אנרכיה בנוקיה

המשחק הקבוצתי של דייויד בלאט נעלם. זה החל עם העזיבה של ג'ורדן פרמאר, והשיא נרשם בטופ-16 עם ההשתלטות האגרסיבית של מאלט ולנגפורד על הקבוצה

אם ההפסד מול ברצלונה העשירה עוד היה מתקבל על הדעת, ההפסד בשבוע שעבר בקאנטו לקבוצה מאותגרת תקציב וכישרון חייב לגרום לאנשי מכבי ת"א להסתכל במראה. בלי קשר לתוצאה הערב (ה'), במועדון צריכים להסתכל לאמת בעיניים ולהבין שהם התרחקו מרחק רב מדי מהדרך והכיוון בהם החלו רק לפני שנה.

שני ההפסדים האחרונים באירופה נתנו תזכורת נוספת לחוסר בשעות אימון שמכבי נקלעה אליו העונה בגלל הרצון לתפוס כל גביע אפשרי שמחולק באירופה. המשותף לשני ההפסדים האלו הוא הנוקאאוט שקיבל דייויד בלאט. פסקוואל מאמן ברצלונה עשה את זה עם חבורה של שחקנים שמכבי לא יכולה להרשות לעצמה מבחינה תקציבית, טרינצ'יירי האיטלקי עשה את זה עם חבורה של שחקנים שמכבי לא יכולה להרשות לעצמה מקצועית (אולי חוץ ממיקוב המצוין). החלק הבעייתי מבחינת בלאט ומכבי הוא לא העליונות המקצועית של היריבות במשחקים, אלא רמת המוכנות הגבוהה אליו הגיעו להתמודדויות. הדוגמה הטובה ביותר היא השמירה על דווין סמית. באירופה כבר הפנימו: סמית הוא שחקן התקפה חד-ממדי, שאינו תוקף את הסל ואינו מושך עבירות מהשומרים עליו (משיג פחות מעבירה למשחק).

מה עשו מאמני היריבות במחצית השנייה? הפקידו עליו את נבארו (ברצלונה) ובאזילה (קאנטו) שני קלעי קלאץ' שגם כשהיו צעירים בעשר שנים לא ממש שיחקו הגנה. אותו תרגיל/ציוות בשני משחקים רצופים לא גרמו לבלאט להעניש את היריבות על הצבת שומרים חלשים ונמוכים על הסמול פורוורד הפותח שלו. בעונה רגילה זה לא היה קורה.

בשבועיים האחרונים שוב חזרו הביקורות על יכולת ההגנה של שחקני מכבי, ובמיוחד זו של ליאור אליהו. השיא הגיע במשחק בקאנטו כשאליהו נזרק החוצה אחרי שתי דקות. בלאט מתנהג לאליהו כילד פוסטר שעלה מהנוער. אבל גם בדקות שלא היה על המגרש בשני ההפסדים, לא ראינו שמירה יוצאת מהכלל - לא מדייויד בלו שהחליף אותו, לא מהנדריקס שלורבק מברצלונה חגג עליו כל הרבע הרביעי בנוקיה, ובמיוחד לא מהכיוון של הגארדים. לא זכור לי שבלאט העיף את לנגפורד או מאלט לספסל בגלל ההגנה שלהם.

הרי זה אותו ליאור אליהו שעם האין-הגנה שלו מכבי הגיעה לגמר היורוליג, רק שאז שחקני הקו האחורי שמרו כמו שצריך ומנעו מהיריבות לממש את תכניות ההתקפה שלהן. שימו את עצמכם בנעליים של אליהו, בלו וסופו (הנדריקס רגיל לחיות מהשאריות): אתם שחקנים מובילים, שרצים הלוך וחזור מההגנה להתקפה וחזרה ובקושי נוגעים בכדור. בדרך אתם מקבלים מרפקים, דחיפות ושריטות משחקני היריב, ולקינוח בלאט צועק עליכם. עכשיו נראה כמה חשק יהיה לכם לשמור.

***

מכבי משחקת היום התקפת כדורעף. שתיים-שלוש מסירות לפני שהכדור מוטח לכיוון הסל. עד כמה בלאט נואש אפשר גם לראות מכמות הניסיונות במהלך משחקים. לא פחות מ-24 חמישיות שונות הוא ניסה במהלך המשחק מול קאנטו (קאנטו ניסתה 18 חמישיות), נגד ברצלונה הוא ניסה 21 חמישיות שונות (ברצלונה 18). דפוס הפעולה הזה חוזר על עצמו במהלך הפסדים, אז בלאט יורה הרכבים בלי חשבון: השיא היה בהפסד למילאנו במחזור הראשון אז שלח בלאט לא פחות מ-26 (!) הרכבים שונים למגרש.

מכבי היא קבוצה סוליסטית שלא מייצרת מצבי קליעה לשחקנים: בטופ-16 רק 37% מהסלים שהיא קולעת מהשדה מגיעים מאסיסט. כלומר, שני שלישים מההתקפות מסתיימות בסוג של ביצוע אינדיבידואלי (בשני המשחקים המצב גרוע עוד יותר - רק 27% מהסלים של מכבי מגיעים מאסיסטים). אם מישהו התלהב מהמשחק הקבוצתי של קאנטו זה בגלל ש-70% מסלי השדה של הקבוצה בטופ-16 נקלעים מאסיסטים, כלומר ממהלך קבוצתי מפרגן. ברצלונה עושה 50% מהסלים מאסיסטים.

תחנת רכבת
 תחנת רכבת

האם המשחק הקבוצתי של מכבי השתנה? כן. בעונה שעברה, כשמכבי הציגה משחק קבוצתי למופת שלקח אותה כל הדרך לגמר היורוליג, היא עשתה את זה עם פרגון נדיר ו-52% מסלי השדה שהגיעו מאסיסטים. אפילו העונה, עד המחזור השביעי - כשג'ורדן פרמאר עוד שיחק במכבי - מחצית מסלי השדה הגיע מאסיסטים. מאז? אנרכיה.

***

כדי שהצהובים יוכלו לחזור למסלול הניצחונות הם צריכים לחזור לשחק כמו קבוצה. המשמעות היא מאלט, לנגפורד ואפילו סמית (לא אגואיסט, סתם פאסיבי) על הספסל ברגעי ההכרעה. שלושת שחקני החוץ האלו שנמצאים רוב הזמן על המגרש יצרו בשני הפסדי היורוליג האחרונים חמישה אסיסטים בלבד ב-160 דקות משותפות על המגרש, בשני משחקים הם סידרו לחברים חמישה סלי שדה. אז פלא שמכבי ת"א בקושי עוברת 70 נקודות? איך ישיגו השחקנים האחרים סל כשלא מוסרים להם או לפחות לא מוסרים למצב קליעה.

כדי להפוך חזרה לקבוצה, הדרך הטובה ביותר היא בעזרת סגל שישים על המגרש ליותר דקות את מי שמייצר דבק: אוחיון ופאפאלוקאס.

צרו איתנו קשר *5988