למה אנחנו שונאים את אירופה

ישראל מנסה להפעיל כוח, לפני שהיא מתחילה לחשוב

השקיקה שבה תוקפים בישראל את האיחוד האירופי והשמחה לאיד על משבר היורו טעונות הסבר. מדוע הופכים הן הפוליטיקאים הישראלים והן מעצבי דעת הקהל בישראל את אירופה לאסקופה נדרסת, ומציגים אותה כהושענא חבוטה?

התשובה ברורה: לא מדובר במה שיש באירופה, בנתונים הכלכליים ובעובדות על אירופה, אלא במה שאירופה מסמלת. היא מסמלת את כל מה שהסוציאליזציה בישראל מאלפת את האזרחים לא להאמין בו.

אירופה היא קודם-כול איחוד שמיוסד על ההכרה הנובעת מניסיון היסטורי טראומתי במגרעות הלאומיות והמדינה הלאומית. שנית, אירופה היא שיטה פוליטית טרנס-לאומית המעדיפה מו"מ על הפעלת כוח. לכן זכתה בצדק בפרס נובל. ושלישית: אירופה היא גם שיטה כלכלית שיש בה עדיין ניסיון להתגונן מפני הקפיטליזם החזירי.

כל זאת שעה שישראל היא מדינה שהפכה את הלאומיות בגרסתה האתנית לדת, מדינה שמנסה להפעיל כוח לפני שהיא מתחילה לחשוב; מדינה שהפריטה את הישגי מדינת הרווחה, ובמילים אחרות, ריסקה את מדינת הרווחה. להביט באירופה פירושו להביט במראה ולראות פנים מכוערות, להבחין בפיגור שלך. הפתרון הנוח הוא לשבור את המראה, או, אם אין כוח לעשות זאת, לייחל לשבירתה. זה מקור השקיקה שבביקורת הארסית על האיחוד האירופי.

אפשר לומר גם שהבעיות הכלכליות שנתקל בהן היורו הן עדות לפגם יסודי ברעיון איחוד אירופה. אפשר לומר גם כי לאירופה בעיה כלכלית גדולה - עצירת הצמיחה, אבטלה רבתי וחובות עתק. אבל ביקורת דומה אפשר להטיח, בעיקר מאז משבר 2008, גם בארה"ב. אלא שהשמחה לאיד והארסיות נעדרות מביקורת זו. משמע: יש באירופה מאפיינים אחרים שמרגיזים את הישראלים. השמירה על צלם האדם בעזרת מדינת הרווחה, מסורת אירופית בת יותר ממאה שנים, היא אתגר שמעצבן לא רק את הרפובליקני מיט רומני.

לא כל אירופה סובלת מאבטלה

ככל שמדובר בביקורת על השיטה הכלכלית באירופה, ישראל אינה לבדה בעניין. העיתונות הדוברת אנגלית, בבריטניה ובארה"ב, מגלה כמות דומה של ביקורת ארסית.

כאן יש מכנה-משותף למדינות המערב ולישראל - הפחד של קנאי הניאו-ליברליזם מפני תוצאות מדיניותם הם. לאלה עונה אירופה ב"טול קורה מבין עיניך", קריאה שנתקלת בעיוורון. יתרה מזאת, יש פגם בביקורת על כלכלת אירופה, שהרי לא כל אירופה סובלת מאבטלה רבתי או מצמיחה שלילית. גרמניה ואוסטריה אינן ספרד ויוון. זה אחד היתרונות של המבנה הייחודי הקרוי אירופה.

אירופה בנויה על מה שהיא מכנה בלשון עממית "שני צעדים קדימה וצעד אחורה". מלכתחילה מניחים כי תהיה התקדמות איטית ויהיו משברים, אך באותה נשימה מניחים שהמנגנונים שהוקמו מקהים את חודם. אירופה היא הוכחה לכך שאפשר לחולל נס: יבשת שסועה על-ידי יריבויות "היסטוריות", שהובילו למלחמות קטלניות מצאה דרך לפתור בעיות או להקפיאן בדרכי שלום. כל אימת שהבעיות עולות - מטפלים בהן בהתאם לבעיה הספציפית שהתעוררה.

כוח, ורק כוח, ורצוי גם פעולה צבאית, הם המענה לכל בעיה. בישראל חושבים כך לא רק תומכי ליברמן - הרי אנחנו לא פראיירים - ולכן התקפה על האיחוד האירופי מסתברת כהגנה הטובה ביותר מפני העלאת הרעיון של אירופאיזציה של הקונפליקט המזרח-תיכוני.

דהיינו, מפני רעיון של שיתוף-פעולה מזרח-תיכוני במקום מלחמת נצח אווילית. כדאי לשים לב לכך, שגם פני לאומיות סקוטית, קטלונית, פלמית או קוסוברית אינה למלחמה ולטיפוח אויבי נצח. המראה האירופית אינה עשויה זכוכית ולא קל לשוברה לרסיסים.

הכותב הוא מנהל מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית

צרו איתנו קשר *5988