גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

לנו מותר להרוס את עצמנו

מה משותף לסופרים הישראלים בסקוטלנד, לאחים עופר באיראן ולנתניהו בוושינגטון?

לפני כמה ימים פגשתי במקרה חבר ברחוב, ובמסגרת התבדחויות של סמול טוק הוא זרק לעברי עקיצה קטנה לגבי בעלי. "תקשיב טוב", אמרתי לו בחצי חיוך, ספק בצחוק ספק ברצינות, "אם עוד פעם אני שומעת אותך אומר עליו משהו רע, זה הסוף שלך. רק לי מותר".

שנינו כמובן נקרענו מצחוק, אבל ביננו, מה שאמרתי היה די מדויק. אותו הכלל, בעצם, עובד גם לגבי כמעט כל אישה נורמלית בעולם המערבי. "אוף, איך השמנתי!" היא יכולה להגיד לכל מי שבא לה. אבל רק נראה את זה שיעז להסכים איתה. הלך עליו. וזה ברור לכולם.

באופן מאוד דומה, עם השנים סיגלנו לעצמנו את המיומנות המדהימה לנהוג כך גם כעם. אנחנו מרשים לעצמנו לזלזל או להקל ראש בערכים או בסדרי העדיפויות של המדינה שלנו, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, אנחנו ממש פועלים בניגוד לאינטרסים הלאומיים כדי לצבור לעצמנו כמה נקודות מקומיות וזמניות, בלי להבין שאם גרמנו נזק קולקטיבי, הוא הרי מזיק גם לנו עצמנו.

הנה 3 דוגמאות רק מהשבוע האחרון.

1. הסופרים המחרימים מוצאים את עצמם מוחרמים: בתחילת השבוע פורסם כי בסקוטלנד הוחלט להחרים ספרים ישראלים, במסגרת הקריאות החוזרות ונשנות באירופה להחרים את ישראל בגלל מדיניותה בשטחים. עמוס עוז, אלון חילו ודודו בוסי התראיינו ואמרו שזו טעות, צביעות וביזיון להחרים את ספריהם בגלל מדיניות הממשלה. באמת יופי.

אבל מי מלבה את החרמות האלה בעולם אם לא אנחנו? כשזה הגיע להחרמת התיאטרון באריאל, למשל, וסופרים מובילים הזדרזו לעמוד בראש רשימת המחרימים, לא שמענו מכיוונם שום קריאות על ביזיון וצביעות.

בדיוק באותו אופן גם אקדמאים ישראלים קיצוניים מובילים יוזמות לחרמות אקדמיים על ישראל, קבוצות שמאל קיצוניות מתארגנות כדי ליזום חרמות כלכליים על ישראל, ואיכשהו, אף אחד לא עוצר כדי להבין שהוא בעצם מחרים את עצמו.

מי שיוצר מגמה ונותן לגיטימציה, אולי כדאי שלא יהיה המום כל-כך כשהוא מוצא את עצמו מבודד ופרנסתו נפגעת כשפתאום החרם מגיע לפתח ביתו.

2. אי-ההבנה של האחים עופר והפרת הסנקציות על איראן: האחרים עופר כיכבו בכותרות השבוע, והפעם, בגלל שחברת ספנות בבעלותם נכנסה לרשימת מעקב של הממשל האמריקני כי מכרה לאחרונה מיכלית לחברת ספנות איראנית.

נכון, דובר האחים עופר מיהר להוציא הודעה שמדובר באי-הבנה, ו"גורמים ישראלים" כבר הסבירו כי המיכלית בכלל נמכרה לחברה מדובאי שאינה נמצאת בשום "רשימה שחורה".

עדיין לא הובהר סופית מה בדיוק הסיפור, מי אשם, מי מטייח, מי טעה, מי לא בדק מספיק, מי משחק אותה ראש קטן ומי לא. ועם זאת, הסיפור כולו מעורר מחשבה: האם אנחנו, הישראלים, ובראשם מובילי המשק, לא צריכים להיות הכי זהירים בעולם מפני הפרה חלקית או מלאה, בשוגג או בכוונה, של הסנקציות המערביות על איראן? האם האינטרס הזה הוא לא בראש ובראשונה שלנו? והאם אנשי עסקים וחברות ישראליות באמת שמו לעצמם באיזשהו מקום בראש סדר העדיפויות להיות קדושים יותר מהאפיפיור לגבי עשיית עסקים עם גורמים שיכולים להיות קשורים עם איראן באיזושהי דרך?

