התיקון שלא תיקן

לתיקון 44 לחוק ני"ע התווספו שני סייגים המקהים את שיניו ומעקרים את כוונת המחוקק

בדיחה יהודית מספרת על סוחר אשר ישב לפני הרבי וגילה לו בסודי-סודות כי השנה הפסיד כסף רב בעסקיו. "כמה?" שאל הרב הסקרן. "10,000", ענה הסוחר. "הון עצום!" השתומם הרב. "כן", נאנח הסוחר, "ומתוכם 2,000 היו שלי".

המציאות היא יותר מורכבת, אך נדמה כי לאחרונה תשומת-הלב הציבורית מופנה אל גירסה מודרנית של אותם סוחרים: בעלי שליטה בחברות ציבוריות אשר גייסו כספים מהציבור באמצעות הנפקת איגרות-חוב. לאחר שהחברות נקלעו לקשיים, רוקמים בעלי השליטה הסדר עם בעלי איגרות-החוב, אשר בדרך-כלל כולל שמיטת חלק מהחוב, פריסת היתרה לתשלומים, ולעיתים אף סוכריה בדמות מניות בחברה או בחברות אחרות בבעלות אותו בעל שליטה.

מכות מילוליות

התקשורת, מצידה, מפליאה את מכותיה המילוליות באותם בעלי שליטה באמצעות ביטויים כמו "תספורת", התחמקות מאחריות, או שימוש במונחים מעורפלים כמו הגינות וחובה מוסרית וערכית. גופים מוסדיים, המחזיקים בכמות נכבדה של איגרות-חוב, מצטרפים לחגיגה ומשחררים הצהרות לוחמניות.

על רקע זה, מעניין לראות את התערבות המחוקק בעניין, בדמות תיקון 44 לחוק ניירות ערך. התיקון, אשר נכנס לתוקף בחודש ינואר 2011, מנחה כי כאשר חברה נקלעת לקשיים, בעל השליטה המחזיק באיגרות-החוב יהא זכאי לפירעונן רק לאחר שכל המחזיקים האחרים באיגרות-החוב יקבלו את כספם.

דברי ההסבר להצעת החוק מפרטים את הרציונל של התיקון: מניעת היתרון שיש לבעל שליטה על מחזיקי האג"ח האחרים ויכולתו לכוון את פעולת החברה, וכן תיקון המצב שבו בעל השליטה עומד בשורה אחת עם שאר מחזיקי האג"ח.

אכן, מטרה נעלה. אולם בדרך הפתלתלה מהצעת החוק אל התיקון עצמו התווספו שני סייגים, המקהים את שיניו ומעקרים את כוונת המחוקק המקורית: הוראות התיקון לא יחולו על בעל השליטה המחזיק איגרות-חוב ממועד הנפקתן, וניתן לקבוע הוראות אחרות במסגרת פשרה או הסדר המאושרים על-ידי בית-המשפט לפי סעיף 350 לחוק החברות.

כך יצא כי בעל השליטה אשר רכש בעצמו איגרות-חוב של החברה, במסגרת ניסיונותיו לצמצם את החוב ולהיטיב עם החברה, עשוי להיענש על כך: איגרות-החוב שרכש בכספו שלו נשלחות אל סוף התור לנשייה.

הסייג השני אף עשוי לייתר את התיקון; הסדר לפי סעיף 350 הוא אכסניה מקובלת לעריכת הסדרים בין בעלי שליטה ובין מחזיקי האג"ח, ובמקרים רבים מעדיפים מחזיקי האג"ח שלא לבקש את פירוק החברה או מינוי כונס נכסים, אלא להגיע להסדר במסגרת סעיף 350 - שאז הוראות התיקון אינן מחייבות כלל.

נראה כי התיקון מציב תמרור בקטע של הדרך אליה הצדדים כלל אינם מגיעים בנסיעתם, ובסך-הכול נראה כי לתיקון 44, למרות הכוונות הטובות, לא תהיה את ההשפעה על שוק ההון שלה קיווה המחוקק.

אולי הדרך לתיקון מצב נפוץ שבו יוצאים מחזיקי האג"ח כשידיהם על ראשם אינה דווקא בהתערבות רגולטורית. הסדרי אג"ח הרי נערכים בשוק של מוכרים מרצון וקונים מרצון; שוק הכולל גופים מוסדיים המייצגים את המשקיעים מקרב הציבור אשר זוכרים (או אמורים לזכור) את החברות הכושלות ואת בעלי השליטה בהן, אשר מפסידים כספי ציבור.

אחרי הכול, בדין נקבעו חובות גילוי מקיפות: כולנו יודעים היום את כל הפרטים אודות הפסדי הסוחר הכושל, לא רק הרבי מאותה בדיחה הישנה.

הכותב, ממשרד עורכי הדין ברץ, מתמחה בשוק ההון ובדיני חברות.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988