הנקראות ביותר

כאן, שם ובכל מקום

עודד זהבי בילה בשנה האחרונה 17 ימים מלאים במטוס, יורם שרמן עשה דרך ארוכה מהקיבוץ ועד אסיה ואוסטרליה, ויאיר ברימן היה בשבוע שעבר בשיקגו, השבוע בסקנדינביה ובשבוע הבא יהיה בהודו ■ המנהלים שנמצאים חצי מהזמן באוויר מספרים איך מתחזקים קריירה גלובלית, ומהם המחירים שלה ■ מיוחד ל-G

"בדרך כלל אני נמצא בישראל רק בסופי שבוע" | יאיר ברימן

יאיר ברימן / צלם: יונתן בלום
 יאיר ברימן / צלם: יונתן בלום

סגן נשיא בפיליפס העולמית ומנכ"ל חטיבת האפליקציות הקליניות בפיליפס healthcare

אישי: 42, נשוי 2, מתגורר בזכרון יעקב. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית

על הקו: "בדרך כלל אני נמצא בישראל רק בסופי שבוע. בכל שבוע אני נוסע למקום אחר. חודש טיפוסי? בשבוע שעבר הייתי בשיקגו, השבוע אני נוסע לסקנדינביה, ובשבוע הבא להודו. מדי פעם יש שבועות שבהם אני נמצא בישראל ועובד מהמרכז שלנו בחיפה".

ניהול בשלט רחוק: "העובדים שלי נמצאים בישראל, בהולנד, בארצות הברית ובהודו. דווקא בגלל שאני לא רואה את רוב האנשים שלי אני צריך לעשות 'אובר קומיוניקיישן' - כמה שיותר שיחות ועדכונים שוטפים. בלילה, כשאני בשדות תעופה, אני מתקשר לפעמים לעובדים שלי סתם כדי לדבר איתם ולתת להם את ההזדמנות של השיחה בפינת הקפה. אני לא פוגש אותם בדרך לארוחת צהריים ויכול לזהות שלמישהו מהם מפריע משהו; צריך להיות הרבה יותר רגישים לעובדים ולבנות מנגנונים איך לעבוד מולם. ניהול גלובלי הוא עולם ומלואו, ויש בו הנאה רבה וחשיפה לתרבויות שונות".

פערים תרבותיים: "כשאני מגיע לנהל עובדים ופעילות במקום חדש, אני קודם כול מקשיב ולומד את התרבות המקומית, כי המודעות להבדלים היא חלק מהותי בתפקיד. המושג 'דחוף', למשל, הוא תלוי תרבות. אם אבקש לתת לי תשובה על משהו באופן דחוף, ישראלי יסגור את הטלפון, יבדוק וייתן תשובה מיד. אמריקאי ישיב עד להפסקת הצהריים הבאה, והודי יענה על כך בסוף השבוע או בשבוע הבא. כולם התכוונו לבצע את המשימה בדחיפות, זה לא שמישהו עשה משהו לא בסדר, ואם למנהל אין הרגישות לכך הוא יכול להשתגע או לחשוב שמישהו בצד השני מזלזל בו. יש מנהלים שמנסים לכפות את תרבות הניהול שלהם ומצפים שכל אחד יתנהג כמוהם ולא חשוב מאיפה הוא. אבל הודים מתנהגים הכי טוב כשהם הודים; לא כשמבקשים מהם להיות כמו האמריקאים או הישראלים. לכל אדם יש היכולות שהוא מביא איתו".