אנחנו יכולים לבוא בטענות לכל העולם על כך שהוא תאב-בצע, אנטישמי, שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מכסף, אבל כשזה מגיע למעשים, רובנו לא נלך את ה"אקסטרה מייל" כדי לוודא שאצלנו אין שום סיכוי שזה יקרה.

3. הנאום ההורס של נתניהו בקונגרס: הנאום של נתניהו בקונגרס השבוע היה נכון, סוחף ומרגש. בעקבותיו, הסקרים כבר מראים כי הפופולריות שלו בישראל בנסיקה.

אבל מה נתן לנו הנאום של נתניהו כאומה? האם הוא לוקח בחשבון את ההתפתחויות האחרונות ואת אלה שצפויות לקרות בעתיד? האם הוא קידם אותנו למקום בטוח יותר? שיפר את יחסינו עם ארה"ב? שיפר את יכולתנו להתמודד עם ההכרזה הצדדית הקרבה של מדינה פלסטינית באו"ם?

אז זהו, שלא. בעולם כל הזמן מסמנים אותנו כסרבני שלום, וזה מעצבן אותנו לאללה. אבל כשזה מגיע לעשייה, אנחנו שוב ושוב נכשלים ביציאה מהמשבצת הזאת.

הנאום של נתניהו מול הקונגרס היה בדיוק כזה - הרי עם אותם מסרים בדיוק, ועם ניסוח אחר, זה יכול היה להיות נאומו של מנהיג גדול שמתעלה ומושיט יד לשלום. במקום זה, נתניהו העדיף "להיות צודק", לצאת "חזק", להשיג התחזקות מקומית בישראל - אבל להשאיר אותנו תקועים ביחסים צוננים עם הממשל האמריקני ובעמדת "סרבני השלום שלא תהיה ברירה אלא להכריח אותם" מול שאר העולם.

אז אם אנחנו שוב ושוב מעדיפים להיתקע במשבצת של הסרבנות, במקום לדבר במוזיקה אחרת, למה אנחנו מתפלאים אחר-כך שזה מה שחושבים עלינו בחוץ?

מוזר שאנחנו מסרבים להבין שהרבה פעמים, ההתנהלות חשובה יותר מהמסר. אנחנו יכולים להיות צודקים עד מחר, אבל הדרך שלנו לעשות דברים ביום-יום היא זו שיוצרת את המציאות. לא מה שאנחנו חושבים או אומרים, אלא איך. ובדרך שלנו, לא רק שהפסקנו לראות את טובת הקולקטיב - אלא הפסקנו לראות שאנחנו בעצמנו פוגעים בטובה הזו.

אם ההתנהלות היא הדרך, והמסר הוא המטרה, אנחנו יכולים לנהל ויכוח פילוסופי אינסופי לגבי מי מבין השניים חשוב ומהותי יותר. אבל משהו גרוע יותר קורה לנו. כי גם אם נתנגד לכל התיאוריות האוריינטליות ונחליט שהשגת המטרה חשובה יותר מהדרך שאותה אנחנו עושים כדי להגיע אליה, נמצא את עצמנו בבעיה. למה? כי אם ננתח את ההתנהלות שלנו לעומק, פתאום נגלה שאין לנו לא את זה ולא את זה.

הדרך שלנו ודאי שלא לוקחת בחשבון את ההשלכות הקולקטיביות על מצבנו. ומנגד, גם להשיג את המטרה כבר ברור שאנחנו לא מצליחים.

אז למה בכל זאת אנחנו ממשיכים בדרכינו הנושנות? באמת מוזר.

עוד כתבות

העיר דוונטר לגדות נהר האייסל /  צילום:  Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

ערי ההאנזה של הולנד: עתיקות, מיוחדות ולא מוכרות

במרחק נסיעה לא ארוכה מאמסטרדם מסתתרת פנינה, למעשה שרשרת פנינים: ערי ברית ההאנזה ההולנדיות ● כיום ערים קטנות ולא מוכרות לתיירים, אך בעבר שוקקות חיים ועשירות הרבה לפני שאמסטרדם ורוטרדם הפכו לכאלה

