קיטל: "העיתונאים הם לא צוות הווי ובידור של הפוליטיקאים"

שלום קיטל הרוויח במשך 40 שנות עשייה תקשורתית את הזכות לבקר את חברי הכנסת "שמהלכים אימים על התקשורת" ■ "סופה הרסנית כזו לא ראיתי אף פעם"

"נכנסתי לעולם התקשורת לפני 40 שנה ככתב מתחיל בקול ישראל. לאורך השנים האלה ראיתי משברים באים והולכים, כלי תקשורת נסגרים והשפעות לא ראויות על כלי התקשורת, אבל סופה הרסנית כפי שאנחנו רואים היום לא ראיתי אף פעם".

דברים אלה אומר שלום קיטל, ששימש בעבר גם כמנכ"ל חדשות 2, בראיון מיוחד ל"גלובס", ימים ספורים לאחר שההצעה לתיקון חוק לשון הרע עברה בקריאה ראשונה, וכשבועיים לפני כנס אילת לעיתונות שבו יתאגדו כמדי שנה כ-1,500 אנשי תקשורת.

קיטל אינו חוסך במילים קשות כשהוא מנתח את המציאות שאליה התעוררה החברה הישראלית אחרי ההצבעה שנערכה בחצות במליאת הכנסת, בנוכחות ראש הממשלה, שניצח מאחורי הקלעים על התמיכה הקואליציונית בחוק. "הצרה הגדולה היא שהציבור עלול להרגיש בהיעדר חופש הביטוי רק כשיהיה כבר מאוחר מדי", הוא מוסיף בנימה של צער גלוי.

"כבר לא מדובר רק בשידור הציבורי שהם מנסים להכפיף", הוא מסביר, "אלא גם בכלי התקשורת המסחריים; כבר לא מדובר רק בלחצים פוליטיים, אלא גם בחקיקה דרקונית; לא מדובר רק ברמיזות מאיימות, אלא גם בדיבורים מתלהמים, שמקומם צריך להיות נפקד במדינות דמוקרטיות. חופש הביטוי במדינה דמוקרטית הוא מצרך כל-כך שברירי, שנדרשת זהירות רבה במיוחד לפני כל חקיקה שעלולה להגביל אותו".

"יחד עם זאת", הוא מוסיף, "מאחר שאני איש אופטימי, אני משוכנע שזה ישוב אליהם כמו בומרנג. מי שמנסה לפגוע ביסודות הדמוקרטיים באמצעות חקיקה דרקונית במדינה כמו ישראל, יפגע בעצמו".

תחושה של פרנויה

קיטל אינו מתחמק מהביקורת הנוקבת על התקשורת אך נותר איתן בדעותיו. "אני מודע לכך שלציבור יש ביקורת על התקשורת - שהיא לעתים מוצדקת - אלא שמה שקורה עכשיו זה שהשלטון מנצל בציניות את השיח המורכב בין התקשורת לציבור. חברי הכנסת והממשלה השתמשו באופן דמגוגי באמירה ש'הציבור נגד התקשורת', וחוקקו חוק שנועד לכאורה לשרת את הציבור - אך למעשה הוא שירות לנבחרים, ואין לו דבר עם ההגנה על האזרח הקטן".

"בכלל", הוא אומר בכעס, "התקשורת לא צריכה להיות אהודה על הציבור או על הפוליטיקאים - העיתונאים הם לא צוות הווי ובידור, והתקשורת לא צריכה להיות נעימה או לזכות במבחן פופולריות של הפוליטיקאים אלא לזכות באמון הציבור. בין בולמוס החקיקה בתקופה האחרונה לבין חברה דמוקרטית אין דבר וחצי דבר", הוא מוסיף, "יש תחושה של פרנויה, שיש 'יד נעלמה' שמנסה לפגוע בתקשורת כך שהיא לא תוכל יותר לתפקד כראוי".

- מהי הסכנה העיקרית שאתה מזהה?