העובדים הישראלים: "אנחנו מתים עליהם. יש להם רעיונות, הם דוחפים דברים חזק מאוד, רצים עם פרויקטים, הם אגרסיביים. יש להם עבודת צוות מצוינת והם קולטים טכנולוגיות חדשות מהר מאוד. שמתי לב שישראלים תמיד רוצים לשמוע מה דעתם של האמריקאים על הצוות שלהם ועל החברה. גם ההודים תמיד שואלים מה דעתי עליהם. אבל אמריקאים אף פעם לא שואלים אותי מה אני חושב על עבודתם. אני חושב שהישראלים, ההודים, וגם חלק מהאירופים הם קצת אנדרדוג - נורא מעניין אותנו מה האמריקאים חושבים עלינו. אצל האמריקאים זה יותר אינדיבידואלי: מה אתה חושב עליי זה מאוד מעניין, אבל מה אתה חושב על מישהו אחר או על כל הצוות - זה כבר לא כל-כך מעניין".

קריירה בינלאומית: "כמעט לכל אורך הקריירה שלי עבדתי בתפקידים גלובליים; עבדתי 12 שנה באינטל כמהנדס - מראש צוות ועד מנהל קבוצה. לא כיוונתי לזה, אף פעם לא תכננתי שנים קדימה, ותמיד ניסיתי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב. אני מאמין שכדי לעשות קריירה צריך שלושה דברים: יכולת כמובן, להיות אמביציוזי, ולרצות להצליח; ואלמנט של מזל, שגם אותו צריך".

עבודה ומשפחה: "סופי השבוע הם זמן איכות עם המשפחה, ואנחנו מקפידים שכך יהיה".

"חוץ משעות השינה אני מחובר כל הזמן" | עודד זהבי

עודד זהבי / צלם: תמר מצפי
 עודד זהבי / צלם: תמר מצפי

מנכ"ל PayPal ישראל, המזרח התיכון ואפריקה

אישי: 42, נשוי 2, מתגורר בהרצליה. בעל תואר ראשון במדעי המחשב.

על הקו: "על-פי דוח של חברת התעופה שבה אני טס, שמחשב את סך שעות הטיסה שלי, בשנה האחרונה ביליתי 17 ימים מלאים בתוך מטוס. שבוע בכל חודש אני נמצא במטה בסן חוזה, ארצות הברית, ופעם בחודשיים-שלושה נוסע לשבוע לדרום אפריקה. מעבר לכך יש גם נסיעות אקראיות לכנסים ולפגישות. את המזרח התיכון אני מנהל מישראל, באי-מיילים ובטלפונים".

ניהול בשלט רחוק: "הסיבה שבגללה אני טס בכל חודש לארצות הברית היא כי אין תחליף ליצירת אמון על בסיס מפגשים אישיים. אתה חייב להשקיע אנרגיה רבה בייצור יחסים אישיים עם האנשים שלך כתנאי הכרחי להתנהלות חיובית".

מסביב לשעון: "בכל שעות היממה יש מיילים ושיחות טלפון. אני משתדל לא לקיים שיחות ועידה אחרי עשר בלילה, אבל בסופו של דבר, חוץ משעות השינה אני מחובר כל הזמן. כשהבוס האמריקאי שלי היה בארץ הוא ראה שרק בשש בערב מתחילים המיילים והשיחות מול אמריקה, ואמר, 'זה נורא!'. אמרתי לו שבשבילי זאת המציאות. בימי שישי אני מתקשר מדי פעם מול חו"ל, בשבת לרוב שקט".

פערים תרבותיים: "מנהל גלובלי צריך להתאים את עצמו למנטליות השונה. למשל, כשאמריקאי, צרפתי וישראלי אומרים 'כן' - אצל כל אחד מתלווים לכך ניואנסים אחרים וצריך להבין אותם. זה לא מקרי שאם אמריקאי אומר"It's very interesting" המשמעות היא שזה בכלל לא מעניין; לא בכל מקום יש ישירות רבה כמו בישראל. בארץ גם קל מאוד לייצר קשר - אם אתה רוצה לעשות ביזנס עם מישהו, אתה כמעט תמיד יכול להגיע אליו בשני טלפונים. בחו"ל הישירות הזאת כמעט לא קיימת, ולפעמים היא אפילו יכולה לגרום לאי-נוחות מצד הפרטנרים שלך".

