המתכון להורים ולילדים מאושרים

להתחיל כל שיחה בחדשות טובות, להעביר לילדים את האחריות על החיים שלהם וללמד אותם שליטה עצמית ■ פרופ' תמי רונן, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה החיובית, פורסת את המתכון להורים ולילדים מאושרים

פרופ' תמי רונן לימדה את ילדיה איך לקדם את פניה כשהיא שבה מהעבודה. השיטה: לספר לה רק את הדברים הטובים שקרו היום. "הילדים ידעו שבזמן שעובר עד שאני מתקלחת ומתיישבת עם הקפה, אני פנויה לשמוע רק דברים חיוביים. 'תנו לי חצי שעה להירגע', הייתי אומרת להם, 'ואחרי זה אני מוכנה לשמוע את כל הגועל נפש".

וזה עובד?

"זה לא תמיד קל, בני הצעיר בן 13, והוא ציני וביקורתי עם תלונות על כל העולם, כמו שקורה בגיל ההתבגרות. ועדיין אני מתעקשת לשאול אותו, 'אז מה בכל זאת היה כיף היום? ממה נהנית?'. זה לא שאני לא רוצה להקשיב לבעיות שלו, אבל אם מתחילים ישר עם הדברים הרעים ועם איך שהמורה כעסה, מיד נכנסים לעצבים ולהטפות מוסר, וכל האווירה בבית נצבעת בצבעים עכורים".

אם את מתעקשת לשמוע רק את הטוב, את יוצרת מצב שבו הם מסננים את הקשיים שלהם.

"מצוין. את הקושי האמיתי ילדים לא מסננים, הבעיות הדרמטיות יגיעו גם אחר כך. אבל למה אני צריכה לשמוע כשאני נכנסת הביתה עייפה, מוטרדת ורעבה, ריבים של 'היא משכה לי בשיער' ו'היא לקחה לי את המחק'. שיתמודדו עם זה לבד. אני גם לא רוצה לשמוע ברגע שאני נכנסת הביתה, שהם נכשלו במתמטיקה. כי התגובות שלי בטח לא יהיו נכונות, בהשוואה לתגובות השקולות שיכלו לצאת ממני אחרי חצי שעה של אווירה נעימה.

"הבת שלי לימדה אותי פסיכולוגיה חיובית בדרך הכי טובה. כששאלתי אותה אם הגיעו התוצאות של הבחינה באנגלית, היא ענתה, 'את תשמעי עליהן רק כשאקבל את התוצאות במתמטיקה. כי היא ידעה שכשהיא תבוא ותספר שקיבלה 100 באנגלית ו-40 במתמטיקה, התגובה שלי תהיה שונה מאשר כשהיא תביא את התוצאות במתמטיקה בפני עצמן. היא לימדה אותי את מה שחקרתי הרבה שנים אחר כך, שרגש חיובי יכול לאזן את השלילי, ולסייע לנו להתמודד טוב יותר עם דברים קשים".

לפעמים אי-אפשר להתאפק; עשו על הבת שלך חרם בכיתה, לא מתחשק לה לחפש אנקדוטות אופטימיות שקרו היום.

"במקרים כאלה אני לא מצפה שהיא תתאפק חצי שעה, אבל גם אז, אשתדל לא רק להתמקד בבעיה, אלא לבדוק איך אפשר לצבוע לה את היום בצבעים עליזים יותר. להזמין חברה שלא מהכיתה, לצפות בתוכנית שהיא אוהבת בטלוויזיה. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שלרגש חיובי ולרגש שלילי יש מכניזמים שונים, שלא באים מאותו מקום. רק באירוע קשה וטראומתי הקשר ביניהם מתחזק, והרגשות השליליים תופסים את מקומם של החיוביים. הרעיון בטיפול שמתבסס על פסיכולוגיה החיובית הוא לנתק את הקשר ביניהם".

הדגימי בבקשה.

"למשל, זה בסדר שגם היום, ארבע שנים אחרי שהוא מת, יש לי עדיין דמעות בעיניים כשאני נזכרת בחתול שלי, אבל אני יכולה לבכות עליו ולשמוח בזכות דברים אחרים בחיים שלי. לנוע בין לבין, כך שהטראומה תישאר מצומצמת. פיתוח המיומנות הזאת - באופן שהרגשות החיוביים יבוטאו במינון גבוה יותר מאלה השליליים, מה שמכונה בשפה המקצועית שגשוג, הוא למעשה המתכון לאושר".