"בטרם עיכלנו את העובדה שהכנסת העבירה את התיקון לחוק לשון הרע הנורא והאיום הזה, אנחנו מתבשרים שיש מחשבה לסגור את הטלוויזיה החינוכית, ושישנם עיתונאים שהם בסכנת פיטורים או העברה מתפקידם כי הם לא מוצאים חן בעיני מישהו. המצב הנוכחי מזכיר סופה, שאין מנוס אלא להבין ממנה שיש אנשים שמנסים לפגוע בתקשורת החופשית ולהלך עליה אימים וכתוצאה ממנה בציבור כולו.

"החוק הזה לא מנסה לעשות דבר מלבד לסרס את התקשורת, ואני כאדם שעמד בראש מערכת חדשות במשך שנים יודע באיזה קלות בלתי נסבלת אנשים משגרים למערכת כתבי איום עם תביעות על 10-20 מיליון שקל".

לדבריו, "במקרים רבים, אם אין למערכת כושר עמידה מול הלחצים למנוע פרסום של כתבות או תחקירים, יש סיכוי גדול שהם פשוט יפלו. בעלי הבית, מתוך ניסיון לשמור ולהגן על הארגון ינסו להוריד אותך מהפרסום, כי 'למה לסכן ארגון שלם?'".

- בהכללה ניתן לומר שכלי התקשורת בישראל אינם רווחיים ולעתים קרובות מפסידים כסף. יחד עם זאת, אנחנו רואים שטייקונים ממשיכים להשקיע כסף ולהשקיע בתחום. מהן לפי דעתך הסיבות שלהם להיכנס לעסק שהוא כל-כך הפסדי?

"המטרה של חלק מהטייקונים היא למצב את עצמם מבחינה ציבורית, והם מוכנים להפסיד כסף על זה. כל בעל הון מבין כיום שבעיתון או בכלי תקשורת אחר קשה לעשות כסף, אבל אין שום ספק שיש מראית-עין של השפעה ושל מיצוב כשאתה בעל כלי תקשורת. אני חושב שבחלק גדול מכלי התקשורת יכולת ההשפעה בפועל של בעלי הון על התכנים היא קטנה הרבה יותר ממה שחושבים. יש, לעומת זאת, מספר כלי תקשורת ששם יש יותר השפעה".

קיטל מוסיף כי "הייתי שמח מאוד אילו התקשורת הייתה נשלטת על-ידי מו"לים שכל עיסוקם הוא תקשורת, אבל זה כנראה בלתי אפשרי. ניקח לדוגמה את עמוס שוקן. שוקן הוא בוודאי מו"ל ראוי, אבל העובדה היא שהוא לא מצליח להחזיק ב'הארץ' לבד, ולכן הוא נאלץ להכניס טייקונים ובעלי הון לבעלות משותפת על העיתון.

"בעולם מושלם בעלי ההון שהיו מחזיקים בתקשורת היו אנשים שעיסוקם הוא אך ורק עיתונות, אבל זה עולם אוטופי. האלטרנטיבה לנוחי דנקנר, שנכנס ל'מעריב' וחטף ועודנו חוטף ביקורת רבה על רכישת העיתון, היא שלא יהיה עיתון 'מעריב'. יכול להיות שיש אנשים שלא מרוצים מהימצאותו של דנקנר שם, אבל השאלה היא אם יש להם אלטרנטיבה כלשהי - וכנראה שאין".

"קל לאיים על ערוץ 10"

קיטל רואה את הסכנה במה שהוא מכנה "טייקונים-פילנתרופים". לדבריו, "כל עוד בעל מניות בכלי תקשורת מרוויח - לא רק שזה בסדר בעיניי, אלא שיש סיכוי שכלי התקשורת ייהנה מיותר חופש ביטוי. מנגד, בעל הון שנכנס לכלי תקשורת ומפסיד הון-עתק אבל בכל זאת ממשיך להחזיק בו - הוא מסוכן, שכן זה מוכיח שיש לו כוונות אחרות".

קיטל מחריג את יוסי מימן, שהפסיד קרוב למיליארד שקל בערוץ 10 ועדיין המשיך לתמוך בו עד לאחרונה. "אין סימנים לכך שמימן התערב התערבות מערכתית. בסך-הכול הוא איפשר שם חופש ביטוי".