העובדים הישראלים: "יש אצלם הזדהות חזקה מאוד עם הארגון שבו הם עובדים. במקומות אחרים בעולם זה הרבה פחות מובהק; אצל הרבה אנשים עבודה היא בסך-הכול עבודה".

קריירה בינלאומית: זהבי משמש בתפקידו שנתיים וחצי; לפני כן שימש כסמנכ"ל היחידה הבינלאומית בלאומי קארד, מנהל מכירות בקומברס וסגן נשיא ב-Etagon. "התנאי ההכרחי כדי לעשות קריירה בינלאומית הוא לאהוב את זה. אם זה לא מרתק ומאתגר אותך לעשות דברים בכמה מדינות, בשלב מסוים זה יתיש אותך. כשאני בחו"ל, זה לא שאני מסתובב בשאנז אליזה ומבקר במוזיאונים. הרבה פעמים נוסעים למקומות די נידחים, ישנים במלון טוב יותר או פחות, עובדים מהבוקר עד הלילה והולכים לישון. עם כל האתגרים שיש בשוק הישראלי, ויש כאלה, האתגרים שקיימים בפעילות רב-מדינתית הרבה יותר מורכבים. אם השאיפה היא לעשות דברים גדולים ומשמעותיים, זה להיפתח לחו"ל. מאז הפעם הראשונה שעשיתי את זה - אני שם".

משפחה: "אני חי את המציאות של תפקידים בינלאומיים כבר עשר שנים. אם אין לך גב מהמשפחה, אתה לא יכול לעשות את זה. ברור שמדי פעם הבנות מתמרמרות שאבא לא נמצא, אבל זה באמת מתוך הבנה. לכל אבא יש האתגרים שלו, וגם לי יש".

"המתח קריירה-משפחה תמיד קיים" | טלי לוי-יוסף

טלי לוי יוסף / צלם: יונתן בלום
 טלי לוי יוסף / צלם: יונתן בלום

מנהלת בכירה ב-HP Software, מרכז פיתוח התוכנה העולמי של HP

אישי: 36, נשואה 2, מתגוררת בקריית אונו. בעלת תואר בהנדסת תעשייה וניהול.

על הקו: נוסעת שש עד שמונה פעמים בשנה לעובדים שלה באוקראינה, בסין, בצ'כיה ובסייגון, וגם למטה של HP בארצות הברית - לפעילויות ניהוליות ואסטרטגיות. בעבר, היא אומרת, נסעה כעשר פעמים בשנה, אך הטכנולוגיה החדשנית מאפשרת לה להפחית מעט את המינון. "בכל זאת, אני מקפידה שתהיה תנועתיות גבוהה: לפעמים הצוות שלי נוסע למדינות הללו ולעתים אני מביאה עובדים משם לישראל, כדי שיכירו את התרבות ואת האווירה. זה נותן הרבה לשני הצדדים.

"בשאר הזמן צריך להיות מאוד יצירתיים בדרכים שבהן מתקשרים עם העובדים ושומרים על אמון. התקשורת היא קריטית, ומעבר למיילים שמגיעים מסביב לשעון אנחנו נעזרים בכל אמצעי הטכנולוגיה כדי שנוכל גם לראות את האנשים, כמו חדר וידיאו קונפרנס שכולו פלזמות. כשמקיימים ממנו שיחות ופגישות זה מרגיש כמעט כמו פגישה פנים אל פנים. בנוסף, על כל אחת מהעמדות של המהנדסים מותקנת מצלמה, בגלל הערך המוסף הגדול של הוויזואליות, של שפת הגוף ושל הסאב-טקסט הרב המשתמע ממנו".

