דילמה משפטית: מי אשם - יועץ המס היצירתי או הלקוח שהרוויח?

רו"ח יוצר ללקוח תכנון מס יצירתי. הרשויות פותחות בחקירה. על מי חלה האחריות - על רואה החשבון שייעץ או על הלקוח שהרוויח? ■ אחרי 8 שנים של הליכים משפטיים, רו"ח מוטי גרינוולד, מגיבורי פרשת פיקסל, משוכנע שיש לו את התשובה

"הם באו אליי הביתה ב-7 בבוקר. הייתי צריך להסיע את הילדים לבית-הספר, אז החוקר ישב איתי באוטו, יחד עם הילדים. בתי השנייה, שהייתה אז בכיתה א', הייתה חיוורת לגמרי. אני לא אשכח את השאלה שהיא שאלה אותי, 'אבא, מה זה חקירה?'. הורדתי את הילדים ונסענו למס הכנסה. מהר מאוד הבנתי שאני היעד של החקירה. אתה מרגיש שעושים לך תרגילים כדי להפליל אותך".

רו"ח מוטי גרינוולד מסתכל אחורנית על 8 שנות חקירה והעמדה לדין בפרשת פיקסל, ולא יודע אם לצחוק או לבכות. "כל החקירה נגדי הייתה 'פישינג' אחד גדול", הוא אומר בראיון ל-G. "הטעות הכי גדולה שלי הייתה שלא ביקשתי צו איסור פרסום. הם הוציאו במכוון הודעה נבזית כאילו ביליתי את הלילה במעצר באבו כביר. כשיצאתי מבית המשפט אחרי שנקבעו תנאי הערבות כבר שמעתי ברדיו ידיעה על המעצר שלי. כאשר עיתונאים גילו סקפטיות לגבי הסיפור, יצא איתן רוב, מנכ"ל רשות המסים דאז, ואמר שהוא מכיר את הפרטים ושהסיפור חמור מאוד".

גרינוולד, היום שותף-מייסד במשרד בוטיק ביחד עם משה אוריין, היה אז שותף צעיר וסוג של כוכב עולה במשרד קוסט-פורר-גבאי-את קסירר, אחד המשרדים הגדולים והמבוססים בשוק. ואז הגיעו החשדות שלפיהם הוא ושותפו רו"ח אלי אבוגני הציגו בדוחות של בעלי חברת פיקסל מצגים מטעים בכוונה לסייע להם להתחמק מתשלום מס בעסקה למכירת החברה בשנת 2000. מדובר ב-3 אישומים חמורים, שנוגעים למסירת מידע כוזב בדוח שנערך על-פי פקודת מס הכנסה, ולשימוש במירמה, בעורמה ובתחבולה במזיד בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס.

ובדיוק בנקודה הזו הופך הסיפור משערוריית מס אפרורית לדילמה משפטית מרתקת: במצב שבו יש מקבל שירות (במקרה הזה, הנישומים, בעלי חברת פיקסל) ונותן שירות מקצועי (במקרה הזה, רואי החשבון), לא מצופה מהראשון להבין בנושאים שלשמם שכר את האחרון, ולכן לא חלה עליו האחריות במקרה של עבירה על החוק. אבל מה קורה כשהעבירות של נותני השירות מכניסות לא מעט כסף לכיסם של מקבלי השירות, כפי שקרה במקרה של גרינוולד ושותפו? על-פי רואי החשבון, העובדה שהפרקליטות הגישה כתבי אישום רק נגדם ולא נגד הלקוחות שלהם, בעלי חברת פיקסל, מהווה אכיפה סלקטיבית ומפלה אותם לרעה - בבחינת "להרוג את השליח". במקרה כזה, טענו השניים, הם זכאים ל"הגנה מן הצדק".

התשובה של בית המשפט לשאלה הזו, בשתי ערכאות שבהן היא נדונה, מראה עד כמה הדילמה הזו בין האחריות של נותני שירות לזו של מקבלי שירות היא מורכבת: שופטת בית משפט השלום בתל-אביב דניאלה שריזלי קיבלה את הטענה של גרינוולד ואבוגני, ולפני שנתיים החליטה למחוק את שני האישומים הראשונים (היא מחקה גם את האישום השלישי, אולם לא מהסיבה של "הגנה מן הצדק").

