פדופיליה של קיץ

מה דחף את המשטרה להפסיק את ציד הסוטים ולפרסם בגדול את המבצע?

"סיכול ממוחשב" - זה השם הקליט שבחרו במשטרת ישראל לתת למבצע שבו נעצרו השבוע יותר מ-20 חשודים בפדופיליה, שנלכדו באמצעות סוכנת שהתחזתה לקטינים בני 12 עד 13 וניהלה איתם שיחות דרך פלטפורומות שונות באינטרנט.

אין לי דבר נגד המבצע הזה. להפך. מטרה חשובה ונעלה בשדה פעולה שהסיכון לילדים חסרי ישע רק הולך וגובר בו. הבעיה שלי היא עם התזמון של חשיפתו, שעושה רושם שאינו רק "סיכול ממוחשב", אלא גם ובעיקר - פרסום מחושב. מחושב מאוד.

עיתוי חשיפת המבצע המאוד חשוב הזה נראה תמוה. מיד עם הסרת צו איסור הפרסום מסרה המשטרה כי אם היו נותנים לסוכנת להמשיך לעבוד, מספר העצורים היה גדל.

אם אמנם כך, מדוע החליטה הצמרת כחולת המדים שלנו להפסיק את הציד? האם המטרה אינה לעצור כמה שיותר סוטים כאלה, שמסכנים ילדים, לעצור אותם, להביאם לדין ולעונש, ובעיקר לסלקם משדה הפעילות?

האם זה הקיץ? כלומר, האם הסיבה לחשיפה של הסוכנת ומעצר החשודים היא שנערים ונערות רבים חוגגים את שיעמומם המצטבר מהחופשה בשהייה ממושכת ומסוכנת בפייסבוק?

ובכן, אני רוצה להעלות השערה לסיבה אחרת לפרסום, השערה שאפשר שנודף ממנה ניחוח קל של חשדנות קונספירטיבית, והיא שיש קשר בין הסתבכותו של מפקד מחוז ירושלים ניסו שחם לבין פרסום מבצע "סיכול ממוחשב". יכול להיות שמישהו במשטרת ישראל החליט לשחרר לאוויר את המבצע הזה כדי להסיט את תשומת-הלב מעניינים מבישים שקורים בצמרת אוכפי החוק של ישראל.

לא רק ניצב ניסו שחם, שנידב בתוך מהלך החקירה, להפתעתם של החוקרים, עוד שני שמות של שוטרות שאיתן ניהל יחסים אסורים בהסכמה, מטריד עכשיו את המפכ"ל, יוחנן דנינו. באוויר יש ידיעות על קצין משטרה נוסף, שחשוד, לכאורה, בקיום יחסים עם שוטרת שהיתה תחת מרותו.

שלא לדבר על פרשת גדי ויכמן שהביכה אותו באי-אמירת האמת של שוטרי משטרת באר-שבע, והשקרים של מפקד מחוז הצפון ניצב רוני עטייה למבקר המדינה.

כל זה בפרק זמן קצר יחסית - ובמשמרת שלו.

צורך תדמיתי דוחה צורך מבצעי

מה יכולה להיות התרופה למכה תדמיתית שכזו? כמובן, יח"צ חיובי. אולי איזה מבצע מוצלח נגד יעדים שנמצאים בקונצנזוס הציבורי, נגיד, למשל - פדופילים.

אם היה מדובר בפרסונה אחרת, אפשר היה להניח שהפרסום הבומבסטי על מעצר הפדופילים היה מקרי. אבל כשמדובר במפכ"ל דנינו, שהכריז עם כניסתו לתפקיד כי אחת ממטרותיו הדחופות ביותר הן לשקם את אמון הציבור במשטרה, ובחר לעשות זאת על-ידי בניית מערך דוברים שמונה 90 איש, שעובדים במרץ בשנה האחרונה לייצר תקשורת אוהדת - קשה להניח שהבחירה לפרסם בדיוק בשעה 7 בבוקר, בפתח מהדורות הבוקר ברדיו ובטלוויזיה, תוך ידיעה שהפרשה תסוקר לאורך כל היום, היה צורך ממש.

