נייט, ליברמן

נתניהו מכור לסקרים, ולכן כל התמודדות על נושא שיש בו היבט לאומי עולה לדרגת מאבק

המלחמות עם ש"ס או החשש מפרישה של מפלגת העבודה מהממשלה אינם מדירים שינה מעיניו של נתניהו. מה שמדאיג אותו הוא המאבק עם יו"ר ישראל ביתנו, שכבר מזמן לוטש עיניים אל המנדטים של הליכוד

אחרי כל מלחמה שוטף גל של פטריוטיות את ראשי המערכת הפוליטית וחיילי צה"ל הופכים לסחורה חמה ששווה להצטלם לידה לא פחות מהמונה ליזה. כשזה קרה אחרי מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה או ההשתלטות על המרמרה, הנסיבות היו ברורות.

ואולם ההזמנה הבהולה שיצאה ביום רביעי מלשכת ראש הממשלה לכתבים כי בתוך שעתיים יצטלם ראש הממשלה בלשכתו עם חיילי נתיב, עולים שעוברים תהליך של גיור בצה"ל, יצרה שוב תחושה של מלחמה.

ההתנהלות הזו, ששמורה בדרך כלל לתקופת בחירות אל למלחמות, רק חידדה את המצב שאליו נקלע ראש הממשלה: הזדמנות צילום עם חיילים על רקע חוק הגיור הצבאי שעבר בסך הכול בקריאה טרומית, משרה אווירה קלה של לחץ. כל יועץ תקשורת מתחיל מבין שאירוע כזה משדרג אוטומטית את המצב לבעיה לאומית של ממש.

החשש של נתניהו, שהאיש המזוקן, העולה עם המבטא הזר, שצובר עוד מנדטים בכל יום שעובר, ייתפס כמי שדאג לחיילים צה"ל, כור ההיתוך הכי ישראלי שיש, ועוד על חשבונו, העביר אותו על דעתו.

המלחמות עם ש"ס או החשש מפרישה של מפלגת העבודה מהקואליציה הן בשוליים. המאבק האמיתי של נתניהו הוא בשר החוץ, אביגדור ליברמן, שמזמן קיבל החלטה אסטרטגית וסימן את "ישראל ביתנו" כמפלגה שחדלה להיות סקטוריאלית.

ליברמן מביט קדימה ומכוון בדיוק לאותה מטרה שאליה מכוונים נתניהו והליכוד: אותו קהל, אותם מנדטים. אמנם עבור הציבור הרוסי יו"ר ישראל ביתנו משמר את מפלגתו כייעודית, תוך קריצה לציבור הימני שכבר מזמן רואה בו מנהיג אופציונלי שפוזל לעבר השלטון. לדברים שראה כבר לפני הבחירות האחרונות - שבהן הציבור הרוסי ראה בו רוסי, והציבור הדתי ראה ב"ישראל ביתנו" מפלגה לאומית - יש עכשיו לליברמן גיבוי: בידיו נתונים שמוכיחים כי גם מנהיגות מקומית ימנית, ובכללה גם רבנית ימנית, רואות בו מנהיג לאומי.

האחוזים והמספרים לא נעלמים מעיניו של נתניהו, שמכור בעצמו לסקרים, ולכן כל התמודדות מול ליברמן על נושא שיש בו היבט לאומי, עולה לדרגת מאבק. ליברמן רק מחפש את נקודות התורפה האלה, את הסוגיות הלאומיות שיבהירו שהליכוד ו"ישראל ביתנו" רבים על אותה מטרה.

ליברמן לא חושש מהעימותים האלה עם נתניהו. ציפי לבני וקדימה, הוא יודע, כבר לא ייכנסו לממשלה, ובכלל, הוא כבר לא נמצא בפוזיציה שבה הוא בודק כמה הוא חשוב לראש הממשלה. ההיפך. הוא בודק כמה הוא רחוק ממנו מבחינת המנדטים ומבחינת מעמדו הציבורי.

ח"כ אלקין - מזיק או מועיל

לנתניהו ולליברמן יש עוד דבר במשותף: שניהם פוזלים לעברו של יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין. כרגע הח"כ הנמרץ משחק במגרש הליכודי, אבל סקר שנעשה עבור "ישראל ביתנו" בקרב הציבור הרוסי, מצביע על כך שאלקין הוא כוכב עולה בשמי מצביעי המפלגה והוא דורג במקום השני. לפני כולם, אחרי ליברמן.