"אין מה לדבר על אשמה"

פרופ' רונן, המתמחה בפסיכולוגיה חיובית, היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית על שם בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, ומשמשת גם כראש המרכז לחקר רווחת הילד ושלומו לזכרה של רנטה אדלר. בעשור האחרון היא מתמקדת יחד עם בעלה, פרופ' מיכאל רוזנבאום מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בנושא אושר ורגשות בילדים. "אנשים אוהבים לומר 'אין אושר, יש רק רגעים מאושרים', ואילו התפיסה הבסיסית שלי רואה את האושר לא כתכונה ולא כמצב אלא כמיומנות", היא מסבירה. "אחת ההגדרות של אושר היא היכולת לבטא רגשות חיוביים, להרשות לעצמך להפגין אותם. זה לא אומר שאין לנו גם רגשות שליליים, אלא שהיחס נוטה לטובת החיובי. לכן גם אפשר ללמוד להיות מאושרים - אם נדע להתמקד בדברים החיוביים, במה שעושה לנו טוב".

זה נשמע מאוד ניו אייג'י.

"ואנחנו לגמרי לא כאלה. פשוט, בניגוד לפסיכולוגיה שמתמקדת בבעיה ובמניעים הנסתרים שלה, הפסיכולוגיה החיובית, שהחלה לקבל לגיטימציה רק בשנת 2004, מתמקדת בכוחות החיוביים שיכולים לסייע בפתרון הבעיה. מאיזושהי סיבה לא ברורה, אולי הישרדותית, הרגשות השליליים באים לנו באופן אוטומטי, לא צריך להתאמץ כדי להגיע אליהם או להתחבר אליהם; ועל החיוביים צריך לעבוד".

מה זאת אומרת?

"כשאת אומרת לעצמך 'איזה יופי, אני שמחה', את כבר נהיית שמחה יותר. וכשאת מתווכת לילד את הרגשות החיוביים שלו, זה עוזר לו לשים אליהם לב. זה נשמע פשוט, אבל זה לא מובן מאליו, כי בחשיבה שלנו אנשים מזדהים הרבה יותר בקלות עם עצב. קל יותר להתחבר עם מי שתעמוד מול המראה ותגיד 'שמנתי, אני נראית נורא', מאשר מול מי שתגיד בקול, 'אני נראית מדהים, השיער שלי כל-כך יפה היום', כי היא תיתפס בעינינו כשחצנית.

"אפילו פעוטות מבינים את זה. קחי למשל את תהליך הקליטה בגן בספטמבר. למי המטפלות ניגשות? לילד שבוכה. לא לילד שמשחק יפה בשקט. הילדים לומדים יפה מאוד שכדאי לבכות כדי לקבל תשומת לב. וכשהם מבינים שככה יש אפילו סיכוי שיתקשרו לאימא, והיא תבוא לקחת אותם באמצע היום, הם בוכים כמו שבחיים לא בכו".

ובכל זאת תמיד יש ילדים שנראים רציניים ולעומתם כאלה שתמיד מרוצים. זה אופי מולד, או שזו עוד סיבה להאשים את עצמנו כהורים?

"אני מעדיפה לדבר על טמפרמנט ולא על אופי. יש טמפרמנט מולד פתוח ויש טמפרמנט סגור יותר. אבל אין ספק שגם לנו כסביבה יש השפעה עליו. להאשים את עצמנו? תמיד אפשר. ואם אנחנו לא נאשים, הילדים יאשימו אותנו. אין מה לדבר על אשמה, כי רובנו רוצים לעשות טוב לילדים, גם אם לא תמיד אנחנו יודעים איך.

"גם המחקר בתחום הזה מאוד צעיר. לא הרבה נכתב על אושר וילדים. הרבה שנים רווחה ההנחה המוטעית שילדים קטנים הם מאושרים. ואם הילד לא נראה מאושר זה רק כי יש לו מצב רוח, והנה ניתן לו סוכרייה והוא יחייך. לא התייחסו אליו כמי שמסוגל לפתח דיכאונות וחרדות, כמו שקורה היום".

המחקרים שלך מתייחסים בעיקר למתבגרים. התמקדתם בהם כיוון שזה גיל שידוע שבו פחות מאושרים?

"בעיקר כי זה גיל שקל יותר לחקור, מבחינת הכלים והשאלונים שעומדים לרשותנו. כיום ידוע שככל שהילד מתבגר הוא פחות מאושר. גיל ההתבגרות הוא בהחלט אחד השיאים השליליים בגרף הזה, אבל גם תקופת הצבא נחשבת ללחוצה מאוד. התקופה הכי קשה היא של המבוגרים הצעירים, שנקרעים בין קשיי הפרנסה, הקריירה וגידול ילדים קטנים. לקראת גיל 40 מתחילים כנראה לצאת מזה ולהירגע. זה נושא שעכשיו מתחילים לבדוק".