ניהול בשלט רחוק: "בסופו של דבר, הכול קשור לבני אדם ופחות למקום. אנשים רוצים להרגיש שייכות לחברה ולצוות, ולחוש שהם מוערכים. האתגר הגדול הוא ליצור נוכחות במקום שבו אתה לא נמצא פיזית. עושים את זה על-ידי ניהול משפיע ולא על-ידי ניהול שולט. רמת האוטונומיה של חברי הצוות גבוהה יותר, כי אתה לא שם ואין לך שליטה מלאה, לכן אתה חייב לעבוד על ההשפעה שלך. אחד הטריקים הוא לייצר שקיפות מלאה מול העובדים לגבי המדדים שלפיהם אני מודדת אותם, לחשוב יחד על סוג המשימה ועל אופייה ולהגדיר ציפיות באופן ברור".

פערים תרבותיים: "צריך לדעת למנף את השונות ליתרון. יש תרבויות שבהן העובדים יותר כוחניים, יש תרבויות שמתמודדות טוב יותר עם לחץ, ובכל תרבות יש התייחסות שונה להיררכיה. בסין, למשל, יש כבוד רב לסמכות. היא חשובה והכרחית שם, והם מקבלים מרות באופן ברור. אם אני שואלת מהנדס מסין שאלה, את התשובה אקבל מהמנהל שלו. הם רואים בזה סוג של עלבון אם אני לא פונה קודם למנהל. בישראל נושא הסמכות הוא הרבה פחות דומיננטי, לטוב ולרע".

העובדים הישראלים: "מלאי תשוקה, מאוד מחויבים, יצירתיים, חדשניים בחשיבה ומאוד שאפתניים. הצד השני של המטבע הוא שחלקם פחות סבלניים בנוגע לקידום. בארץ התרגלנו לתרבות של הישרדות. אני יכולה להגיד לצוות הישראלי משפט כמו 'אם לא נעבוד קשה מחר לא נהיה פה'. במקום אחר לא יבינו אותי".

קריירה בינלאומית: לפני עשר שנים החלה לעבוד כמהנדסת בדיקות במרקורי, שנרכשה בהמשך על-ידי HP. "הניהול הגלובלי מפעיל הרבה טריגרים שלא היו מופעלים בניהול של צוות מקומי. כשאתה מצליח ליצור אופרציות שעובדות ברחבי העולם, הסיפוק הוא עצום".

עבודה ומשפחה: "המתח בין קריירה למשפחה תמיד קיים, והרעיון הוא להגיע למקסימום יעילות כשאתה מחוץ לבית, להישאר זמין, להקיף את עצמך בסביבה תומכת, ולהקפיד על הזמן עם המשפחה כזמן איכות, גם אם לא תמיד הוא נמדד בכמות".

"המחיר ברור: רואים פחות את המשפחה" יורם שרמן

סמנכ"ל מכירות באזור אסיה ברדקום מקבוצת רד

יורם שרמן / צלם: יונתן בלום
 יורם שרמן / צלם: יונתן בלום

אישי: 58, נשוי 3, מתגורר בהרצליה. בעל תואר ראשון במדעי המחשב.

על הקו: שרמן עובד חצי חודש מישראל, ובחציו השני הוא טס למדינות אסיה שבהן יש לחברה פעילות - העיקריות שבהן הן הודו, סינגפור, פיליפינים, אוסטרליה, ניו זילנד ואינדונזיה - וכן מבקר במדינות אחרות שבהן רדקום מנסה לפתח פעילות.

ניהול בשלט רחוק: "הריחוק מהמטה מאוד משמעותי. צריך לעורר מוטיבציה, לשמור על ההתלהבות ועל קשר, לבצע מעקב. צריך לגלות הרבה פתיחות, הקשבה והבנה כלפי הצרכים של הצד האחר. הנטייה הישראלית היא להסתכל תמיד ממקום גבוה יותר; אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את כל השיטות והפתרונות יותר טוב מכולם, אבל מהר מאוד לומדים שאנשים חכמים יש בכל מקום".

