרונות היא אף זכתה להרחבה משמעותית.

הפסיקה מבחינה בין הפרת הבטחת נישואין כשהצד המבטיח מלכתחילה לא התכוון להינשא לאישה וזרק הבטחות-סרק כדי לקבל ממנה חסדים שונים, שאז מדובר במירמה שיכולה להוליד תביעת נזיקין - לבין צד שהתכוון בכנות להינשא לאישה אך שינה את דעתו, ובכך גרם למעשה להפרת חוזה שבעל-פה.

כלה מאוכזבת בת 65

בתביעה על הפרת הבטחת נישואין, בדומה לתביעות אחרות על הפרת חוזים בעל-פה, צריך להוכיח "גמירות-דעת" - כלומר שהרצון של הצד השני להינשא הגיע לרמה גבוהה מספיק כדי ליצור חוזה מחייב.

לאחרונה דחה בית המשפט לענייני משפחה תביעה על הפרת הבטחת נישואין של אישה בת 65 כנגד מי שהיה ידוע בציבור שלה במשך מספר שנים, על אף שהציגה עדויות של קרוביה. בית המשפט קבע כי בתביעה על הפרת הבטחת נישואין נדרשת רמת הוכחה חיצונית גבוהה כגון רישום ברבנות, הזמנת אולם וכיוצ"ב, כדי לשכנע את בית המשפט כי הצד הנתבע באמת התכוון להינשא לתובעת, ולא כל הבעת רצון או תקווה להינשא מקימה עילת תביעה.

חדשות משמחות נוספות הן שגם אם מצליחה התובעת לעבור את המשוכה ולהוכיח לבית המשפט כי הנתבע אכן הפר את הבטחתו להינשא לה - אזי בניגוד להפרת חוזה רגילה, בהפרת הבטחת נישואין, תודה לאל, הצד הנפגע לא יכול לתבוע את אכיפת החוזה, כלומר להכריח את הצד המפר להתחתן עימו, אלא רק לתבוע פיצוי כספי.

מה ניתן לתבוע?

ראשית, פיצויים על נזקים כלכליים, כמו ההוצאות לקראת טקס החינה וחגיגות האירוסין, תשלומים ששולמו מראש לתקליטן, הדפסת הזמנות, תפירת שמלת כלה וכיוצ"ב, פעמים רבות מדובר על הוצאות בגובה עשרות אלפי שקלים.

בנוסף, ניתן לתבוע פיצויים על עוגמת-הנפש והבושה שנגרמו לאישה כלפי המשפחה, החברים או הקהילה עקב ביטול החתונה ברגע האחרון, אך בתי המשפט אינם נוטים לחייב בסכומים גבוהים על רכיבים אלה, בין היתר מחשש שהדבר יגרום לאנשים להתחתן בניגוד לרצונם, רק כדי להמנע מתשלום הקנס.

אפשר לומר שהמוטיבציה העיקרית למתן פיצוי עבור הפרת הבטחת נישואין מתעוררת כאשר הצד הנפגע נקט בצעדים משמעותיים עקב הסתמכותו על הנישואין הקרבים. כך, למשל, אישה שהתגרשה מבעלה לאחר שהמאהב הבטיח לה להינשא לו לאחר גירושיה והתחרט, או אישה שהתפטרה מעבודתה מאחר שחשבה שתעבור להתגורר במקום מגוריו של הבעל לעתיד.

שופטים ומשפטנים רבים יצאו במשך השנים כנגד קיומה של עילת תביעה על הפרת הבטחת נישואין, מכיוון שיש בה משהו אנכרוניסטי ומנוגד לתפיסה המודרנית של חופש הבחירה ונישואין מאהבה, אך העילה לא זאת בלבד שלא נעלמה אלא אף הורחבה, שכן לפני מספר שנים קבע בית המשפט העליון כי ניתן לתבוע אדם על הפרת הבטחת נישואין למאהבת, גם אם הוא נשוי לאחרת.

מועד החתימה על הסכם הממון

קיומה של עילת הפרת הבטחת נישואין יוצרת מצבים אבסורדיים רבים. ראשית, מדוע בחיים המודרניים רק גברים נתבעים על הפרת הבטחת נישואין, שהרי אותו נזק יכול להיגרם גם לגבר אשר אשתו לעתיד התחרטה ועזבה אותו לאנחות.

כמו כן העילה קובעת בעצם אשם כלפי הצד המתחרט, כשלמרבה האירוניה הגירושים בישראל הם נטולי אשם. כשבני-זוג עותרים להתגרש ולחלק את הרכוש, בית המשפט נמנע מלהכנס לשאלה מי אשם בגירושים, בעיקר כי במקרים רבים קשה מאד למצוא לכך תשובה אמיתית ואוביקטיבית. האם אותו הגייון לא צריך לחול על פרידה לפני הנישואין?

באחד מפסקי הדין הידועים בנושא, ממן נגד טריקי, שבהם חייב בית המשפט את הגבר לשלם פיצויים על הפרת הבטחת נישואין, בוטלו הנישואין כשימים ספורים לפני החתונה הבעל דרש מהאישה לחתום על הסכם ממון, והיא סרבה.

בית המשפט קבע כי דרישת החתן מהכלה לחתום על הסכם הממון אינה דרישה נפוצה, ולכן החתן היה צריך להעלותה במועד מוקדם יותר של הצעת הנישואין. עם זאת, פסק דין זה ניתן כבר לפני 20 שנה, וספק אם אמירה זאת רלוונטית בימינו.

בסופו של יום, אין ספק שכאשר זוג עומד להינשא, ואחד הצדדים כבר הוציא הוצאות כלכליות לשם כך כמו שכירת אולם או הזמנת שמלה - יש מקום לחייב את הצד השני להשתתף במחצית התשלומים, כאשר החתונה לא מתקיימת לבסוף.

עם זאת אין צורך לשם כך בעילת תביעה מיוחדת, וניתן להשתמש בעילות קיימות מתחום החוזים והנזיקין, מבלי לעורר אנטיגוניזם כלפי המעורבות המשפטית בחופש הפרט ובחייו הפרטיים.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988