בהנחה שלא התחלת הורות מאוחרת.

"בהחלט. אני בת 57 ויש לי שתי בנות בוגרות (29 ו-32) וילד בן 13. בגלגול הבא אני עושה ילדים רק אחרי גיל 40. עד היום אני סוחבת איתי את זה שלא יכולתי לבוא לסדנת חנוכה של אחת הבנות, כי הייתי מרצה צעירה באוניברסיטה ולא היו לי המעמד והביטחון להגיד שאני לא יכולה לבוא לישיבה".

משחקי שליטה

רונן ורוזנבאום התמחו במשך השנים בנושא השליטה העצמית, שמהווה לדברי רונן את אחד ממושגי היסוד בחקר האושר. המושג שליטה עצמית מתייחס ליכולת להתגבר על קושי כדי להגיע למטרה שהצבת לעצמך, ומצריך תכנון, חשיבה ודחיית סיפוקים; תהליך לא פשוט אצל מבוגרים, קל וחומר אצל ילדים. "אני יכולה לעשן בלי להיחשב לחסרת שליטה", מסבירה רונן, "כי לא מעניין אותי להפסיק לעשן. אבל כן איחשב לחסרת שליטה אם מאוד חשוב לי להפסיק לעשן, ואני לא עומדת בפיתוי וממשיכה".

מחקר מקיף שערכו בני הזוג בקרב 447 תלמידי כיתות ח', שסבלו מבעיות משמעת והתנהגות, הראה שבקרב מי שלמדו טכניקות של שליטה עצמית פחתו התוקפנות והאלימות באופן משמעותי. מה שפחות טריוויאלי הוא שהפחתת האלימות הורגשה גם כשהרגשות השליליים והכעס נותרו חזקים. כלומר, הקבוצה שלמדה מיומנויות שליטה עצמית ידעה איך לתעל את אותם רגשות באופן שונה.

אז איך מקנים לילדים שליטה עצמית? זה תלוי כמובן בגיל ובמסוגלות של כל ילד. הדוגמאות שמספקת רונן לגבי הילד הפרטי שלה מדגישות את חשיבות החינוך לעצמאות, את העברת האחריות לילד, ואת יכולת ההתבוננות העצמית שלו. "איתי פנה אליי השבוע בשעה שלוש וחצי ושאל אם זה בסדר שיבואו אליו חברים בארבע. עניתי, 'אני לא יודעת. לך תבדוק מה אתה צריך לעשות ותגיד בעצמך'. הוא חזר ואמר, יש לי קצת שיעורים, ועד ארבע אני מסיים אותם. הצעתי לו שליתר ביטחון יזמין אותם לארבע וחצי'. הרעיון הוא לתת לילד לבחון את האפשרויות לתכנן לבד, עם פה ושם קצת הכוונה; לא ליצור אצלו אנטי ולהגיד אין חברים בכלל".

ברגע שהעברת לילד את השליטה, קשה לו לוותר עליה.

"מובן שיש לזה מחיר. מגיל צעיר הבן שלי, שהולך עם טי שירט בחורף, למד לומר, 'אימא, אם קר לך קחי מעיל; לי לא קר'. או שהוא היה מתמרד, 'למה אני צריך לאכול אם את רעבה'. והוא צודק, כי כשאני רעבה אני מציעה לו לאכול'. ועדיין, ילד מרגיש מתי את מקשיבה לו ולא נאבקת על שטויות. אני משתמשת הרבה בהומור ואומרת לו, 'כבר נאבקנו על דבר אחד היום, אז בסוף נסכים על אחד'. ואז הוא אומר לי, 'על דבר אחד את הסכמת ועל אחד אני אסכים'. כשזה לא הופך למאבק כוח יש הרבה פחות מלחמות".

מה קורה לשליטה עצמית במצבים של טראומה?

"היא רק מחזקת את הילד. בשבוע שעבר שלחתי לפרסום מחקר שבדק התמודדות של ילדים בגיל ההתבגרות עם משברים קשים כמו מחלה קשה, מוות במשפחה או גירושי הורים. בקרב ילדים שלא עברו משברים לא היה קשר חזק בין הרגשות החיוביים והשליליים; אבל בקרב מי שעברו משברים הקשר הרבה יותר חזק, וזה טבעי, כי הם רואים את הדברים דרך הפילטר של המשבר.

