"זנב" אינו שמו של הכלב כולו

מחקר: ילדים מתייחסים למלים כאל מגדיר חלקי, ולכן ייחסו תכונות שונות לחפץ בשם זהה

כיצד מרגיש אדם שהשפה התפתחה אצלו לאחרונה? מי שיכולים לספק תשובה לשאלה הזו הם ילדים. כאשר הם נולדים, הם אינם מבינים את השפה ולא עושים בה שימוש. עם זאת, נדמה שבגילאים 4-5 הם עושים בשפה שימוש דומה לזה של המבוגרים. האמנם?

מחקר חדש שנערך בקרב ילדים בשכבת הגיל הזו גילה כי ילדים מקטלגים חפצים באופן מילולי בצורה שונה. עבור הילדים, שמו של חפץ הוא רק אחד המאפיינים בהם משתמשים כדי לקטלג אותו.

במה מדובר? נניח שאדם שאנחנו סומכים עליו מראה לנו עט, וטוען שלא מדובר בעט אלא במכונת גילוח. קל לנו להבין את הכוונה. אולי נחפש להבים נסתרים או את כפתור ההפעלה, אבל מאותו הרגע לא נחשוב על החפץ בתור עט, אלא בתור מכונת גילוח שנראית כמו עט.

אם נאמר לילדים שהעט הוא מכונת גילוח, הם יתקשו לדעת למה לצפות מהחפץ. "ילדים לומדים לסמוך על המילים לשם קטלוג רק כמה שנים מאוחר יותר", מסביר פרופ' ולדימיר סלוצקי, ראש המרכז למדע קוגניטיבי באוניברסיטת אוהיו, שערך יחד עם הדוקטורנטית ווי סופיה דנג, את המחקר שיפורסם בקרוב בכתב העת Psychological science.

איך בכלל חוקרים כיצד המוח מבין שפה? הניסוי כלל 13 ילדים ו-30 תלמידים באוניברסיטה. לשתי הקבוצות הוצגו תמונות של שני סוגי יצורים דמיוניים. קטגוריה אחת נקראה "פלורפ" והשנייה "ג'אלט". לכל יצור היו חמש תכונות, שבדרך כלל תאמו את הקטגוריה. ל"פלורפ", למשל, היו בדרך כלל מחושים מרובעים בצבע בז' ואילו ל"ג'אלט" היו בדרך כלל מחושים משולשים בצבע אפור. התכונה הכי בולטת של כל חיה הייתה הראש. לפלורפים היה בדרך כלל ראש ורוד שזז למעלה ולמטה ואילו לג'אלט היה ראש כחול שזז מצד לצד.

לאחר שלמדו היטב את התכונות האופייניות של היצורים, הוצגו לשתי הקבוצות תמונות שבהן יצורים עם תכונות מגוונות, והם התבקשו לסווג אותם. רובם סיווגו לפי הראש הבולט.

לאחר מכן, הוצגה להם תמונה של יצור שחלק מגופו מכוסה, והם היו צריכים לנבא איך נראה החלק החסר. המבחן האמיתי הגיע כשהוצגה התמונה של היצור עם תווית מילולית (נאמר להם 'זהו פלורפ') שהתאימה לרוב חלקי הגוף שלו, אך לא לראש הבולט. "90% מהילדים בחרו את החלק המתאים לראש, למרות השם המפורש שנאמר להם ולמרות התאמה לשאר חלקי הגוף", אומרים החוקרים. נראה כי הראש שימש ככלי העיקרי להגדרת החיה.

אצל מבוגרים, כשליש מן המשתתפים, בחרו בחתיכה של "פלורפ" כשנאמר לה שמדובר ב"פלורפ", גם אם הראש היה של "ג'אלט". כשליש מן המשתתפים בחרו בכל זאת לפי הראש, כמו הילדים, והיתר נתנו תשובות מעורבות.

למחקר יש השלכות מידיות בנוגע לחינוך. מבוגרים נוהגים ללמד ילדים שמות של דברים, החל מחפצים ועד התנהגויות רצויות או לא רצויות. נראה כי מה שהילדים רואים, שומעים וחשים, משפיע עליהם לא פחות מההגדרות המילוליות הללו. "הם לא בהכרח חושבים שדברים עם שם זהה מצדיקים את אותה ההתייחסות", אומר סלוצקי.

מבוגרים ממאדים, ילדים מנוגה

בשנים האחרונות מתגלים הבדלים נוספים בחשיבה בין ילדים ומבוגרים. לאחרונה נמצא כי כאשר מראים לילד בן שנה עד שנתיים חפץ וקוראים לו בשם, ההנחה המידית שלו היא שהשם ניתן לכלל החפץ, ולא לפרט בו. לכן כאשר מעוניינים ללמד ילד על פרטים בתוך חפץ (נניח על זנב של כלב, שאותו אסור למשוך), יש לערוך הכנה כלשהי, כדי שהילד לא יתבלבל ויחשוב ש"זנב" הוא שם נוסף לכלב כולו.

פעוטות בגיל שנה מבינים (אבל אינם יודעים עדיין לבטא) 65-100 מילים. עד גיל שנתיים הם מבינים כמה אלפי מילים, בדומה לכלב מסוג קולי. זו משימה לא פשוטה ללמוד כל כך הרבה מילים, ולכן ילדים צריכים לבצע קיצורי דרך מחשבתיים ולנחש, לא תמיד בהצלחה, למה המבוגרים מתכוונים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988