אם זה נכון שצורך תדמיתי דוחה צורך מבצעי, הכול בשם שיקום תדמית המשטרה וזה שעומד בראשה - אנחנו בצרות צרורות. אם אכן דנינו בחר בתקשורת במקום בטובת האזרחים, הוא חייב ללכת הביתה.

כמו שהמשטרה נראית היום, גם 100 יחצנים ודוברים לא יעזרו לשקם את תדמיתה. היא זקוקה לטיפול שורש, ניקוי אורוות, שינוי נהלים והחדרת ערכים מקצועיים ואנושיים. קשה לעשות את זה בגוף גדול וחולה, אבל רק זו הדרך. התקשורת הטובה תגיע, מעצמה, רק אחרי החלמה.

תגובת דובר המשטרה:

משטרת ישראל בחרה להציב כיעד את אמון הציבור. באומץ יש לאמר הציב המפכל עם כניסתו לתפקיד יעד קשה ואתגרי. אמון הציבור. ומה כל כך חשוב באמון הציבור? ולמה להכריז על כך מעל כל בימה - ביודעך כי הנושא ימשוך ביקורת ויביא את הציניקנים להיות במיטבם? הסיבה פשוטה. אמון הציבור במשטרה הוא תנאי מחייב להצלחתה.

המשטרה לאורך שנים שמה במוקד עשייתה את הציבור העברייני מתוך תפישת עולם האומרת כי טיפול בקבוצה זו מהווה את השרות המיטבי לציבור. אך לא כך הוא. רק כ 4% מהציבור הינו ציבור עברייני , בעוד כ 96% הינם אזרחים שומרי חוק. על המשטרה למקד את עשייתה בציבור שומר החוק. להשיב את האמון. להגביר את הביטחון האישי. המשימה קשה. ארוכה. לעיתים מתסכלת. כל תקלה, כל שקר, כל ארוע שאינו ערכי או אתי בו מעורב שוטר פוגע באמון הציבור במשטרה. הדבר בולט באופן מיוחד בארועים הקורים במשטרה - משום העובדה שאזרחי המדינה רוצים לראות בשוטריה דוגמא ומופת. עד כאן בעיניין אמון הציבור במשטרה. ומה לגבי אמון הציבור במילה הכתובה?

למילה הכתובה עוצמה רבה. לכתב, לעיתון, לכלי התקשורת עוצמה השמורה כמעט באופן בלעדי להם. עוצמה זו נובעת מהקוראים. מצרכני המילה והתמונה. האם עוצמה זו מתירה לחטוא לעובדות? האם עוצמה זו מתירה לכתוב הכל ללא תגובה? האם עוצמה זו לעיתים מביאה לכדי זלזול באינטיליגנצית הקורא?

מבצע ״סיכול ממוחשב״ החל לפני מספר חודשים. תאריך ומועד הפיצוח נקבעו זמן רב מראש. תאוריית הקונספירציה של כותבת המאמר תשאר לעד תאוריה עם ריח. לא ניחוח קל. ריח רע. תאוריה שבינה לבין העובדות אין דבר. זאת ועוד, האם יפתיע את הקוראים לדעת כי למערך הדוברות המשטרתי לא נוסף ולו אדם אחד מעבר למה שהיה לפני כניסתו של המפכל? האם יופתע הקורא לדעת כי בהמשך להחלטת המפכל על חיזוק תחנות המשטרה קוצצו באותו מערך ״יחצני״ תקנים והועברו לתחנות?

המשטרה תמשיך - למרות כל הקשיים - להציב את אמון הציבור בראש סדר העדיפות. וכן, המשטרה תמשיך לנסות ולהביא את עשייתה הרבה למען שלום הציבור ובטחונו לידיעת הציבור. אם לא באמצעות כלי התקשורת המסורתיים, שחלקם שמו להם את ״המשטרה כמטרה״, תעשה זאת המשטרה באמצעות כלי הניו מדיה - ישירות לציבור. ללא מתווכים. בסופו של תהליך ישפוט הציבור.

ייתכן שגם על כותבת מאמר דעה זה להציב את אמון ציבור הקוראים שלה כיעד. אמון זה אינו מובן מאליו. הוא נישען על עובדות והוגנות. גם כאן - בסופו של יום ישפוט הציבור.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988