מסביב לשעון: "אני זמין 24 שעות. אני דורש את זה מעצמי וגם מהאנשים שלי, וזה לא קל. אני עובד גם בסופי שבוע. העבודה היא מול מדינות אסיה, ואנשים רבים שם עובדים קשה מאוד, במשך שעות ארוכות ובעומס עצום. בהודו ובסין, למשל, עובדים שישה-שבעה ימים בשבוע, המושג וויקאנד כמעט שלא קיים. יש באסיה שכר נמוך ומוטיבציה גבוהה, וזו גם הסיבה לכך שהייצור העולמי עובר לשם".

פערים תרבותיים: "בכל מקום יש תרבות ניהולית ומקצועית שונה, ולכן צריך להעביר מסרים ברורים וחדים שאינם מתפרשים לשני פנים. בהודו, למשל, תחום האחריות מאוד מוגדר. ביקשתי מהמזכירה שלי בדלהי לעשות עבורי הזמנה למלון מסוים שם. הגעתי למלון באחת בלילה ואמרו לי, מצטערים, אתה לא רשום. למחרת בבוקר המזכירה אמרה לי, 'אבל עשיתי מה שביקשת, הזמנתי לך חדר במלון שרצית. לא היה שם מקום, אז רשמתי אותך בווייטינג ליסט'. מבחינתה, היא עשתה את תפקידה בסדר גמור. בישראל אנחנו מגדילים ראש, רואים את התמונה הכוללת ולא מהססים לחרוג מהאחריות שלנו אם אנחנו חושבים שזה מקדם את המטרה. מתברר שזה לא מובן מאליו".

קריירה בינלאומית: שרמן משמש כבר עשרים שנה בתפקידי ניהול גלובליים. ב-12 השנים האחרונות הוא מנהל מכירות באסיה - בארבע האחרונות ברדקום, ולפני כן בחברה האחות רדוור, תפקיד שבמהלכו גם התגורר שנים מספר באוסטרליה. עוד לפני כן היה על הקו: כבן קיבוץ נתיב הל"ה היה בעבר אחראי על המכירות בעולם של מפעל הקיבוץ, שלימים הפך לתמי 4. "לפעמים אני חושב שאולי בגלל שאני בן קיבוץ, רציתי לפרוץ את כל המסגרות ולהגיע לכל מקום אפשרי. אני אוהב אנשים ואוהב לפצח את הקוד של התרבויות השונות".

איזון בית-עבודה: "אתגר. אני מנסה לאזן כבר עשרים שנה, שבמהלכן אני בנסיעות תדירות. יש לזה מחיר ברור: רואים פחות את המשפחה. לומדים לחיות עם זה, ואני משתדל לפצות אותם כשאני פה. לפחות יש התקדמות אדירה מבחינת דרכי התקשורת; פעם עמדתי בטלפונים ציבוריים ברחוב וניסיתי לתפוס את ישראל, היום אני זמין בכל שעה".

"דווקא עם האיראנים אין שום בעיה" | אבי גור

אבי גור / צלם: יונתן בלום
 אבי גור / צלם: יונתן בלום

מנהל פרויקטים אזוריים (מערכות מידע) של DHL במדינות אסיה פסיפיק, באפריקה, במזרח תיכון ובחלק ממדינות חבר העמים

אישי: 30, נמצא בזוגיות, מתגורר בגבעתיים. לקראת סיום תואר ראשון בניהול.

על הקו: נוסע לחו"ל כשש פעמים בשנה. "חלק ניכר מהעבודה שלי מתבצע מול מרכזי המחשוב של החברה במלזיה ובפראג. למלזיה אני לא יכול להיכנס בגלל שאני ישראלי והעבודה מול הצוות מתבצעת במיילים ובטלפונים. לפראג אני מגיע כמה פעמים בשנה, ואז גם הפן האישי נפתח יותר; כשיושבים על בירה, לא מדברים רק על ביזנס ועל מחשבים. אני טס גם למטה החברה בגרמניה, למטה האזורי בסינגפור, לדרום אפריקה, לרוסיה, למרוקו ולטורקיה.

