כשהקולגה מרוויח יותר

מתוסכל שהקולגה מרוויח יותר? לעתים, עם קצת כנות, זה הופך להיות הגיוני ואף מוצדק

לא חריג במחוזותינו שמכר רחוק שואל "כמה אתה מרוויח?". מספיק לקרוא טוקבקים ולהיזכר כמה אנחנו רחוקים ממה שבמדינות אחרות נחשב לנימוס בסיסי, מדינות שבהן גם השאלה "במה אתה עוסק?" נחשבת חוצפה.

לכן, אין זה מפתיע שעובדים רבים משוחחים זה עם זה על שכרם, למרות חתימתם על סודיות בנושא. אני מקבלת אינספור פניות מעובדים המתוסכלים מגילוי שכר עמיתיהם. מספיק שיהיה גבוה באחוז אחד משלהם כדי שירגישו פראיירים גמורים.

הגילוי שהופך עולמות

לאחרונה פגשתי מנהלת שיווק שהגדירה את עצמה כעובדת מרוצה לשעבר: "אוהבת את התפקיד, האקשן, האתגר, החברים בעבודה, מתפרנסת מעשייה בתחום שאני טובה בו... אך ברגע שגיליתי שמנהל בדרג זהה מקבל יותר - כל הטוב התגמד. איך קורה עוול כזה, ועוד לעובדת כמוני? מה הם חושבים שאני, שיה תמימה"?

היא החלה לחשוב על כך בכפייתיות, והתקשתה להסתדר עם הקולגה שחיבבה עד הגילוי. אם קודם עבדה בתחושת מוטיבציה פנימית, אהבת התפקיד והנאה מסביבת העבודה, כעת הצטמצמו כל מעייניה לעניין הגמול הבלתי הוגן שניתן לה.

להתעשת, לא להתמוטט

הרגע שבו עובד מרגיש ש"איבד את תמימותו" הוא רגע קשה. עם זאת, נבירה פסיבית וממושכת בנושא מובילה למרמור, עימותים ואווירה עכורה. רבים מתפטרים על רקע העלבון, ואחרים מוצאים עצמם מפוטרים בעקבות ירידה במוטיבציה ובביצועים.

הפניה של העובדים אליי קצת לאחר הגילוי היא חיובית מכיוון שהיא מאפשרת לי "לנער" אותם, לפני שהם חופרים לעצמם בור ושוקעים בו.

בשלב הראשון אני מבקשת שיתארו את עבודתם ואת התחושה הכללית בעבודה. אני כותבת את הדברים, ופעמים רבות - לא אצל כולם - נהנית להשיבם לפרופורציות הנכונות ולהוכיח להם כי מרבית תיאוריהם חיוביים.

השלב הבא רציונלי לחלוטין. אמנם עולם העבודה מעורב ברגשות - פוליטיקה, אגו, תחושות השתייכות והזדהות, הנאה ואף אהבה למקצוע, אך במהותו הוא עניין רציונלי.

קול ההיגיון

רוב העובדים נופלים מיד לתסכול אותו תיארה מנהלת השיווק, ומאפשרים לביטחונם העצמי לצנוח בבת אחת. הם מרגישים לא מוערכים, ולא עוצרים רגע ומשקללים את הסיבות ההגיוניות להבדלים בשכר.

לדוגמה, רבים לא חושבים על הפער בין הקריטיוּת שהם משווים להבדלי השכר לבין תשומת לב המנהלים אליה. זה אולי לא נעים לשמוע את זה, אבל למנהלים יש דאגות גדולות יותר מפער קטן בין משכורות. לעתים המשימות הפשוטות לביצוע נדחקות לסוף, ויתכן אפילו שהמנהלים תכננו להעלות את שכר העובד, ובשל עומס פשוט שכחו.

יתרה מזו, הפער בשכר לא חייב לנבוע מחוסר הערכה מקצועית. ייתכן שהקולגה "דחפן" באישיותו, מוּנע ממניעים חומריים, בעל כישורי משא ומתן טובים. במילים אחרות, אחד שנהנה משכר גבוה יותר כי ידע לבקש זאת.

בנוסף לכך, יש לעמוד על ההבדלים הנסיבתיים בין העובדים. למשל, קולגה שהצטרף לחברה בתקופת שוק טובה יותר עשוי ליהנות משכר התחלתי גבוה יותר. גם אם השניים התקדמו לדרג זהה, זה עשוי להסביר את הפער בשכרם הנוכחי.

אפשרות נוספת היא שדרגיהם שווים, אך הקולגה מבצע תפקיד קשה יותר, רצוף במשימות סיזיפיות, או מנהל מספר רב יותר של עובדים ומתוגמל בהתאם.

זמן כנות

אולי משום שהמצוינות משתלמת, עובדים רבים מייחסים אותה לעצמם, אולם בפועל רק מעטים באמת מצטיינים. בסופו של דבר, הזכות לקבוע את תגמולי העובדים בהתאם לביצועיהם ניתנת למנהלים, וגם אם זה לא נראה כך - ברוב המקרים היא דווקא נאמנה למציאות.

עובד שמגלה שעמיתו מרוויח יותר צריך להיות כן עם עצמו, ולבחון האם תפקודו באמת מצדיק שכר גבוה יותר. עליו להתעלות מעל הידיעה על שכר העמית, ממש לשרטט קו דמיוני בינה לבין מצבו הנוכחי, ולהשיב באובייקטיביות האפשרית על השאלה: האם אני ראוי להעלאה?

הוא יכול לנתח אם שכרו הוגן ביחס לוותק שלו בחברה, ולמה שנהוג בתחומו ובתפקידו (לא חסרים סקרי שכר, מהימנים יותר או פחות), אך חשוב לא פחות להחשיב בכנות גם את רמת השקעתו וביצועיו, ואת ההספק והתפוקה שלו.

זמן לדפוק בדלת

תהיינה התובנות אשר תהיינה, אין ספק שזו הזדמנות טובה לעובד לנסות את מזלו ולבקש העלאה. במיוחד אם הבין שהוא ראוי לכך, ובמידה שהבקשה נשמעת הגיונית באותו רגע (אם נעשתה שיחה דומה זמן קצר קודם לכן והוחלטו בה החלטות, אין ממש היגיון בקיום שיחה נוספת).

על השיחה להיעשות בצורה נעימה ורגועה, ולא כעימות, מגננה או מתקפה. חשוב לא לקשרה לסוגיית הפער בשכר. זה עלול להצטייר כהאשמה, הלשנה על הקולגה שהפר את הסכם הסודיות, או רגשי נחיתות, וכל אלה לא מובילים ליעד הרצוי.

במקום זאת, יש לייחס לבקשה צידוקים משכנעים, הגיוניים ומקצועיים, המתייחסים לביצועי העובד עצמו, לוותק שלו, למידת השקעתו, לתרומתו לחברה, למשך הזמן שבו לא קיבל העלאה, ולשכר המקובל בשוק. לבסוף, יש לחתור לקבלת תשובה חד משמעית. גם אם בצורת סירוב - חשוב לקבל את הסיבות לו.

- האם לדעתכם שכר העובדים צריך להיות גלוי?

- האם אתם באמת שומרים על סודיות שכרכם מול קולגות בעבודה?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית (B.A בעבודה סוציאלית, M.A בסוציולוגיה ארגונית). תוכן מאמריה מבוסס על ניסיון וידע רב שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים, בארגוני היי-טק ותעשייה ובעבור אנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.

פניות ליעל מהודר לקבלת ייעוץ אישי יש לשלוח לדוא"ל: Yaelmehoudar@gmail.com.

צרו איתנו קשר *5988