מנהל השקעות עם כסף מחפש השקעה

המצב הנוכחי הוא אתגר: קווים לדמותו של חיפוש השקעות בבתי ההשקעות בישראל

הריבית הנמוכה, המרווחים המכווצים וחשש מפני האטה בצמיחה מביאים את כל סוגי המשקיעים לשאול "מה אני עושה עם הכסף?".

"מנהל השקעות עם כסף מחפש מה לקנות". אפילו שזה מנוסח כמודעת היכרות ("אם את השקעה אטרקטיבית, במכפילים נמוכים או מרווחים גבוהים, המעוניינת בקשר לטווח ארוך עם גוף השקעות אטרקטיבי, צרי קשר דרך ברוקר משותף"), זו לא פתיחה לטור הומוריסטי.

אם נתעלם מהאירוניה, הרי שהמצב הנוכחי מהווה אתגר אמיתי בביצוע השקעות איכותיות. ננסה להבין את תהליך חיפוש ההשקעות ברבים מגופי ההשקעות כיום.

רבים מהמשקיעים המקצועיים - אם זה משקיע מוסדי, יועץ השקעות, ואפילו משקיע פרטי עם תיק השקעות של כמה אלפי שקלים, עומדים היום נבוכים מול השוק הסולידי. באפיק הממשלתי - העשר שנים בארה"ב נסחר לרוב מתחת ל-3% תשואה לפדיון, והעשר שנים הישראלי נסחר בסביבות ה-4.5%. לכאורה, שניהם אינם אטרקטיביים (וכבר התייחסתי לזה ב-"נקודת כניסה אטרקטיבית לשורט").

גם בשוק הקונצרני אין כיום השקעות קלות. ולכן נתחיל את החיפוש אחר השקעה קונצרנית מעניינת בבחירה הראשונה הקלה - מדדי התל בונד.

מדדי תל בונד הם המדדים הנגישים ביותר למשקיע הפרטי, והנזילים ביותר למשקיע המוסדי. מכיוון שכך, הרי שמרבית הכסף השולי (כל שקל נוסף שנכנס לאפיק) מגיע בד"כ אליהם. העובדה שמדדים אלו מורכבים ברובם מחברות גדולות ומבוססות, נותנת למשקיע את התחושה שמדובר בהשקעה בסיכון נמוך במיוחד, וכך מגיעים מדדי התל בונד להיסחר במאפיינים נמוכים במיוחד.

תל בונד 20 לדוגמא, נסחר בתשואה 2.31 (צמוד) על מח"מ 4.93 ובמרווח זעום של כ-1.5%. לנו, כמנהלי השקעות קשה לראות רווחי הון באפיק הזה, וגם תשואת האחזקה אינה אטרקטיבית במיוחד. התל-בונד, שהוא הבחירה הפסיבית הראשונה - אינו אטרקטיבי בעינינו.

משכך, אנחנו עוזבים את התל-בונד והולכים לחפש השקעות איכותיות מחוץ לתל בונד. באפיק זה דווקא ניתן למצוא השקעות איכותיות באופן יחסי ובמרווחים ראויים, אך הסחירות לעיתים קרובות בעייתית. ניתן לומר שאנחנו משלמים בפרמיית נזילות על מנת למצוא השקעה עם מאפייני סיכוי-סיכון טובים יותר.

היציאה מחומות התל-בונד מרחיבה את המגוון הרחב שמאפשר האפיק הקונצרני, וכך ניתן לגוון את תיק ההשקעות במח"מים שונים וברמות סיכון משתנות. אך גם פה המשקיע עומד בבעיה. מכיוון שמרבית הכסף הגדול, הפסיבי ו"הטיפש" הולך למדדי התל בונד, האג"חים שמחוץ לתל בונד "סובלים" מהעדר נזילות, ולכן יש צורך לחפש את אותם האג"חים שמרגישים נוח להיכנס איתם לקשר ארוך טווח.

אבל גם את התחנה השנייה (האג"חים מחוץ לתל בונד) ניתן לשפר. וכך אנחנו הולכים לחפש השקעות לא רק מחוץ לתל בונד, אלא גם מחוץ לישראל. המגמה בכסף המוסדי בתקופה האחרונה הינה הגדלת הרכיב הקונצרני בחו"ל. עומק השוק בחו"ל והתמחור השפוי יותר לעיתים מביא להזדמנויות רבות גם בתחום הקונצרני הזר. הפחד ממשבר חוב אירופאי שטלטל את השוק במאי-יוני הביא את המרווחים באג"חים הקונצרנים למחוק כמעט את כל התכווצותם מתחילת השנה. וכך, לעומת שוק התל-בונד בארץ, השוק הקונצרני בחו"ל מאפשר לנו להיכנס שוב במרווחי תחילת השנה. אך גם פה הסיפור לא פשוט.

ירידת התשואות מ-3.8% בתחילת השנה ל-3% כיום, מקשה מאוד על מציאת השקעות שיניבו תשואה ראויה לפדיון. וכך אנחנו הולכים לחפש מציאות בעיקר בשווקים מכוסים פחות כגון אסיה וברזיל, ובסקטורים המאופיינים בביטא גבוהה לשוק - חוב היברידי, חברות מתכות וחומרי גלם והזדמנויות שנובעות מאירוע ספציפי. את ההשקעות האלה אנחנו מגיירים על ידי מזעור החשיפה המטבעית ורק אז מוכנים להיכנס איתם לקשר ארוך טווח.

נכס חסר סיכון כיום הוא נכס חסר תשואה ולכן קשה מאוד למנהלי ההשקעות למצוא השקעות קונצרניות במאפייני סיכוי-סיכון אטרקטיביים. התשואה בבנצמ'מרק (האג"חים הממשלתיים) בצירוף המרווחים המצומקים מחייבים אותנו לחפש בכל הגלובוס אחר מספר מצומצם של אג"חים שנרגיש נוח איתם לאורך זמן.

  • הכותב הוא ראש צוות השקעות חול במנורה מבטחים פיננסים
  • האמור לעיל אינו מהווה המלצה לפעילות פיננסית מכל סוג והנוקט בה עושה זאת על דעתו שלו בלבד
aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988