סגן נשיא סיטי: "יש סיכון אדיר לתוכניות צנע מוגזמות"

פיטר אורצג, סגן נשיא סיטיגרופ, במפגש השנתי של קרן המטבע והבנק העולמי בטוקיו: "אין סיבה לכך שבריטניה, למשל, נוקטת בתוכנית צנע מוגזמת. זה נתיב רע לבריטניה בטווח הקצר"

"יש סיכון אדיר לתוכניות צנע מוגזמות. יש לנקוט בתוכנית כזו כאשר המדינה סובלת מחוסר אמון מוחלט מטעם השווקים. חייבים לקבוע תוכנית לטווח בינוני ולהיצמד אליה, ויש לארה"ב נסיון מאוד טוב עם תוכניות כאלה. אין סיבה לכך שבריטניה, למשל, נוקטת בתוכנית צנע מוגזמת. זה נתיב רע לבריטניה בטווח הקצר". כך אמר פיטר אורצג, סגן נשיא סיטיגרופ ולשעבר ראש משרד התקציב של הקונגרס האמריקני, בסמינר שעסק במדיניות הפיסקלית, במפגש השנתי של קרן המטבע והבנק העולמי בטוקיו.

"רוב המדינות עשו מאמצים גדולים ויש להם הישגים מובהקים בהפחתת הגירעון אבל אין הישגים דומים בתחום החוב בגלל הצמיחה נמוכה. קונסולידציה פוגעת בצמיחה והמסקנה היא כי במקרה הזה מחיר הצמיחה של אותה קונסולידציה היה הגבוה ביותר אי פעם", הוסיפה נמהט שאפיק, סגן מנכ''ל קרן המטבע הבינלאומית. לדבריה, השאלה העיקרית נותרה 'מה היא האסטרטגיה הנכונה'. "אתה חייב תוכנית לטווח הבינוני, עדיף בצורה של חוק כדי להגביר את האמון, עם יעד ברור לאן אתה רוצה להגיע. לעולם המפותח, חלק מהפתרון חייב לבוא בצורה של שינויים בקצבאות, בפנסיות ובמערכת הבריאות. זה די ברור אבל מאוד בעייתי מהבחינה הפוליטית".

שאפיק הציגה את האסטרטגיה המוצעת על ידי הקרן לפיה "יש לתת למייצבים האוטומטיים לעבוד. יש חשיבות גדולה לסוג הקונסולידציה ולתוכן שלה. הרבה יותר קל להעלות מסים מלקצץ הוצאות. יש גם בעיה נוספת: קונסולידציה פיסקאלית קשורה להרעה בחלוקת ההכנסות וזה לא חייב להיות כך: זה קשור להחלטה פוליטית ויש מדינות שלא עושות את ההחלטות הנכונות. באיסלנד למשל, זה לא קרה".

איגנסיו ויסקו, נגיד הבנק המרכזי האיטלקי אמר: "לעיתים, קונסולידציה פיסקאלית איננה סובלת דיחוי. הצעדים שננקטו לפני כן, לא היו מספיק חזקים ולכן אנו צריכים לעשות אותם עכשיו בצורה כואבת יותר. משבר החוב מוסבר גם בגלל חוסר היכולת לצמוח בקצב מספק. התשובה לכך: רפורמות מבניות בכל מדינה ומדינה וצמצום פיסקאלי. האם זה מספיק? לא. יש נושא נוסף: החשש לפירוק היורו, מה שמכונה סיכון הגדרתי. התשובה חייבת להיות קולקטיבית באמצעות הרחבת האיחוד וצורך לבניית מוסדות חדשים.

"אין פתרון אחיד לגבי מה הדרך הנכונה: כל מדינה צריכה לעשות נתיב אחר. הסיכון המרכזי הוא אמינות. איך עובדים על זה? בטווח המיידי מדיניות מוניטארית, בטווח הארוך: איחוד בנקאי ואיחוד פיסקאלי. בצד הצמיחה: יש הרבה מה לעשות, אבל אתה לא יכול לעבוד על צמיחה ולעזוב את הצד הפיסקאלי. כל אחד תלוי במצבה, אין מתכונת אחידה. ניתן לומר שכדאי להעלות מסים שלא פוגעים בחלוקת ההכנסות ואם יש כסף ציבורי אז כדאי לשים אותו בחינוך".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988