לייבא תחרות לתנובה

למדינה יש יכולת הגנה יעילה ביותר נגד המחירים המופקעים, אך היא לא משתמשת בה

תחרות משוכללת של יצרנים וספקים מביאה את המחירים הטובים ביותר לצרכנים - כך לפי תורת הכלכלה. הבעיה היא שבכלכלות קטנות - כמו ישראל - התחרות המשכוללת, זו שרצויה בתורת הכלכלה, אינה תמיד מתקיימת.

במוצרים ושירותים רבים בישראל קיימים רק 2-3 יצרנים וספקים מקומיים עיקריים אשר מנסים להימנע מתחרות, תוך הסכם שבשתיקה שכל הורדת מחירים של אחד במטרה להרגיע לפלח שוק גדול יותר, תגרום להורדת מחירים כללית. התוצאה הסופית היא שהחברות לא מצליחות לשנות את נתח השוק שלהן אבל רווחיות הענף נפגעת.

בהתאם לכך, בשורה ארוכה מאוד של מוצרים ושירותים בישראל יש מחירים גבוהים בהרבה מהמחירים שמהם היה הצרכן יכול להנות לו התחרותיות בארץ הייתה משוכללת באמת.

כלכלה קטנה - ואין תחרות גדולה

במדינה קטנה, תחרות אמיתית מתקיימת בעיקר כאשר יש גם יבוא מתחרה. ואכן, בארץ קיימים מוצרים ושירותים רבים שיש בהם יבוא פתוח כמו מחשבים, מצלמות, ביגוד וטיסות לחו"ל. במוצרים אלו נהנים הצרכנים הישראלים נהנים ממחירים זולים גם ביחס לעולם.

לעומת זאת, במוצרים ושירותים שנחסמים לתחרות בינלאומית, היצרנים והספקים המקומיים נוטים להנות מרווחי יתר על חשבון הצרכן - זה בעצם הסיפור של הרבה מאוד מהמוצרים והשירותים היקרים בישראל שמתגלים בהשוואה בינלאומית של מחירים.

מחירי הקוטג' בישראל כה גבוהים כי יש מחסומים ליזמים להטיס מוצרים דומים מחו"ל, אבקת החלב המקובלת מאוד בארה"ב לדוגמה שיכולה להוות תחליף זול וזמין לחלב הטרי. בדומה לכך, דמי ניהול ההשקעות בישראל הם מהגבוהים בעולם מכיוון שיש מספר מצומצם של בתי השקעות בישראל ואין בתי השקעות זרים היכולים להתחרות בהם, כמו למשל בשוק קרנות הנאמנות המקומי.

גם בשוק הסוללרי המצב דומה: מספר קטן של חברות מקומיות החוגגות על חשבון הצרכן. כאשר הממשלה מכניסה סוף-סוף לאחרונה עוד שתי מתחרות לשוק היא מוסיפה למכרז מגבלה אנטי-תחרותית ממדרגה ראשונה: שלחברות החדשות תהיה לפחות 5% בעלות ישראלית. בדרישה זו הורידה המדינה מהמכרז, באופן מעשי, את כל החברות הבינלאומיות. אין פלא שבעתיד נמשיך לשלם יותר מאשר במקומות שבהם קיימת תחרות משוכללת אמיתית.

היצרנים והספקים המקומיים משתמשים בסיבות ותירוצים שונים ומשונים להימנע מתחרות ולהגן על השוק המקומי שלהם, "מהתחרות הפרועה ולא הוגנת של היבוא" ועד "תחרות שתשמיד מקומות עבודה בישראל ותפגע במשק המקומי" - מה לעשות שזה בדיוק מה שמדרבן את המשק להיות בריא, שרירי, יעיל והוגן לצרכן.

אם ברצונה של ישראל להמשיך את הפריחה הכלכלית, אין מנוס מהמשך הגלובליזציה וההשתלבות בכלכלה העולמית. כלומר, תעשיות ושירותים עם יתרון יחסי בשווקים הבינלאומיים ימשיכו לצמוח במהירות ואילו הרבה מהתעשיות והשירותים המסורתיים, שישראל כבר אינה יכולה להתחרות בהם יותר, ימשיכו לדמם בדומה למה שקרה לתעשיית הטקסטיל המפוארת של ישראל שנאלצה להעתיק את היצור לירדן, מצרים וסין.

כמובן שבמקרים נדירים שבהם המדינה תרצה לסבסד מחלבות מסוימות, כמו לדוגמה קיבוץ יוטבתה, היא צריכה לעשות זאת ישירות ולא להכליל את ההגנה על "החתולים השמנים" כמו תנובה ושטראוס. קו ההגנה היעיל ביותר נגד מחירים מופקעים הוא היבוא ותרומתו לתחרות אמיתית.

דר' גד אריוביץ, מרצה לכלכלה ומימון, המרכז ללמודים אקדמאים ואסטרטג השקעות

צרו איתנו קשר *5988