בהסתמך על הנתונים האלה, אלקין נמצא בפרשת דרכים מעניינת: מצד אחד, מעמדו בליכוד חזק. חששו שמתוקף היותו יו"ר השדולה למען א"י בכנסת יסכן את מעמדו התבדה. בסביבתו של נתניהו סבורים שלראשונה יש ח"כ ממוצא רוסי שמצדיק את המשבצת והמנדט שניתנו למגזר בליכוד, אבל חוששים שאלקין, אידיאולוג ימני אמיתי, עוד יתחזק ויהפוך למותג רוסי ימני - ואז יערוק לטובת איווט.

מצד שני, ייתכן שליו"ר הקואליציה יימאס. הוא יפתח אי סבילות להישארות בליכוד אם ראש הממשלה יאותת שמאלה. אלא שליברמן הוא סוחר מצוין בשוק הפוליטי. הוא לא יקרוץ לאלקין עד הרגע האחרון. אצל ליברמן הפרמטרים לבחירת הרשימה לכנסת הם שונים: הוא לא בודק עם כמה המועמדים מועילים, אלא עד כמה הם לא מזיקים.

הכרעה עד סוף השנה

רק דבר אחד יכול להעיב על התחזקותו של ליברמן בציבור: החלטתו הנחושה של היועץ המשפטי לממשלה להביא להכרעה בקרוב מאוד את תיק ליברמן.

במטרה לסיים את הסאגה הבלתי נגמרת, היו אמורים להתכנס לפני כשבועיים כל הצוותים המעורבים בחקירה ובבדיקת פרשת ליברמן: פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה וצמרת המשרד, החוקרים והמשטרה. לצורך כך שכר משרד המשפטים כמה חדרים במלון "מעלה החמישה". המטרה הייתה ברורה: לשבת שלושה ימים ולילות ולצאת עם הכרעה חד משמעית בתיק.

הגוף העיקרי שהיה אמור להשתתף בדיונים אלה הם הפרקליטים המלווים את התיק בראשות עורכת הדין אביה אלף, מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וצוותה המונה חמישה עורכי דין, שללא השתתפותם אין סיבה למסיבה ולדיונים אין כל ערך. הם האנשים שישבו על התיק ומכירים אותו על בוריו, בערך כמו ליברמן עצמו.

בשל שביתת הפרקליטים, הגישו אלף וצוותה בקשה לארגון החריגים של פרקליטות המדינה שיאשר את קיום ה"נופשון", אולם הוועדה השיבה בלאו מוחלט ולא אפשרה את השתתפותם. האירוע בוטל.

במערכת הפוליטית בטוחים שוויינשטיין נחוש להכריע בתיק עד סוף השנה האזרחית, בעיקר בשל העובדה שלא חלפו שבועיים, ושוב הוזמנו אותם חדרים מתוך ציפייה שהשביתה תסתיים. אלא שהשביתה כידוע לא הסתיימה, והחדרים שוב נותרו מיותמים.

השתלשלות האירועים והעובדה ששר המשפטים, שר האוצר או ראש הממשלה לא נקפו אצבע עד כה סיום המשבר עם הפרקליטים, מהווה מקרה קלאסי לפריחת תיאוריות קונספירציה, על פיהן לגורמים פוליטיים יש אינטרס להאריך את השביתה. לא רק שתיקו של ליברמן יאפשר לו את המשך הישיבה בממשלה, ודאי יש גם מי שישמח ש-45 הימים שניתנו לח"כ לשעבר צחי הנגבי להגיש ערעור, יחלפו בשבוע הבא.

במקום לתקוף - ש"ס מחבקת

בעוד ליברמן נלחם מול נתניהו על הקולות הלאומיים, נתניהו נלחם בליברמן על קולות האנטי-ש"ס. כמו שר החוץ, גם נתניהו זיהה את המנדטים החופשיים שמסתובבים באוויר, אלו שרק מחכים ליד הנכונה שתקטוף אותם.

לא סתם נשלפים בימים האחרונים מהבוידעם כל נושאי הדת ומדינה ועולים על שולחן הממשלה. בסביבתו של נתניהו מצפים למתקפה של ש"ס, אבל שם, כאילו להכעיס, דווקא מחבקים. החלטה טקטית, הפוך על הפוך.

ביום א' יעלה על שולחן הממשלה נושא הפטור לאברכים משירות צבאי. באופן מפתיע, יצא היום יו"ר ש"ס, אלי ישי, בהצהרה כי הוא תומך במסקנות שיוצגו בפני שרי הממשלה. עוד לפני שמישהו פתח פה בטענה שעבור נושאים שחשובים לחרדים ישי היה הופך את העולם, בניגוד גמור להתנהלותו בתחום הכבאות, סתם לו אותו שר הפנים. הסוגיה הזו נפלה לידיו כפרי בשל לידיים. ישי עוד יוכיח באמצעותה שכל מי שקפץ עם הטיעון הזה - טעה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא יומן קורונה?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988