הפרקליטות ערערה, ולפני 3 שבועות הערעור הזה נדחה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אבל לא בגלל טענת האכיפה הסלקטיבית, אלא מסיבה אחרת לגמרי: נשיאת המחוזי דבורה ברלינר דחתה את הערעור מפני שהמדינה הודתה שאכן היה מקום להעמיד לדין גם את שולחיהם של גרינוולד ואבוגני, אבל בגלל הזמן הרב שחלף ובגלל מורכבות התיק והיתכנות ההרשעה, הפרקליטות החליטה לא לפתוח אותו מחדש ולהוסיף את הנישומים לרשימת הנאשמים. "ההבחנה בין הנישומים למייצגים", כתבה ברלינר, "מהווה אכיפה חלקית מוצדקת, בהינתן השיקולים הראייתיים".

שימו לב למהלך: המחוזי טען כי היה זה נכון להאשים רק את נותני השירות, אף שהפרקליטות הודתה שאילו היו בידיה די זמן וראיות, היא הייתה מאשימה גם את מקבלי השירות - ולפיכך שני האישומים בוטלו. זה ניצחון נקודתי לגרינוולד ולשותפו, אבל אין בו מענה של ממש לדילמה המורכבת הזו.

מבחינתו של גרינוולד, אגב, זה לא סוף הסיפור. כעת חוזר תיק פיקסל לבית משפט השלום כדי לנהל את האישום השלישי, שנמחק לפני כשנה בשלום והוחזר על-ידי המחוזי. זה לא מפריע לגרינוולד להסתכל בפרספקטיבה על הפרשה כולה. מבחינתו, כל הסיפור הזה הוא תוצר של המדיניות שאפיינה לדבריו את רשות המסים בתקופתו של המנכ"ל איתן רוב - לרדוף את רואי החשבון והמייצגים ה"יצירתיים", הבונים תכנוני מס בעסקות בינלאומיות.

"חוקרי מס הכנסה הוליכו שולל את הפרקליטות", הוא אומר, "זה צועק מאופן ניהול החקירה. ביום שהתחילה החקירה איתן רוב נאם בכנס באילת והודיע שמייצגים מוליכים שולל את הנישומים, שהוא נתן הוראה לפתוח בחקירה ושהמייצגים הם עובדי מס הכנסה לשעבר. זאת הייתה רוח המפקד. מציירים עיגול ענק על גבם של המייצגים ואז יורים את החצים. אני מכיר לפחות 15 מייצגים שנחקרו באותה תקופה ברשות המסים. נגד חלקם הוגשו כתבי אישום. הייתה מגמה להרתיע".

"הבנו שהכסף התאדה"

כדי להסביר את הפרשה הסבוכה הזו, צריך לחזור ל-1998, אז החל גרינוולד, 49, לטפל בעסקת המכירה של חברת פיקסל במסגרת תפקידו בקוסט-פורר. הוא היה אז שנתיים בחברה, וקודם לכן עבד שנים אחדות ברשות המסים. פיקסל, בבעלותם של רמי וייץ וגיא פורן, הייתה חברה טכנולוגית קטנה, שייצרה משחקי מחשב ובעיקר סימולטורים לטיסה.

באותה שנה פיקסל זכתה ב"לוטו" של עולם ההיי-טק: משא ומתן לרכישתה על-ידי ענקית המשחקים EA. ההצעה הזו הייתה בבחינת מתת אל לפיקסל, שלפי דיווחים הגיעה באותה תקופה למבוי סתום מבחינה טכנולוגית.

בשלב מסוים העסקה התפוצצה ואז רקם וייץ עסקה חדשה, מול החברה הבינלאומית Take2. פיקסל נמכרה תמורת מניות של Take2 בתוספת מזומנים. חלק מהתשלומים היו אמורים לעבור ישירות ל-EA (שנותרה בעקיפין עם בעלות חלקית על פיקסל), באופן שקישר בין שתי העסקות הנפרדות. לצורך כך, Take2 הגתה מבנה מורכב לביצוע העסקה, משיקולי מס משלה.

