זוג העובד בחברה ומחזיק יחד במניותיה חייב בשומת מס משותפת

‎לפי ההלכה החדשה של העליון, בני הזוג לא יוכלו להגיש שומת מס נפרדת ובכך להקטין את חבות המס החלה עליהם ■ המטרה: מניעת הפחתות מס מלאכותיות

‎‎בני זוג המחזיקים במשותף בכלל מניות חברה, המשלמת את שכרם, או כמעט בכולן, חייבים להגיש ‏שומת מס‏ משותפת ולא נפרדת - כך קבע אתמול (ד') בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני בנוגע לאופן חישוב שומת מס של בני זוג.

פסק הדין ניתן ב-3 ערעורים, שנדונו במאוחד על פסקי דין סותרים של בתי המשפט המחוזיים, שניתנו בשנת 2009. ההלכה החדשה של העליון הופכת על פיה את פסק דינו של העליון משנת 2003 בפרשת קלס, ומגדילה את חבות המס המוטלת על בני הזוג.

‏3 הזוגות פנו לפקידי המס המחוזיים וביקשו שכל אחד מבני הזוג יגיש שומת מס נפרדת, בהתבסס על הטענה כי סעיף 66(א) לפקודת מס הכנסה קובע דרישת אי-תלות בין הכנסתו של בן הזוג האחד לבין הכנסתו של האחר. המחוקק הוסיף וקבע כי בהתקיים אחת מ-3 חזקות עובדתיות, הכנסת בן הזוג האחד לא תיראה כבלתי תלויה בהכנסת האחר, ובני הזוג לא יוכלו לתבוע חישוב נפרד של הכנסתם.

‏המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, קבע בהסכמת השופטים יורם דנציגר וניל הנדל כי תכלית הסעיף בפקודה היא "מניעת הפחתות מס מלאכותיות ובלתי נאותות".

כך, למשל, קובעת אחת החזקות בסעיף כי לא יראו הכנסה של בן זוג כבלתי תלויה, כאשר היא צומחת מחברה שבה מחזיק בן הזוג השני ב-10% לפחות מזכויות ההצבעה.

‏‏לדברי ריבלין, "לשון החוק מצביעה בבירור על כך שמדובר בחזקה חלוטה ולא בחזקה הניתנת לסתירה".

לדבריו, הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי באחד מ-3 התיקים שנדונו במאוחד, ולפיה יש לראות את התלות כמכוונת לכך ששיעור התמורה שמקבל כל אחד מבני הזוג יהיה בלתי תלוי בעובדה כי מדובר בבני זוג, "אינה תואמת את לשון הסעיף, שכן התלות המוזכרת בסעיף היא תלות בין מקורות ההכנסה בלבד".‏

במחלוקת שהתעוררה בין פקיד השומה לבין הנישומים, בשאלה האם החזקות הכלולות בסעיף הן חלוטות או ניתנות לסתירה, פוסק ריבלין כי "לשונו הברורה של הסעיף אינה מותירה מקום לפרשנות הגורסת כי דרישת אי-התלות היא חזקה הניתנת לסתירה".

‏‏‎‎תוצאה בלתי רצויה

‏עם זאת, השופטים מכירים בכך שפסיקתם מובילה לתוצאה בלתי רצויה, ולפיה בני זוג נשואים העובדים יחד בחברה שבבעלותם מופלים לרעה מבחינת שיקולי המס לעומת בני זוג שאינם נשואים, או כאלה העובדים במקומות עבודה נפרדים.

"אין להכחיש כי פרשנות זו מכבידה על בני זוג שעובדים ביחד, ואף מתמרצת אותם לעבוד במקומות עבודה נפרדים או בחברות שאינן בשליטתם כדי להפחית את חבות המס שלהם", כתב ריבלין, "תוצאה זו מעוררת אי-נוחות רבה. אשר על כן, ניתן לקוות כי המחוקק יבחן בשנית האם נוסחו של הסעיף הוא עדיין הנוסח הרצוי כיום, כ-55 שנים לאחר חקיקת הסעיף".

‏השופט הנדל הצטרף לקריאתו של ריבלין למחוקק לשנות את הסעיף: "נדמה כי בעשורים האחרונים ערכו של התא המשפחתי - יהא אשר יהא - וחוזקו אינו כפי שהיה", כתב הנדל. "סיבות רבות עומדות בבסיס תופעה זו - רבות אינן חיוביות, ודאי במבחן התוצאה. אין צורך להוסיף שיקולי מיסוי לרשימת הסיבות המחלישות את התא המשפחתי. זאת בדמות דין שאינו תואם את המציאות בימינו אנו ואף יוצר בנסיבות מסוימות אפליה כלפי הזוג הנשוי, באמצעות הענקת הטבה מיסית לזוג שאינו נשוי". ‏‎‎‏(‏ע"א 8114/09‏‏).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988