"ביהמ"ש לא יכול להחליף את שיקול-הדעת של ועדות התכנון"

כך פסק ביהמ"ש העליון, שקיבל ערעור של אדם טבע ודין, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה והוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה בנוגע לתוכנית "השמורה" בעיר

אין מקום לכך שבתי המשפט יחליפו את שיקול-דעתה של הערכאה התכנונית הגבוהה ביותר, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, ויחליטו בניגוד למה שקבעה בנוגע לתוכניות בנייה - כך פסק בית המשפט העליון, שקיבל ערעור של העמותה הסביבתית אדם טבע ודין, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה והוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה, בנוגע לתוכנית "השמורה" בעיר.

התוכנית מתייחסת לקרקע בשכונת אחוזת שמואל בכרמל, בה יוסף אברהם מחזיק במבנה ששימש כמסעדה-בית-קפה שנקראת "השמורה" ושהוקמה בקרקע.

תוכנית מנדטורית שחלה על השטח קבעה כי ייעודו הוא שטח לשימור במצב טבעי, אולם תוכנית מ-1953 קבעה כי על הקרקע יחול ייעוד של בתי מלאכה לצורכי תעשייה, שיתאפשר רק למי שמחזיק בקרקע.

במועד מסוים ניתן היה להקים במקום מכבסה, והבעלים הקודמים של השטח הגיש ב-1983 בקשה לשימוש חורג, כך שיתאפשר לו להשתמש במבנה שהוקם לצורכי מכבסה כמועדון וכבית-קפה. הבקשה נדחתה, והוועדה המקומית קבעה כי לא מדובר בשימוש מותר.

‏על אף החלטה זו הפעיל יוסף אברהם, בעל הזכויות המבנה, מסעדה ללא היתר, וב-1991 התירה הוועדה המחוזית שימוש חורג למסעדה במבנה לתקופה של 3 שנים. כן היא המליצה להציג תוכנית שתסדיר את ייעוד השטח ואת תפעולו של פאב במקום.

צו הפסקה שיפוטי הוצא ב-2000, והפעילות במקום הופסקה, אולם הבנייה הבלתי חוקית נמשכה, ובמקום נבנה מבנה בן שתי קומות בהיקף 120 מ"ר. הליכים פליליים ננקטו, והוצא צו הריסה, שביצועו עוכב עד סוף 2010 כדי לאפשר מיצוי של ההליך התכנוני.

ב-2003 המליצה הוועדה המקומית להפקיד תוכנית שהציע אברהם לשנות את ייעוד הקרקע מבתי מלאכה לאזור מסחרי. לאחר שהתוכנית פורסמה ברשומות ב-2006 הוגשו לה התנגדויות רבות, והוועדה המחוזית החליטה לדחות את התוכנית ולהשאיר את האזור כשטח פתוח. לאחר בקשה לדיון חוזר קבעה הוועדה המחוזית כי אין מקום לדיון חוזר.

‏על כן הגישו היזמים עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, שקיבל את העתירה והחזיר את הדיון לוועדה המחוזית, שהפעם החליטה לקבל את התוכנית.

‏על החלטה זו הוגשו עררים של אדם טבע ודין, שהתנגדה לאישור התוכנית, ושל היזמים, שהתנגדו לתנאי של הריסת הבנייה החורגת.

בעקבות העררים החליטה המועצה הארצית לדחות את התוכנית. אולם, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי החלטת המועצה הארצית "לא יכולה לעמוד, ויש להעדיף את החלטה הוועדה המחוזית ודעת המיעוט בוועדת המשנה לעררים כמשקפת את המצב התכנוני הראוי".

‏ואולם, הרכב השופטים בבית המשפט העליון קבע כי יש להחזיר על כנה את החלטת המועצה הארצית, וכי בית המשפט איננו מוסד תכנון נוסף או מוסד תכנון-על.

‏לדברי עו"ד משה פרזנצ'בסקי, שותף ומנהל מחלקת תכנון ובנייה במשרד רחל בן-ארי אדם פיש ושות', שייצג את יזמי השמורה, "בית המשפט העליון לא סבור כי נפל פגם בהחלטה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ולכן החליט לא להתערב וקיבל את החלטת המועצה הארצית לדחות את התוכנית של יזמי השמורה".

לדברי עו"ד קרן הלפרין-מוסרי, מנהלת תחום קהילה וסביבה בעמותת אדם טבע ודין, "מדובר בהחלטה חשובה של בית המשפט העליון, המחזקת את ההגנה על שלטון החוק ואת האינטרס החשוב של מניעת עידוד עבריינות הבנייה על-ידי הכשרתה בדיעבד. פסק הדין מקדם גם את הצדק הסביבתי, שכן שכונה שלמה סבלה במשך שנים ממטרדים קשים עקב הפעילות ב'שמורה', וכעת יוכלו התושבים לחזור וליהנות משטח ירוק ופתוח".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988