במקביל קיבלה פיקסל ייעוץ מס בישראל, שהתבסס על שימוש בחברות אוף-שור שנרשמו באיי הבתולה הבריטיים. זה היה תכנון שהתבסס, לדברי גרינוולד, "על האנומליה ששררה בישראל בנושא מיסוי בינלאומי בין השנים 2002-1991, כשמשטר המס הבינלאומי היה פרוץ בצורה בלתי רגילה". אל תוך הפרצה הזו, מסביר גרינוולד, "נכנס ייעוץ מס שבעיניי הוא נכון לחלוטין".

אותו ייעוץ מס כלל מהלך יצירתי וסבוך במיוחד. בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, נגיד שהמהלך הזה כלל מכירה של מניות - חלקן בתמורה וחלקן בהעברה ללא תמורה - לחברות אחזקות שונות מהארץ ומהעולם, חלקן בבעלות וייץ ופורן וחלקן בבעלות EA ו-Take2. אגב, בסוף תהליך הרכישה החליטה גם Take2 להיפטר מפיקסל, ומכרה את החברה לגורם אחר במחיר אפסי.

ואז הגיע הרגע שבו צריך לדווח על העסקה לרשויות. לפי חשבונו של גרינוולד, היה צריך כל אחד מבעלי פיקסל לשעבר להישאר עם כ-11 מיליון דולר ביד, אולם במקום זאת הצהירו הנישומים בפני הרשויות, באמצעות גרינוולד ואבוגני, שלא נותרו בכיסם מזומנים כלל מהעסקה. וייץ ופורן קיבלו חוות דעת נוספת, מעורך דין העוסק בדיני מס שסמך את ידיו על הדיווח, ואז הם חתמו והגישו.

היות שהעסקה הייתה בין צדדים קשורים (כלומר: חלק ממניות החברה הרוכשת ומניות החברה המוכרת נמצאות בבעלות אותו גורם), התעורר ברשויות המס חשד ששווי העסקה לא נקבע על-פי מניעים כלכליים בלבד, והוחלט על בדיקה פרטנית יותר.

בנקודה הזו, לפחות לפי גרסתו של גרינוולד, העניינים התחילו להסתבך: "בהתחלה הבנו שהכסף התאדה, ואז, כשמס הכנסה ביקשו שנראה להם את ההפסדים, פתאום אנחנו מקבלים מייל מבנק ההשקעות של וייץ ופורן שנפלה טעות ושאין שום הפסדים. אבוגני, שהוא האדם הכי רגוע שאני מכיר, נכנס אליי חיוור והקריא לי את המייל. היינו בהלם. הוא פשוט רעד".

וכך, בנובמבר 2004 החלה החקירה בפרשת פיקסל על-ידי מחלקת החקירות של רשות המסים. לדידו של גרינוולד, הוא התרשם שחוקרי מס הכנסה ניסו לבסס תזה, לפיה המייצגים, כלומר, הוא ואבוגני, הוליכו שולל את הנישומים התמימים וייץ ופורן, שלא היו בסוד הפעילות המיסויית העבריינית.

המדינה טענה שרואי החשבון יצרו עסקה מלאכותית שאותה בנו באופן שיקשה על פקיד השומה לחייב את העסקה במס בישראל. האישום התמקד באופן ההתנהלות של רואי החשבון מול רשויות המס, בדיווחים כוזבים על אודות העסקה ובדרך "התחבולתית והכוזבת שבה הם ייצגו את הנישומים בפני פקיד השומה".

ההחלטה להגיש כתב אישום רק נגד רואי החשבון ולא נגד הנישומים עצמם - בעלי האינטרס הכלכלי בתכנון המס האגרסיבי, לשיטת רשות המסים - עוררה מהרגע הראשון טענה של אכיפה בררנית. אבל רק אחרי הגשת כתב האישום, כשסנגוריהם של רואי החשבון החלו לנבור בחומרי החקירה, הם גילו שפורן קיבל מדי חודש אישורי יתרה מהברוקר שלו, בניגוד בולט לטענה ש"הכסף התאדה". גרינוולד: "לא רק שהוא לא הפסיד, הוא גם הרוויח 4 מיליון דולר".