אבל גם במקרה הזה קיטל מזהיר כי "בסופו של דבר הפילנתרופיה התגלתה כמסוכנת. ראינו שקל מאוד לאיים על ערוץ 10 המדולדל והמוחלש, עד כדי סכנה ממשית לקיומו. היום, כשרוב התקשורת נמצאת בהפסדים, אני חרד במיוחד לעצמאותה ושרידותה".

"ניצול ציני של מצב התקשורת"

- בכנס העיתונאים המיוחד שנערך בתחילת השבוע שעבר, עלה מספר פעמים עניין הפער העצום בין הטאלנטים לבין "כורי הפחם" של עולם העיתונות. מה אתה חושב על התופעה הזאת?

"צריך להכיר בזה שזה המצב - שישנם עיתונאים שמרוויחים הרבה יותר. הבעיה היא שלשבר הכלכלי של כלי התקשורת יש השלכות על כל מיני דברים, ובהם גם על שכר העיתונאי".

קיטל משוכנע כי המהלך הזה לא פוגע רק בעיתונאים אלא ביכולת הכללית של התקשורת לתפקד. "יש כאן ניצול ציני של מצבה הכלכלי של התקשורת מצד המחוקקים. רוב העיתונאים אף פעם לא התעשרו מהמקצוע, אבל המצב עכשיו הוא קשה במיוחד, שכן דבר זה מסכן את קיומם של כלי התקשורת.

"כשאני קורא כמעט מדי יום לאחרונה על פיטורים של עיתונאים, אני נעצב מאוד. זה פשוט מרדד את שכבת העיתונאים. זה נראה כאילו יש מחוקקים שממש שמחים על כך שיש מערכות שנמצאות במצב של סכנת סגירה.

"בעוד שמשורר רעב אולי מצליח להפיק שירה יותר טובה, עיתונאי רעב לא מצליח לספק עיתונות יותר טובה, והוא בפירוש לא עיתונאי יותר טוב. הציבור במקרה כזה יקבל עיתונות שנשלטת יותר ומפוחדת יותר, ותהיה פגיעה ממשית בחופש הביטוי", מזהיר קיטל.

מנהלי רשות השידור מחרימים את כנס אילת לעיתונות

"כנס אילת לעיתונות השנה ישים פוקוס גדול על הסערה הגדולה שעוברת על עולם העיתונות והתקשורת בימים אלה", אומר שלום קיטל, המשמש כעורך התוכן של הכנס. "מה שאנחנו משתדלים לעשות זה להפוך את הכנס לרלוונטי למצוקות שהן מנת חלקה של התקשורת בימים אלה".

"יש לנו פאנל שבו נעסוק בהתנצלות הקשה והבוטה בפני שלדון אדלסון שהייתה בערוץ 10 - התנצלות שאין לה תקדים בישראל. יהיה גם פאנל שיעסוק במישרין בסוגיית ההשתלטות על התקשורת - האם אכן יש ניסיון כזה או שמדובר בפרנויה בלבד. פאנל אחר, שנקרא 'כשהכנסת פוגשת את חופש הביטוי', יעסוק בגל החקיקה האחרון.

"בפאנל אחר יופיע נועם שליט, שיספר על יחסי הגומלין בינו לבין התקשורת בשנים האחרונות. פאנל נוסף שיתקיים בכנס יעסוק בטענות שעלו במהלך ולאחר המחאה החברתית של הקיץ, כאילו התקשורת נתנה רוח גבית למחאה ולמעשה ליבתה אותה.

"יהיה גם פאנל על השידור הציבורי בישראל, שהזמנו אליו את הנהלת רשות השידור - היו"ר אמיר גילת והמנכ"ל יוני בן-מנחם - אבל הם הודיעו כי בשל מערכת היחסים שלהם עם אגודת העיתונאים הם מסרבים להגיע.

"זה חבל - כי לדעתי גוף תקשורת שחופש הביטוי חשוב לו לא צריך להחרים כנס, גם אם הוא נערך על-ידי גוף שיש לו מחלוקת איתו. בהחלט תהיה ביקורת על רשות השידור באשר להתנהלות שלה בחודשים האחרונים. הבחירה שלהם לא לבוא היא בעייתית, ואני מצטער עליה".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988