"מה שהיה מעניין לגלות הוא שבקרב ילדים שעברו משברים, מי שהיו בעלי שליטה עצמית ידעו לבטא רגשות חיוביים ואושר למרות המשבר. השליטה העצמית התגלתה כאמצעי יעיל מאוד להגברת האושר והרגשות החיוביים".

שליטה עצמית היא המרכיב המשמעותי ביותר בדרך אל האושר?

"כמעט. תמיכה חברתית התגלתה כאמצעי אפילו יעיל יותר. כמו שליטה עצמית, היא הגבירה את הרגשות החיוביים, אבל - וכאן הייחוד שלה - גם ידעה להפחית את הרגשות השליליים אצל אותם ילדים".

יש משמעות בתמיכה חברתית - אם זה חבר טוב אחד או חבר'ה?

"ממש לא. מה שחשוב הוא שאת מרגישה שיש לך עם מי לחלוק ולשתף. יש ילדים שזקוקים לקבוצה גדולה של חברים, ויש שמסתפקים באחד או בשניים, והכול בסדר".

ומה לגבי חברים דמיוניים?

"זה גם בסדר, כל עוד הם לא תחליף לחברים אמיתיים".

"דמיון הוא כלי הכרחי"

הדמיון הוא מרכיב חשוב בעבודה של רונן. בקיץ האחרון יצא ספרה The Positive Power of Imagery בהוצאת Wiley Blackwell. "הדמיון עוזר מאוד כדי להגיע לשליטה עצמית ולתמיכה חברתית", מסבירה רונן. "אין רגע שבו אני לבד עם עצמי ואני לא מדמיינת. אני מדמיינת איך אני רוצה שהמאמר שלי ייראה. ואז אני חוזרת למציאות ומתחילה לתכנן אותו. אני מדמיינת איך איראה בסוף הדיאטה, ואז מחליטה להימנע משוקולד. אם לא תהיה לי בראש התמונה שלי אחרי הדיאטה, יהיה לי קשה להתמודד עם הפיתויים. גם בתמיכה חברתית יש לזה תפקיד. אם ילד לא מצליח לדמיין את החבר שלו שמח כשהוא מתקשר אליו, הוא לא ירים את הטלפון. לדמיין את הסיטואציה זה כלי הכרחי בדרך למטרה".

באחד המחקרים בקרב תלמידי כיתות ז'-ח' מצאתם אצל בנות יותר רגשות שליליים מאשר אצל בנים. האם זה מפני שהן מודעות יותר?

"יכול להיות. זה נתון שמאוד עניין אותנו, כי לבנות יש שליטה עצמית גבוהה יותר מאשר לבנים, ובכל זאת הן התגלו כפחות מאושרות. אין לנו על זה תשובה מוחלטת. יכול להיות שבנות יותר מתעמקות ויכול להיות שהן מבטאות יותר במדויק את מה שהן מרגישות".

אילו עוד ממצאים הפתיעו אתכם?

"ערכנו מחקר גדול בקרב שלוש קבוצות של מתבגרים: יהודים ממרכז הארץ, ערבים מהצפון וערבים מעזה. היה מעניין לגלות שבקרב היהודים כעס מביא לאלימות, ושליטה עצמית מצליחה למתן אותה. ואילו בקרב הערבים, האלימות היא התנהגות שמכוונת להשגת מטרה ואינה קשורה בכעס. האלימות אינה תוצר של אימפולסיביות או של רגש, אלא של התנהגות מכוונת".

בדקתם את הקשר בין אושר לבין מותגים, שמשפיעים מאוד על ילדים?

"לא, וזה גם לא מעניין אותי. אני מניחה שכמו אצל מבוגרים, זה לא מה שבאמת עושה אותם מאושרים. דניאל כהנמן (חתן פרס נובל לכלכלה) מצא כבר מזמן שאין קשר בין כסף לאושר. כסף יכול אולי ליצור שביעות רצון, אבל לא אושר".

מה ההבדל בין אושר לבין שביעות רצון?

"דנמרק, למשל, היא אחת הארצות שבהן שביעות הרצון הגבוהה ביותר, ובכל זאת שיעור המתאבדים בה הוא מהגבוהים שיש. למה? כי אנשים שבעי רצון מרמת הרווחה במדינה, מבחינה קוגניטיבית הם מרוצים, אבל זה עדיין לא עושה אותם מאושרים רגשית.

"זה כמו במחקרים שנעשו על הורים לילדים. הורים הרבה פחות שבעי רצון מאנשים ללא ילדים, אבל הרבה יותר מאושרים. וזה ברור למה. אני פחות שבעת רצון כי אני כל הזמן נקרעת בין העבודה למשפחה; מצד שני, מה גורם לי אושר יותר מהילדים שלי?".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988