פסטיבל עכו נחתם ורשם הצלחה; ההצגות ימשיכו לרוץ?

יבול ההצגות החדשות שנחשפו במסגרת התחרותית של פסטיבל עכו כולל לא מעט הברקות שאפשר ורצוי למצוא עבורן במות חלופיות

4 ימי פעילות, 11 הצגות תחרות, למעלה מ-60 מופעים ואירועי חוצות, כ-10,000 רוכשי כרטיסים ולמעלה מ-200 אלף מבקרים. זהו היבול בו מתגאים מארגני פסטיבל עכו ה-34 לתיאטרון אחר, שננעל בשבוע שעבר. בסיומו הוכרזה ההצגה-מיצג "פוליו", שביימה הילה גולן, כזוכה בפרס ההצגה המצטיינת.

"פוליו", אותה כתבה גולן במשותף עם ניבה דלומי ואריאל ניל לוי, שאף השתתפו, הועלתה בבית הספר הערבי "אל מנארה" בעכו. לצוות השחקנים הצטרפו תלמידים והורים תושבי העיר, ובשיתוף איתם ניסו לבחון את גבולות מערכת החינוך והשפעותיה, עד כמה היא עדיין רלוונטית בעידן המודרני.

התוצאה, כאמור, כבשה את לב ועדת השיפוט, שבדברי הסיכום תארה את "פוליו" כ"הצגה העוסקת בתרבות הזיכרון בהוויה הישראלית באופן מתריס, פרובוקטיבי, סרקסטי ומרגש".

למרות השבחים הנלהבים, לא ברור אם ניתן יהיה לצפות בעתיד בהצגות נוספות של "פוליו" בשל העובדה שהמופע מותאם בלעדית לחלל בית הספר בו הועלה, התלמידים וההורים המקומיים היו חלק בלתי נפרד ממנו וצוות היוצרים חי ופועל בשנים האחרונות בברלין.

בעיה דומה ניצבת גם בפני יוצרי "הטווס מסילואן" מאת עלמה גניהר, שזיכתה בפרסים את השחקנית סמירה סרייה והבמאים חן אלון וסיני פתר. המחזה עוסק בניסיונו של עורך דין יהודי לפנות משפחה ערבית ממבנה בשכונת סילואן במזרח ירושלים, בו מתקיימות חפירות ארכיאולוגיות. הוא הועלה בבית מגורים בעיר העתיקה בעכו ולא ברור אם ניתן יהיה להעתיק אותו לאולם קונבנציונלי או לחלל חלופי - מהלך שינטרל חלק ניכר מקסמו של המחזה המרתק ומעורר המחשבה, שבהחלט ראוי לחשיפה נוספת.

לעומת שני אלה, יבול ההצגות החדשות שנחשפו במסגרת התחרותית של פסטיבל עכו כולל לא מעט הברקות שאפשר ורצוי למצוא עבורן במות חלופיות. במות המושכות חובבי תיאטרון-שוליים, שאינו פונה בהכרח למכנה המשותף הרחב ביותר.

"קיגלר - חייו ומותו", מאת עודד ליפשיץ ובבימויו, כבר שובץ לרפרטואר של אנסמבל תיאטרון הרצליה. יש לקוות שגם "הרעלת זעתר", מאת עלא חליחל ובבימויו של פיראס רובי, ימצא חממה ראויה. גיבור המחזה (אותו מגלם מייסרה מסרי, שזכה אף הוא בפרס על הופעתו), הוא מוכר זעתר בשם יוסוף, המנסה להעלות מופע אחווה ושלום בעזרת הבובה סומסום - הרמז לתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "סמי וסוסו" אינו נסתר. ואולם, הבובה מורדת באדוניה ומעלה מונולוג נוקב משלה על האמת מאחורי אשליית הדו קיום.

מעל כולם בלטה ההצגה "חמור אוכל תפוז", שכתבה וביימה יעל טל, שאף זכתה בפרס האנסמבל המצטיין. צוות שחקניה, בעלי כישרון דרמטי-קומי כובש, העלה פסיפס קצבי של סצנות החושפות את הוויית הנוער הישראלי - מימי התום של היסודי והתיכון ועד השחיתות והאלימות של החיים הבוגרים.

בסיכום, פסטיבל עכו ה-34 היה מפגן מלהיב וראוי להישגי ארבע שנות פועלם של מנשה (מוני) יוסף וסמדר יערון בתפקיד המנהלים האמנותיים של האירוע. השניים החזירו את הפסטיבל למעמדו כבמה כמעט בלעדית למופעי תיאטרון מתריסים, מעוררי מחלוקת ולא מתחנפים.

בשנה הבאה תחל הקדנציה של המנהל האמנותי החדש, השחקן-במאי גיל אלון, ואפשר רק לקוות שימלא בהצלחה את הנעליים הענקיות שהותירו עבורו.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988