"העבודה מול מדינות ערב היא אתגר בפני עצמו. בחברה גלובלית משתדלים להוציא את כל נושא הפוליטיקה מחוץ לדיונים. יש שני מקומות שלא הסכימו לעבוד מולי - בירות ודמשק, ואני כמובן מבין את זה. אז איך עובדים מולם? יש פטנטים, מעבירים הנחיות דרך צד שלישי. דווקא עם האיראנים אין שום בעיה, הם אפילו מעוניינים לבוא לבקר בארץ".

ניהול בשלט רחוק: גור אחראי על ניהול מחשוב הקצה של 28 אלף מחשבים שנמצאים ב-82 מדינות. אין לו עובדים שכפופים ישירות אליו, אלא "אנשי קשר בכל המדינות הללו ואת כולם אני מכיר בשמות. אני מתאם את הדרישות שלי מולם כספק ומתווה את הסטנדרטים לעבודה. העובדה שאני לא המנהל הישיר שלהם הופכת את הכול לאתגר עוד יותר גדול, כי צריך לגרום להם להירתם ולהביא תוצאות בלי שיש לי אפשרות לתת בונוס או העלאה בשכר. אחת הדרכים שלי לרתום את העובדים היא מדידת ביצועים שבועית; אני מאמין שמה שאתה לא מודד, אתה לא מנהל. התוצאות מתפרסמות, אף מדינה לא רוצה להיות אחרי כולן, וזה מדרבן. המדידה והזמינות המיידית שלי מסייעים בהצלחה לנהל מרחוק".

מסביב לשעון: "אני זמין כל הזמן - בטלפון, במיילים, בסקייפ, חוץ משבת שבה אני משתדל לא לעבוד. לפעמים אני עונה למיילים לפני שבע בבוקר, כשאני עוד במיטה, כדי שבצד השני יוכלו להתקדם, ועד שאני מגיע למשרד בתשע אני כבר מקבל תשובות. עם מדינות כמו ניו זילנד אני מתקשר אחרי עשר בלילה או מאוד מוקדם בבוקר. לפעמים אני יושב בערב במסעדה ורואה את הנורה האדומה מהבהבת בבלקברי ושואל את עצמי - קודם הביס או קודם המייל".

פערים תרבותיים: "באסיה צריך לעשות יותר פולו-אפ, יותר לדחוף קדימה ולקבוע עובדות. ההודים אומרים לך yes,yes , yes אבל זה לא בדיוק כן, אלא יותר 'שמענו את המסר'. לחברות הקבלן שאנחנו מעסיקים בהודו אנחנו נותנים הנחיות מפורטות, אבל אם יש סטייה ימינה או שמאלה מתחילות הבעיות, ואז צריך לנהל שם ביצירתיות ולחשוב מחוץ לקופסה".

העובדים הישראלים: "יותר אסרטיביים ודעתניים. הם לא תמיד מקבלים באופן מלא את מה שאומרים להם, תמיד יש להם גם הדעה שלהם. הם לא יס-מנים, ובגלל זה הם מצליחים. הוגדרתי לא פעם כישראלי החצוף בעיני עובדים מחו"ל; אני לא מקבל 'לא'".

קריירה בינלאומית: גור החל לעבוד ב-DHL לפני שמונה שנים כמנהל פרויקטים טכנולוגיים, ומ-2008 משמש בתפקיד גלובלי. "היתרונות הגדולים הם הרחבת אופקים, הכרת תרבויות חדשות, צורת חשיבה שונה. זה תפקיד שמעצב את האישיות. אתה מבין שאתה נמצא באזור נוחות שנקרא ישראל ואתה מכיר בו את כל השטיקים, ופתאום צריך להתמודד עם אתגרים אחרים. חוץ מזה, באיזו הזדמנות אחרת הייתי מדבר עם איראני? אתה נחשף לכיוונים אחרים, ומבין שלא כולם קניבלים ולא כולם רוצים להרוג אותנו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988