"הפרקליטות נגררה"

בשלב הזה, כשהתיק כבר נמצא בידיה של השופטת שריזלי בבית משפט השלום, החלו הסנגורים של רואי החשבון לבקש פסקי זמן כדי לשכנע את הפרקליטות לרדת מהעץ הפלילי. התיק עבר לבחינת פרקליט המדינה משה לדור, שהחליט שבניגוד לעמדה הקודמת של התביעה, דווקא יש די והותר ראיות כדי להעמיד לדין גם את הנישומים עצמם. ואולם במקביל הוא קבע שלא ניתן להוציא לפועל את העמדה המעודכנת, היות שוייץ ופורן רשאים להסתמך על ההחלטה הקודמת, שסגרה את התיק בעניינם.

בדיוק אז נתן השופט דן מור, עמיתה דאז של שריזלי לבית משפט השלום בתל-אביב, פסק דין בתיק מקביל שגם בו הועמד לדין רואה חשבון, ולא הנישום עצמו. מור ביטל את כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, והטענה הזו החלה לחלחל גם להליך המשפטי של גרינוולד ואבוגני.

בשנת 2010 קבעה השופטת שריזלי שהחלטת הפרקליטות "חרגה ממתחם הסבירות ופגעה פגיעה מהותית בשוויון האכיפה, ועקב כך בתחושת הצדק וההגינות המשפטית". שניים מ-3 האישומים בוטלו, וכשנה לאחר מכן, כשהפרקליטות גררה רגליים מעבר לסביר, הודיעה שריזלי על מחיקתו של האישום השלישי בכתב האישום. החלטה אחרונה זו נהפכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

קצת קשה להאמין, אבל גרינוולד איננו מלא תסכול וזעם כלפי התנהלותה של הפרקליטות בפרשה: "תשמע, הפרקליטות זה גוף מורכב. בכל ההליך שעברתי מולם יש הרבה מקומות שבהם הם התנהגו בהגינות, ומצד שני היו מקומות שהם התנהגו בצורה שערורייתית. למשל, כשהם נאחזים בדברים ולא מוכנים להודות בטעות, לא מוכנים להודות שמתנהל כאן מסע צלב נגד מייצגים, ושמס הכנסה עשו עליהם מניפולציות. הם נגררו, אבל הם לא היו מוכנים להודות בזה. אני לא הייתי המייצג היחיד שהועמד לדין, בנפרד מהלקוחות שלו. היו 3 תיקים כאלה מאותה תקופה בדיוק.

"מישהו במס הכנסה החליט על מדיניות - לדפוק את המייצגים. למה? אני לא יודע. יש עסקים בינלאומיים שתמיד יהיו מחלוקות מס לגביהם, כי יש כמה וכמה פרשנויות לגיטימיות לחלוטין. באופן טבעי נישום רוצה לבדוק את חבות המס שלו ולהקטין את שיעור המס הסטטוטורי, להימנע מתשלום כפל מס. ורוב קיבל החלטה שאנשים שחיים את עולם המס ומכירים אותו לעומק - בהם צריך להיכנס. הדבר הזה הביא לפריחה גדולה של המאכערים שפועלים מול הרשות".

- למה זה בעצם לא בסדר שרשות המסים בונה מדיניות אכיפה וסדרי עדיפויות?

"כי מדינה שלא מסוגלת להכיל יועצי מס, אין לה זכות קיום בעולם הניידות הבינלאומית. יש מדינות שהן לחלוטין מחוץ למשחק של החברות הרב-לאומיות בדיוק מהסיבות האלה".

- איפה נמצא היום ענף ייעוץ המס בנישה שלך, של מיסוי בינלאומי?