רקדני בלט/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

מה קורה לנו בגוף כשאנחנו רוקדים ומה אפשר ללמוד מביונסה ומטימברלייק

מדוע רקדנים מקצועיים פגיעים יותר מספורטאים אחרים ואיך אפשר למנוע פציעות באמצעות אווטארים ● מה הופך ריקוד למושך ● ומדוע המחשב התבלבל כשהראו לו תנועות של מוזיקת מטאל ● חוקרים מתחומי רפואת הספורט, המוח ומוזיקה הולכים ומבססים את מדעי הריקוד

דיוויד סולומון. /צילום: רויטרס - Lucy Nicholson

אין נשים, אין הנפקה: ההכרזה המפתיעה של מנכ"ל גולדמן זאקס

מנכ"ל הבנק, דיוויד סולומון, מציג: כך נפעל להגברת השוויון והמגוון בחברה וקידום אג'נדות חברתיות

צילום האלבום / צילום: צחי אלגיא

זמנך גָּבַר: איך נשמע האלבום החדש של אהוד בנאי?

באלבום "הולך ומתקרב" אהוד בנאי מלכד את זהויותיו המוזיקליות, מתכתב עם יצירתו וממשיך להתפתח ולהשתבח

נסיונות חילוץ לאחר רעידת האדמה במחוז אלאזיג בטורקיה / צילום: Sertac Kayar, רויטרס

רעידת אדמה בטורקיה: לפחות 20 הרוגים; הרעש הורגש גם בישראל

שר הפנים הטורקי מסר כי רעש בעוצמה 6.8 פקד את מזרח המדינה ● רעידת האדמה הובילה לנזק למבנים במחוז אזלאיג שנמצא כ-550 ק"מ ממזרח לאנקרה וכוחות סיוע הגיעו למקום ● יותר מ-900 פצועים מאושפזים בבתי החולים באזור ● במכון הגיאולוגי אישרו כי הרעש הורגש גם בישראל

היועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארה"ב, ג'ון בולטון ורה"מ נתניהו בבקעת הירדן / צילום: קובי גדעון לע"מ

דעה: סיפוח? בקעת הירדן תחילה

המחלוקת בישראל ביחס לגורלם העתידי של השטחים הפכה במשך שנים למחלוקת ביחס לזכויותיהם בהווה של המתיישבים בשטחים אלה ● עד כמה מוצדק הפער המשפטי שקיים בין ערי הקו הירוק ליישובים שמחוצה לו, ומה משמעותו האמיתית של רעיון סיפוח? ● דעה

סרבנות גט / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

דעה: הגיע הזמן להגיד - סרבנות גט היא אלימות

המדינה חייבת לקבוע שכל הליך למתן גט יהיה חייב להסתיים בפרק זמן קצוב ובכך למנוע את עינוי הדין המתמשך ואת הסבל של הנשים העגונות ● דעה

הכינרת  /  צילום: איל יצהר

הגיע הזמן לשאול, למה עדיין כל כך אכפת לנו ממפלס הכינרת

אחרי שנים קשות במיוחד, הכינרת באמת מלאה, והמראה שלה ממלא את הלב ● אז למה כל התחזיות מדברות על כך שתוך זמן לא רב נצטרך להזרים אליה מים, והאם עדיין יש חשיבות לגובה המפלס שלה

צילום: יונתן בלום

דעה: כריך של רִיק

מה בין יום השואה ליום הפרטיות מלבד סמיכות מקרית על לוח השנה? ● דעה

מתוך הסרט / באדיבות  HBO

שומרים על הסטנדרט: שי גולדן בצפיית בינג' ב"שומרים" של HBO

"השומרים" היא סדרה אוונגרדית תובענית וכמעט מתנשאת, אך כדאי להתנסות בה בזכות שפתה הייחודית

כנסיית המחלוקת בעין כרם ירושלים/ צילום:   Shutterstock

פרשנות: הבלופים של השבוע: מהאיום הביטחוני של קאסם סולימאני ועד לנזירות רוסיות כועסות

למה בכלל תקציב הביטחון צריך לגדול עכשיו, מלבד עזרה לתדמיות של נתניהו, כוכבי ובנט? ● ומדוע המחוות הנדל"ניות שנעשו עבור הנשיא פוטין בירושלים לא יתבצעו ככל הנראה? ● הבלופים הגדולים של השבוע ● פרשנות

