פשרה: 6 מהנדסים יקבלו 830 אלף דולר על מניותיהם בנשיונל סמיקונדקטור

הפשרה הושגה בעקבות קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה מלפני כ-3 חודשים כי המהנדסים זכאים לקבל מניות של החברה העולמית, לאחר שזו מכרה את נשיונל ישראל

6 מהנדסים ישראלים שהועסקו בעבר על-ידי "נשיונל סמיקונדקטור ישראל", חברת-הבת של נשיונל סמיקונדקטור העולמית, יקבלו 830 אלף דולר תמורת מניותיהם בחברה - כך הוסכם באחרונה בהסדר פשרה שנחתם בין המהנדסים לחברות וקיבל תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין לעבודה בתל-אביב. בכך תם הסכסוך המשפטי בין הצדדים שנמשך 6 שנים.

הפשרה הושגה בעקבות קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה מלפני כ-3 חודשים כי המהנדסים זכאים לקבל מניות של החברה העולמית, לאחר שזו מכרה את נשיונל ישראל.

בהחלטתו קיבל בית הדין את טענת המהנדסים כי מכירתה של נשיונל ישראל מהווה "אירוע מזכה" לצורך קבלת המניות, ודחה את טענת החברות כי עם המכירה פקעה זכאות התובעים לקבלת המניות.

המהנדסים - ארז נאורי, יחזקאל פרידמן, איליה סטולוב, אלכסנדר פיכמן, אילן מרגלית ולאוניד עזריאל - עבדו שנים רבות בנשיונל ישראל, עד שבמאי 2005 נמכרה החברה לחברת Winbond Electronics Corporation ב-65 מיליון דולר.

המהנדסים היו חתומים על הסכם להענקת מניות, שחל עליו הדין במדינת דלאוור בארה"ב, וזאת בהתאם לתוכנית להענקת מניות של החברה. המניות שהוענקו לעובדים היו מניות מוגבלות, שהיו אמורות ל"הבשיל" ולהיות סחירות לפי מועדים שנקבעו מראש, כל עוד ממשיך העובד להיות מועסק על-ידי החברה. תוכניות והסכמים מסוג זה מקובלים בענף ההיי-טק, והם נועדים לתמרץ עובדים חיוניים להמשיך לעבוד בחברה.

ההסכם והתוכנית כללו סעיף שקבע כי אם תימכר החברה לפני תום מועדי הבשלת כל המניות, תהיה הבשלה מיידית של המניות שטרם הבשילו.

בהתאם, עם השלמת עסקת רכישת נשיונל ישראל בידי Winbond פנו המהנדסים לנשיונל העולמית ולנשיונל ישראל, כדי לקבל את יתרת המניות ללא הגבלות. ואולם הם נענו בשלילה, בטענה כי לנשיונל יש פרשנות שונה להסכם ולתוכנית.

משכך הגישו העובדים ביוני 2005 את התביעה נגד נשיונל ישראל ונשיונל סמיקונדקטור העולמית בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ועתרו לקבל צו הצהרתי שיקבע כי הם זכאים להבשלתן המיידית של המניות המוגבלות שהוענקו להם.

בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדים, ובאמצעות עוה"ד קליה קליין ושגית סזגר ממשרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר, הם ערערו על ההחלטה לבית הדין הארצי.

בדעת רוב של השופטות ורדה וירט-לבנה ורונית רוזנפלד נקבע כי פרשנות העובדים עולה בקנה אחד עם תכלית ההסכמים, שהיא להעניק לעובדים תמריץ להמשיך ולעבוד, ואילו פרשנות החברה מרוקנת את התמריץ מתוכן.

עוד נקבע כי היות שההסכם נוסח בלעדית בידי המעסיק, ולא נוהל לגביו משא-ומתן עם העובד, חל הכלל של פרשנות לרעת הצד המנסח, ולכן די היה בכך שפרשנות שני הצדדים סבירה כדי לפסוק לטובת העובדים.

בעקבות החלטת בית הדין הארצי הגיעו הצדדים לפשרה. עוד נקבע במסגרת הסכם הפשרה כי החברה תשלם למהנדסים שכר-טרחת עורך דין בסך 270 אלף דולר.

צרו איתנו קשר *5988