"מעריב" חפץ חיים

מינוי ניר חפץ לעורך "מעריב" מצטרף לשורה של שינויים בעולם הפרינט הישראלי

השבוע נוחי דנקנר השלים למעשה לחלוטין את השתלטותו על "מעריב". מינוי עורך מטעמו של המו"ל נחשב לחלק טבעי ואף מתבקש בעיתונות המודפסת המקומית ובעיקר ב"מעריב". לכן, מרגע שקבוצת אי.די.בי אמצה לחיקה את העיתון, היה ברור כי החלפתו של אבי משולם, מבלי קשר לאיכויותיו האישיות, היא רק עניין של זמן.

למינויו של ניר חפץ לעורך, עם זאת, מספר היבטים והשלכות שיכולים לספר את סיפורו של שוק העיתונות הישראלי כולו.

1. העיתוי. מינויו של חפץ מגיע בתקופה של שינוי. שינוי ברחוב הישראלי, וגם שינוי בשדרות הניהול בעיתונים השונים. אלוף בן החליף את דב אלפון כעורך עיתון "הארץ", רון ירון החליף זה מכבר את שילה דה בר בתפקיד עורך "ידיעות אחרונות" והנה חפץ מחליף את משולם. אלפון ודה בר עומדים להשתלב בפעילות הדיגיטלית העתידית של קבוצות התקשורת שבהן הם עובדים ולא מן הנמנע כי משולם, שזו לו האוריינטציה הטבעית, התבקש להישאר במתכונת דומה.

מינויו של חפץ, איש פרינט ותיק, מסמנת יחד עם המינויים האחרים את החלחול לתובנתה של עיתונות הדפוס הישראלית, כי למילה השחורה על הנייר עדיין יש מקום, והוא שונה מזה של המילה האלקטרונית.

העיתונים המודפסים בישראל מבקשים לחזור אל התחקירים, אל הדעות המעמיקות, אל המלל הארוך והמנתח. במקביל, הם זונחים את הגישה שרווחה בעיקר בראשיתה של המאה, של עיתונות "אינטרנטית", קלילה ומיידית. את הטמעת הפרקטיקה הדיגיטלית, שמדברת על אתרים וטאבלטים, נדמה שהובהר כי נכון וחשוב לקדם, אבל לא במקום ולא על פני - אלא במקביל.

2. המסר. חפץ הוא אדם בן 47. הוא לא "מטאור" ולא "ילד פלא", וזו מחמאה. העיתונות הישראלית באובדן העצות שלה, פנתה במשך השנים האחרונות אל הכישרונות המדהימים והחדים שצמחו כאן, ושכחה את אלה שבחרו להתקדם על-פי הספר. לעשות תפקיד אחר תפקיד לאורך שנים, לספוג את מהלומות הדרך והניצחונות הקטנים ולגבש ניסיון. נדמה, שהעיתונים חזרו לידי אלה שמשלח ידם הוא "עיתונאי" במובן הקלאסי של המילה. אלה שמכירים את השטח, שיודעים תחקיר מהו. בני דור הביניים, שרק לפני רגע היה קל מאוד לפטר ולדלג עליהם, מקבלים את יוקרתם בחזרה.

3. המו"ל. נוחי דנקנר, היה זה ברור מלכתחילה, רצה עיתון כדי להשפיע. יש לו הבנה ברורה איך המציאות הישראלית צריכה להיראות, איך התקשורת הישראלית צריכה לתפקד. בחודשים האחרונים דנקנר לקח חלק פעיל בכל התרחשות בעיתון והיה שותף מלא בגיבוש העמוד הראשון החדש.

חפץ, שמגיע עכשיו לערוך את העיתון, היה בחודשים האחרונים יועצו של דנקנר. הוא בשר מבשרה של אי.די.בי, לא פחות משהוא עיתונאי בעל ניסיון. בכל הקשור לחפץ, דנקנר לא צפוי לפגוש את סוגי המריבות שידע עופר נמרודי מול כל אחד מהעורכים שהיו תחתיו בשני העשורים האחרונים.

4. הקשר הפוליטי. העובדה שחפץ היה ראש מערך ההסברה של לשכת רה"מ, תמיד תעורר ספקות. ראו את אמיר גילת, להבדיל, שלא מצליח למחוק את חצי השנה שלו עם ביבי מהרזומה ולנצח ייחשד בהטיה פוליטית. אך בניגוד לרשות השידור, העיתונות היומית היא פרטית וברוח הימים כבר כל עיתון בחר צד. לכך, אחראי בעיקר "ישראל היום" שחילק בגסות את המפה לתומכי רה"מ ומתנגדיו.

ישראל היא קטנה, ואנשי תקשורת בה מעט. איך שלא תסובב את זה, תמצא מישהו שעבד איפשהו. הדרך היחידה של חפץ להילחם בכך, היא להוביל את "מעריב" על המסלול העוקף את מה שנדמה לעיתים כ"קול העם". לטובת הדמוקרטיה הישראלית, ושרידותו של העיתון, יש לקוות שיצליח בתפקידו.

צרו איתנו קשר *5988