 אמרה סטודמאייר/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

היצירתיות מאחורי התרגילים לעקוף את הרגולציה בספורט

בספורט קיימים מנגנונים מורכבים של אסדרה, שאמורים לטפל בכמעט כל תרחיש אפשרי ● אבל עם ההשקעה במועדונים ושחקנים שהולכת וגדלה - מגיעים גם גדודי רואי החשבון ועורכי הדין, שמוצאים דרך לעשות צחוק מהתקנונים 

נוא ג'השאן / צילום: איל יצהר

"בישראל העסקת מיעוטים מכוונת רק לבעלי מוגבלויות, וחבל"

פורטפוליו עם נוא ג'השאן בטשון, מנכ"לית קו אימפקט, ארגון המתמקד בתעסוקת עובדים ערבים במגזר העסקי הפרטי ● על הילדות בבית שוויוני, על השאיפות ועל הקושי למצוא עבודה או אפילו התמחות רק בגלל ההשתייכות המגזרית

תושבי סין עם מסיכות פנים / צילום: Koki Kataoka, רויטרס

וירוס הקורונה לא עוצר: בסין בונים בי"ח חדש, משרד הבריאות קורא לא לנסוע לאזור

מניין ההרוגים הרשמי בסין מווירוס הקורונה מטפס ומגיע כבר ל-26 ● בעיר ווהאן מקימים בית חולים עם אלף מיטות בשל ריבוי החולים  מקרה שני התגלה בארה"ב

שלמה פילבר / צילום: תמר מצפי

הפרקליטות: לאפשר חדירה לטלפונים של אוריך, שלום ואיינהורן

השלושה נחקרו בחשד למעורבות באירוע הטרדת עד המדינה בתיק "4000", שלמה פילבר ● בית המשפט העליון הנחה את בימ"ש השלום לשוב ולערוך בחינה של השפעת תוצרי החיפושים המוקדמים, אשר נפסק לגביהם כי הם פסולים

הלן ראסל / אינפוגרפיק: Gettyimages ישראל

הדנים הכי מאושרים, הפולנים נעלבו: חד הקרן שיצאה לבדוק את מדד האושר ב-30 מדינות. האם ישראל ברשימה?

האוסטרלים נוהגים לבלות עם זרים, לדנים מותר להבריז לכמה שעות באמצע יום העבודה, האיטלקים נותנים לכאוס לעטוף אותם והבריטים מחייכים בכוח ● הלן ראסל, שאובחנה כסובלת מדיכאון, החליטה לא להתמסר לו, ויצאה לבדוק את סודות האושר ברחבי העולם: "אנחנו יודעים שיש השפעה לידיעה מה עושה אנשים מאושרים, וכבר יש מדינות שמיישמות את זה"

בני גנץ, פודקאסט לשבת / איור: גיל ג'יבלי, גלובס

פרוזן פודקאסט: המלצות האזנה לסוף שבוע קר במיוחד

גם את הסופ"ש הקרוב נבלה בין שמיכת הפוך לתנור הסלילים • בכדי לחמם את הנשמה והגוף שימו אזניות ותהנו מהפודקאסטים של "גלובס" שעשו את השבוע ● האזינו

ד"ר ריי ביטון / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

"יש אנשים שיכולים לשאוב כוח מהסיפור שלי"

ד"ר ריי ביטון התגברה על אינספור מכשולים שעמדו בדרכה להיות רופאה ● עכשיו היא מובילה את התארגנות המתמחים

אופל גרנדלנד / צילום: יח"צ

דור ביניים חביב: הקרוס-אובר של אופל הוא רק שלב בדרך לדגמי 2020

הקרוס-אובר של אופל שנחת בישראל בסוף 2019 שומר על עיצוב אטרקטיבי ותא נוסעים שימושי בתוספת של מערכת הנעה חסכונית, אם תמצאו סולר מוזל

הנשיא טראמפ ונתניהו / צילום: רויטרס Carlos Barria

טראמפ: מופתע שנתניהו וגנץ עוזבים את הקמפיין; לא נשמע כדבר הזה

נשיא ארה"ב לכתבים: "אני משוכנע שהפלסטינים יגיבו תחילה בשלילה על התכנית, אבל למעשה התכנית הזו חיובית מאוד מבחינתם" ● מכריז: נפרסם מתווה תכנית השלום לפני בואם נתניהו וגנץ לבית הלבן ● בכיר בחמאס: התכנית האמריקאית תחולל אינתיפדה חדשה