"הענף השתנה. בתקופת איתן רוב הוא השתנה לגמרי. היה פחד אימים. הענף היה משותק. כל היועצים ישבו ורעדו. התחום הזה עבר טראומה, שיתוק. היום הוא מתחיל להתאזן. הרבה יותר מחתימים לקוחות, הרבה יותר מזהירים אותם. יש גישה מתגוננת כלפי הלקוח. בסוף, המייצג נמצא בניגוד אינטרסים. הרי המייצג, האינטרס שלו הוא שהעסקה תהיה מסובכת ומורכבת, כי ככה יש יותר שכר טרחה".

- איך אתה מסכם את הסיפור?

"תראה, אני לא יודע למה יש פה התעקשות כזאת של הפרקליטות. זו תחושה של סוס שרץ ולא מסתכל ימינה ולא מסתכל שמאלה. אין שם את העצירה לחשוב. אני כעסתי, אבל גם הבנתי אותם באותה נשימה. בניגוד לפרקליטות, כלפי מס הכנסה בהחלט יש לי כעס רב. זה סוג של בגידה מהבית. המוטיבציה לא הייתה כלפיי אישית, אלא רצו להכניס לרשימה מישהו מהמשרדים הגדולים, ואיתרע מזלי".

תגובות

רשות המסים: "יש להבחין בין תכנוני מס לתחמוני מס"

מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "ההחלטה להעמיד לדין את המייצגים ללא הנישומים התקבלה לאחר בחינת חומר החקירה, לפיו אין די ראיות להגשת כתב אישום נגד הנישומים. לאחר שבית המשפט החליט למחוק חלק מהאישומים, נבחן התיק מחדש ונמצא שיש תשתית ראייתית להגשת כתב אישום גם נגד הנישומים. עם זאת, בשל הסתמכותם על החלטתה המקורית של הפרקליטות, חלוף הזמן הרב ונסיבותיו האישיות של אחד הנאשמים, הוחלט שלא להעמידם לדין. בית המשפט המחוזי קבע כי הפרקליטות לא נקטה 'אכיפה בררנית', וכי החלטתה הייתה 'סבירה ועניינית', וכי לא שיקולים שרירותיים או פסולים הנחו את הפרקליטות בהחלטתה. בית המשפט ציין את הגינותה של הפרקליטות ושיבח את הודעתה, במסגרת הערעור, על שינוי עמדתה לגבי התשתית הראייתית.

"הפרקליטות עובדת בשיתוף פעולה עם רשות המסים, ועמדתה של רשות המסים כגוף חוקר נשקלת, אך הפרקליטות היא שקובעת את מדיניותה ומחליטה על הגשת כתבי אישום. הפרקליטות מכירה בזכותו של נישום לתכנן את מהלכיו באופן שתצומצם חבותו במס, כל עוד האמצעים שהוא נוקט חוקיים. ואולם, כאשר מדובר במעשי מירמה שרק עוטים כסות של תכנוני מס, תגיש בגינם הפרקליטות כתבי אישום. מפרשת פיקסל נלמדים ומופקים לקחים הן בפרקליטות המחוז והן בפרקליטות המדינה".

תגובת רשות המסים (ובשם איתן רוב): "לאור העובדה שהמייצג הוא בחזקת נאמן, הן כלפי הלקוח והן הרשויות, מדיניות רשות המסים מאז ומעולם היא שככל שעולים חשדות לפלילים נגד מייצגים יש למצות את הדין בעניינם. עם זאת, הרוב המכריע של ציבור המייצגים הוא שומר חוק ובאותם מקרים נקודתיים שבהם קיימים חשדות לעבירה על החוק, רשות המסים טיפלה ומטפלת. יש לבצע הבחנה בין תכנוני מס לגיטימיים לבין 'תחמוני מס'. ככל שנעשה שימוש בלתי ראוי בפקודת מס הכנסה לצורך השתמטות מתשלום מס, מדובר בתכנון שאינו לגיטימי ורשות המסים תמצה את הדין עם המעורבים. רשות המסים סברה בשעתו ועדיין סבורה שרואי החשבון והנישומים פעלו שלא כדין".

את תגובתם של בעלי פיקסל, רמי וייץ וגיא פורן, לא ניתן היה להשיג עד לסגירת הגיליון.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988