"המדיה הוותיקה היא עדיין זו שקובעת את סדר היום רוב הזמן"

הסערה שעוררו כותרות העיתונים בסוגיית התקיפה באיראן בשבוע האחרון מוכיחה, לטענת פרופ' דן כספי, כי הידיעות על מותו של הפרינט היו מוקדמות מדי

ההספדים המבכים את מותה של עיתונות הפרינט עולים באחרונה בתדירות הולכת וגוברת, כל אימת שמתייחסים למצבם הפיננסי הרעוע של העיתונים.

אך על חשיבותו של העיתון המודפס ומיקומו התרבותי דווקא ניתן היה ללמוד דרך ההשפעה הרבה של כותרות העיתונים בשישי האחרון על הציבור. "נתניהו וברק נחושים לתקוף באיראן בסתיו" ("ידיעות אחרונות"); "בכיר ישראלי: החרב האיראנית על צווארנו חדה יותר מהמצב ב-1967" (הארץ); "איראן הגבירה משמעותית את קצב ההתקדמות לפצצה" ("ישראל היום"); ו"37% מהציבור: אם יהיה לאיראן נשק גרעיני תיתכן שואה שניה" ("מעריב").

במובנים רבים הכותרות והכתבות לא חידשו רבות לקורא, שנתקל מדי יום בכותרות דומות - מאיימות יותר ופחות - באתרי האינטרנט. יחד עם זאת, דווקא הכותרות הראשיות שהודפסו שחור על גבי לבן בבתי הדפוס המסורתיים הצליחו לחדור את מעטה השריון של הציבור ולחולל דיון ציבורי מקיף בשבוע האחרון, שכלל בין היתר הפגנות יומיות מול ביתו של שר הביטחון, והביא להתייחסות נרחבת במאמרי דעה, בתוכניות האקטואליה בטלוויזיה וברדיו וכן במהדורות החדשות היומיות.

- פרופ' דן כספי מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, כתבת לאחרונה ספר בשם "מעבר למראה: מפת התקשורת בישראל". האם ההספדים על מותו של הפרינט היו מוקדמים מדי?

"אני בין אלה שנרתעו מלהספיד את הפרינט. כשבוחנים את שוק התקשורת בחינה היסטורית, אנחנו רואים שבסופו של דבר יש היערכות מחדש של כל אמצעי התקשורת, וכמעט שאף אמצעי לא הלך לעולמו.

"כפי שהספידו בשעתו את הקולנוע בגלל הטלוויזיה, כפי שהספידו בזמנו את הספר בגלל העיתון, אז גם הפעם ההספדים היו מוקדמים מדי וגם מהירים מדי. תמיד כשמופיע אמצעי תקשורת חדש, יש התלהבות ואפילו אפשר לומר אופוריה מן המדיום החדש.

"אפשר לראות את זה בקלות בהקשר של המחאה החברתית. כולם האמינו בהתחלה שהמחאה החברתית היא תוצאה של שימוש באמצעי המדיה החדשים, פייסבוק למשל, והנה אנחנו רואים שנה אחר-כך שבלי אמצעי המדיה הוותיקים אי-אפשר לנהל מחאה. מעמדם של אמצעי המדיה הוותיקים נשאר איתן, והם עדיין אלה שקובעים רוב הזמן את סדר היום".

- האם יש חלוקת תפקידים בין אמצעי המדיה המקוונים החדשותיים לבין אלה המודפסים?

"המילה הכתובה המקוונת מספקת את הצורך במיידיות, בעוד שהמילה הכתובה המודפסת מספקת את הצורך בעומק, בפרשנות - וזאת כנראה תהיה חלוקת עבודה ביניהם. זה תהליך מאוד מעניין, כי דווקא העיתון המקוון הוא פחות מוגבל מבחינת המרחב, ובכל זאת את העומק וההקשרים הרחבים מחפשים בעיתון המודפס. העיתון המודפס כרגע נמצא עדיין בשלבים של הסתגלות. בגלל זה למשל אנחנו רואים את התרחבות המקום שניתן לדעות ופרשנויות".

- אם מדברים על מרחב, אז לאינטרנט יש יתרון משמעותי על פני הפרינט.

"דווקא היתרון היחסי של המרחב האינטרנטי, פוגע בו. מגבלת המקום הפיזי של העיתון המודפס מהווה את היתרון שלו על פני המדיה המקוונת.

"הציבור אינו מסוגל לעכל את מבול החומר. הוא זקוק לעריכה, כי הוא לא מסוגל לברור את העיקר מהטפל. בשביל זה יש כתבים ועורכים שעושים את הסלקציהף שכן בלעדיה אי-אפשר להעניק משמעות לכל ששומעים וקוראים. עורך יכול להחליט לשים בעמוד הראשון שלו משהו שנראה שולי לעורך בעיתון אחר, במטרה להבליט אותו כנושא חשוב בסדר היום הציבורי. זה מה שקרה ביום שישי שעבר".

- האם יש משמעות לכך ש"ידיעות אחרונות" פרסמו את הכותרת ההיא?

"העיתונים בכלל, ו'ידיעות אחרונות' בפרט, עשו החלטה עריכתית שדרכה הם סימנו לציבור הרחב שמשהו כאן קורה. אסור לשכוח שבסופו של דבר 'ידיעות אחרונות' היה העיתון של המדינה ונשאר כזה. אמנם התפוצה שלו קצת נפגעה, אבל המוניטין שלו לא נפגע, וכשהוא מפרסם משהו כזה על העמוד הראשון שלו ביום שישי, זה צפוי לעורר גלים.

"ועוד משהו: מבחינה מסוימת, העיתונים המקוונים מחזירים את הציבור דווקא למילה הכתובה, שהיא חזקה מאוד, כלומר זה לא חולף ברוח, זה נשאר".

פחד
 פחד

צרו איתנו קשר *5988