מסירחון ציבורי לחשד פלילי

לתחקיר של רביב דרוקר על נתניהו יש תוקף, חשיבות ועניין לציבור - גם אם אין בו פן פלילי

חלקו השני של התחקיר העיתונאי רביב דרוקר בעניין נסיעותיו לחו"ל של בנימין נתניהו מעביר את הסיפור מרובד הסירחון הציבורי לרובד החשדות הפליליים.

על-פי הגילוי מיום רביעי השבוע, שני גופים שונים שילמו בשתי חשבוניות שונות (אך לאותו ספק) עבור נסיעתו של נתניהו לארה"ב בשנת 2006.

תנועת קדימה פנתה ביום חמישי שוב ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בדרישה לפתוח בחקירה כנגד נתניהו ורעייתו, לאחר שפנייה קודמת בעניין לפני כשבועיים טרם נענתה.

עורך דינה של משפחת נתניהו, דוד שמרון, כבר הודיע כי בכוונת נתניהו להגיש תביעת דיבה בעקבות הפרסום.

לא בגלגול הזה

התשתית הראייתית הראשונית בנוגע למימון כפול לאותן נסיעות לחו"ל היא נקודת החוזק של התחקיר, אך עלולה גם להיות נקודת החולשה שלו: לתחקיר העיתונאי של דרוקר יש תוקף, חשיבות ועניין לציבור גם אם אין בו פן פלילי.

העלאת חשדות פליליים, שאולי יופרכו בהמשך הדרך או שייסתם הגולל על בחינתם, עלולה להציג את נתניהו כנרדף על לא עוול בכפו ולעקר את הניחוח המבאיש של הממצאים, ההפוך לארומה המבושמת שבה אפופים בגדים החוזרים מניקוי יבש.

חוק שירות הציבור (מתנות) נחקק בימיו של מנחם בגין כראש הממשלה. ספק אם בגין האמין כי יורשו, נתניהו, ייתקל ברבות הימים פעמים כה רבות באיסורים העולים ממנו. כך היה בפרשת עמדי והמתנות בשנת 1999, וכך גם היום.

מתנה מוגדרת בחוק כ"הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה", והחוק קובע במפורש כי המתנה שקיבל עובד הציבור באשר הוא עובד ציבור, אף אם ניתנה לבן-זוגו או ילדיו, שייכת למדינה.

בחינת הנושא במשקפיים פליליים מעלה כמובן את השאלה האם ניתן לראות בטיסות טובת הנאה ולפיכך מתנה (התשובה חיובית), האם הן ניתנו לנתניהו "באשר הוא עובד ציבור" (שאלה סבוכה, תשובה חיובית היא סבירה), ומה פירוש הקביעה כי "המתנה היא קניין המדינה".

החוק ממשיך וקובע כי מתנה שאין בה קניין - וטיסות ואירוח יקרים להחריד הם דוגמה מצוינת לכך - "חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה". זה, כנראה, כבר לא יקרה בגלגול הזה.

חוק המתנות איננו הסעיף הרלוונטי היחיד בעניינו של נתניהו. לגישתם של משפטנים מחמירים, חשובה גם השאלה מי יזם את הקשר בין נסיעות הזוג נתניהו לבין הארגונים הציבוריים שנהנו מהופעותיו ונאומיו.

אם היוזמה הייתה בידי אותם ארגונים שפנו, הזמינו ומימנו - הדבר מקובל; אך אם מדובר ביוזמה שבאה מצד נתניהו, מתוך מוטיבציה לאתר כיסים שישלמו את חשבונות הטיסה והכביסה - מדובר במלרמה והפרת אמונים. נתניהו, יש לזכור, לא היה באותה עת אזרח מודאג, אלא חבר כנסת ושר שהוא עובד ציבור.

שאלת המימון הכפול ושאלת המימון הפרטי מכניסות לתמונה גם את סעיף קבלת דבר במירמה ואת כללי האתיקה החלים על חברי כנסת ושרים.

במשפט אולמרט, אגב, אמורה לעלות לדיון השאלה אילו כללים הם המחייבים, במקרה שהחשוד או הנאשם שימש כחבר כנסת ושר בעת ובעונה אחת.

המימון הפרטי, ככל שלמממנים עמוקי הכיס יש אינטרסים כלכליים או אחרים בישראל, מעלה על השולחן גם את החשד לשוחד, אם כי במשפט אולמרט נזנחה התזה הזו לטובת עבירת הפרת האמונים, שהייתה מוצקה יותר מבחינה ראייתית.

קרב פוליטי

לא בכדי התנהל השבוע קרב פוליטי בשאלת הבדיקה שבה פתח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בנושא זה, היקף סמכויותיו והשאלה האם יעסוק רק במסעותיו של נתניהו על פני הגלובוס - או גם באלה של שרים אחרים.

המבקר, כידוע, איננו זקוק לאישור מצד איש, ואף לא לחשד סביר כלשהו, כדי לאסוף ממצאים חקירתיים ראשונים במעלה. אנשיו יכולים להגיע מחר בבוקר למשרד "איילה טורס" ולהעתיק במלואם את כל הכוננים הקשיחים ממחשבי הסוכנות. הממצאים האלה אינם מהווים ראיה בהליך פלילי, אבל בפרשות אולמרט השונות הלכה המשטרה עקב בצד אגודל במסלול שהתווה דוח המבקר, וגבתה עדויות שנמסרו קודם לכן בבדיקתו.

לינדנשטראוס עשוי להוביל חקירה שתגלה כי ממצאי תחקיר ערוץ 10 הם רק קצה הקרחון מבחינת נתניהו. הכוננים שנתפסו על-ידי אנשי המבקר בעניינו של אולמרט, למשל, הכילו גם את יומניה הממוחשבים של שולה זקן וחשפו את מה שהתגלגל בהמשך לפרשת טלנסקי ומעטפות הכסף. מי יודע מה קבור במחשבים של סוכני הנסיעות או של הארגונים הנדיבים המשלמים עשרות אלפי דולרים על כרטיסי טיסה במחלקה ראשונה.

אולמרט עוקב בעניין רב אחר ההתפתחויות בפרשת ביביטורס, שהולכת ומקבלת מאפיינים דומים יותר ויותר לפרשת ראשונטורס שבעטיה הוא עומד לדין. במובן אחד יש בהתפתחויות הללו פן חיובי מבחינתו: במדד התענוגות וההקפדה על סטנדרטים של פינוק, הוא כבר אינו מצטייר כנהנתן שאינו יודע שובע.

צרו איתנו קשר *5988