לבטל את המכרז של נמל אילת

הפרטת הנמל היא כישלון שחצני של המדינה, שאף ועדה לא תצליח לתקן

1. אם החברה לישראל-כימיקלים לישראל-עידן עופר יישארו המועמדים היחידים לרכישת נמל אילת, חובה על המדינה-האוצר-רשות החברות-רשות ההגבלים העסקיים לבטל את המכרז. עדיף להודות בכישלון לפני שהתקבע - וההפרטה הזו היא אכן כישלון שחצני במיוחד של מערכת המכירה של המדינה - מאשר לבכות עליו שנים ולהקים ועדות שלא יצליחו לתקן אותו.

2. בימים של הכרה ציבורית בחשיבות התחרות במשק, בעידן של התקוממות האזרחים, בזמן שהמלצות הוועדה לקידום התחרות במשק עושות דרכן לחקיקה ובתקופה שבה רשות ההגבלים מחויבת להיות חזקה יותר - יש למנוע מהחברה לישראל לצרף לעצמה גם את הכניסה הימית הראשית והיחידה בדרום, נמל אילת. זאת, נוסף על שלל נכסי המדינה הקריטיים שהיא כבר נהנית מהם, לא פעם על חשבון הציבור. משפחת עופר שולטת בחברה לישראל, בכל עסקי הכימיקלים מפרי ים המלח, בבית הזיקוק הגדול בארץ ובצים. החברה לישראל גם מבססת עצמה אט אט כמונופול הרכב החשמלי באמצעות בטר פלייס, וזה בצד הקרבה המשפחתית ההדוקה האוחזת בבנק מזרחי טפחות. שר אוצר וראש ממשלה שרוצים להילחם בריכוזיות המשקית ולפעול לטובת משק תחרותי - לא יכולים לאפשר את השתלטות משפחת עופר גם על דרום הארץ.

3. החברה לישראל ואנשיה הם מומחים גדולים בלנצל את הטמטום, ההתבטלות וחישובי הכדאיות של פוליטיקאים ופקידים בכירים בממשלה. לא סתם הקפידה החברה לרכוש בעיקר נכסים במכרזי הממשלה, וגם לשלוט בעיקר בעסקים שלהם קשר למערכות הפיקוח, הרגולציה והאינטרסים של המדינה. באגם העכור של הון ושלטון, משפחת עופר היא המומחית הכי גדולה בלהתחבר בזמן הנכון לפוליטיקאים, לשרים, לח"כים ולפקידים בכירים, בעודם משמשים בתפקידם נקי הכפיים בשירות הציבורי - ואז לאמץ אותם אל חיקה. מומחית גדולה בלהתחבר למוקדי הכוח - הכסף הגדול של המדינה - ולהפכם לבעלי עניין אצלה.

4. רשות החברות והאוצר כשלו בהפרטה. שטייניץ, כץ, מנכ"ל האוצר דורון כהן, הממונה על התקציבים גל הרשקוביץ ומאיר שמרה, המשנה למנהל הרשות, שהובילו את ההפרטה, כשלו משתי סיבות: האחת - הם עמדו תחת לחץ להביא כסף לתקציב המדינה, עד ששכחו/התעלמו מכך שהפרטה נועדה לבצע שינוי מבני בנמלים הריכוזיים והיקרים, ולהוביל את המשק לעידן שבו תחרות היא הכותרת. מובילי ההפרטה הסתירו פניהם מהמטרה להוביל את המערכת הכלכלית מריכוזיות ממארת לעידן של הסרת ידי פקידים ומקורבים ממונים מעסקי הציבור, שמעולם לא נתנו את הדין על זלזול בנכסי הציבור.

האחרת - גם ראשי האוצר נפלו בפח שהחברה לישראל הפילה בו כמה מקודמיהם. לפח לא קוראים "שלח לחמך על פני המים", אלא חישובים כלכליים שכוללים מספרים, הערכות, חוות דעת, תוכניות עסקיות ובעיקר עורכי דין, רואי חשבון וכלכלנים בעלי שם דגול שמצליחים לשכנע את המוכרים. יש אפשרות שהחברים הללו הצליחו לשכנע, וכך לכופף את המוכרים מטעם המדינה, בטענה שנמל אילת לא שווה כלום, אלא את ההובלה של הפוספטים והאשלג מכי"ל למדינות דרום מזרח אסיה; שציי הרכב שמובלים מהמזרח לאילת לא שווים הרבה לאורך זמן; שתיירות לא תגיע; שמסילת הרכבת המתוכננת בין הצפון לאילת לא תשנה הרבה. ובכלל תודה רבה לעידן עופר, לאמיר אלשטיין ולניר גלעד שהם מוכנים לקחת את הנמל הזה, לטובת האומה.

5. אנחנו לא מאמינים שהאוצר החליט לקדם את ההפרטה לימים שלפני חקיקת המלצות ועדת התחרותיות, שיחייבו פנייה מקדמית של החברה לישראל לאישור הממונה על ההגבלים דיוויד גילה. לא מאמינים כיוון שגילה היה יכול לבטל מלכתחילה את התמודדות החברה לישראל, כפי שהביא לביטול התמודדות "קבוצת תעבורה" במכרז בגלל ריכוזיות יתר.

6. לכישלון המכירה יש להוסיף את חוסר הסדר והוודאות שבו התנהלה ההפרטה. בכל פעם נפלו על המתמודדים גזירות חדשות: הסכמים עם החברה לישראל וכי"ל, שמביאים להעדפתה גם אחרי המכירה, נחתמו בהסתר. לא התגלה בזמן מצבו הקשה של הנמל, שדורש השקעה של עשרות מיליונים. בנוסף, המדינה לא לגמרי סגרה הסכם עם העובדים, כך שהמטלה הזו עוברת לקונים.

7. מסקנה: לבטל את המכרז, להמתין לחקיקה התחרותית שתחייב שיקולי תחרות, לבצע בדיקה הוגנת של הנכס ורק אחר כך למכור.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988