עונת הציד ברשות השידור: דפיקה בדלת בשעת ערב מאוחרת, שיערוך שרירותי של חובות, התחזות בטלפון, איומים בהליך משפטי, קנסות, שכ"ט לעו"ד וצווי עיקול

האזרח שלא הייתה לו טלוויזיה - ופתחו לו תיק בהוצל"פ ■ הגובים שנכנסו לביתו של כ' בערב, צילמו וגבו תשלום במקום ■ כך מתייחס אגף הגבייה אל האזרח

המחזוריות הזאת פשוטה להפליא: אחת לכמה זמן צצים סיפורים על-אודות השיטות שמפעיל אגף הגבייה ברשות השידור, כמו אלה שיתוארו בשורות הבאות, ובעקבותיהם תהיות לגבי מידת חוקיותם; הרשות מגיבה, עושה בדק בית קצר, העניינים נרגעים מעט, ואז מתחיל מחזור חדש של שיטות גבייה יצירתיות במיוחד.

השיא היה בתחקיר עיתון "הארץ" שפורסם לפני כ-8 שנים, שלפיו פקחי הרשות הציבו מחסומים בכבישים, עצרו נהגים וטענו בפניהם כי יעקלו את מכוניתם אם לא ישלמו מיד את אגרת הטלוויזיה - כל זאת, כמובן, בניגוד לחוק. מאז נרשמו עוד מקרים מרגיזים, אחד מהם הופיע בגיליון יום העצמאות של G, שבו תיאר דורון אביגד כיצד הרשות עיקלה את חשבון הבנק שלו מבלי שקיבל איזושהי דרישת תשלום או התראה.

הגל החדש של אימת הגבייה חל בחודש האחרון. קוראים שפנו ל-G מספרים על התחזות טלפונית, שיערוך שרירותי של מועד רכישת הטלוויזיה, ביקורי פתע בשעות הערב המאוחרות, איומים בעיקול ובהליכים משפטיים וכן על דרישה לתשלום קנסות ושכר-טרחה גבוה של משרדי עורכי הדין המטפלים בתיקים.

ייאמר מיד, הדרישה לתשלום האגרה - בין שהציבור סבור שהיא לגיטימית ובין שלאו - מעוגנת בחוק; וכך גם הטענה של רשות השידור שלפיה על כל אזרח שמחזיק מקלט טלוויזיה לפנות מיוזמתו לרשות, אם לא פנו אליו. ואולם השילוב של אי-משלוח דרישות תשלום יחד עם התפיסה הרווחת בציבור כי השידור הציבורי קרס וכי אין כל תמורה עבור האגרה, אינו גורם לישראלים לעמוד בתור, בלשון המעטה. ועדיין, זה לא הופך את מי שלא שילם לפושע נמלט. מהסיפורים שהגיעו ל-G נדמה כי כך מתייחס אגף הגבייה (או ליתר דיוק, קבלני הביצוע הפרטיים שלו) אל האזרח.

אשמים עד שתוכח חפותכם

עו"ד נילי שץ, שמנהלת פורום אינטרנטי בנושא האגרה, מייעצת במקרים רבים של תביעות נגד רשות השידור בנושא דרישות לתשלום אגרה. היא נתקלה כבר בסיפורים מכל הסוגים, אבל הסיפור הבא הטריד אפילו עורכת דין מנוסה כמוה: משרד עורכי דין שמטפל מטעם רשות השידור פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד משפחה צעירה, שבמסגרתם נעשו הגבלות בחשבון הבנק של בני הזוג, הגבלות ברישיון הנהיגה ואף הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ. יש רק בעיה אחת: אין ברשותם טלוויזיה.

"זה שנים אני שולח להם מכתבים רשומים שאין לנו טלוויזיה, ושהטלוויזיה שעליה הם דורשים אגרה היא משנת 1999, של 21 אינץ', שנשארה בבית הוריי ונזרקה לפני שנים", סיפר לשץ אחד מבני הזוג. "בשנת 2009 שלחו לי לכתובת שלא גרתי בה מכתב על פתיחת תיק בהוצאה לפועל. אנחנו ממש מיואשים. יש לנו ילדים קטנים. אי-אפשר להתנהל עם כל-כך הרבה הגבלות בחשבון. ועוד על מה?".

ברוב המקרים שיטת מצליח אכן מצליחה, כי כשהגובים מגיעים לפתח ביתכם מצוידים בטיעונים נחרצים שאין לכם לא את הזמן ולא את הידע להתווכח איתם, אתם פשוט משלמים, רק שיעזבו אתכם בשקט.

כך הרגיש כ', שהגובים הגיעו לביתו בשעה תשע בערב, נכנסו, צילמו את הטלוויזיה, טענו לאי-תשלום אגרה במשך כשנתיים, החתימו אותו על טופס וגבו את התשלום. כ' עוד יצא בזול. במקרים שבהם אי-אפשר להוכיח רכישה של טלוויזיה, נציגי אגף הגבייה עלולים לשערך את תקופת ההחזקה בכפוף לשנת הייצור של המכשיר.

"אם הייתי מקבל התראה הייתי רץ לשלם", הוא אומר. "למה צריך להתחיל קודם מהגישה הזאת, לבוא אליי הביתה? אין לי מה להסתיר, פשוט אף פעם לא שאלו אותי. אחרי שהם עזבו את הדירה שלי", הוא מוסיף, "שמעתי אותם הולכים לדירות נוספות בבניין".

מתלונן אחר סיפר כי גובים של רשות השידור הגיעו לביתו, וכשסירב לשתף פעולה ולתת להם להיכנס הם אמרו לו שהם יחזרו עם משטרה ושבקצב הזה הוא יקבל קנס של 10,000 שקל. מה קורה למי שמסרב להכניס את הנציגים אל ביתו? מהפח אל הפחת: "הם טוענים שמי שלא מכניס הביתה, כנראה שיש לו מה להסתיר", מסבירה שץ, "ובמקרה כזה הם פשוט מחייבים 7 שנים אחורה".

- ומה קורה אם אני לא בבית?

"הם בכלל לא מתעסקים עם השאלה מי היה בבית, אם זה בעל הבית, אם זו הבייביסיטר, אם יש לך טלוויזיה או אין לך טלוויזיה. ברגע שיש מישהו בבית ולא פותחים להם, מבחינתם שתיקה כמוה כהודאה והם מחייבים באגרה".

במקרה של ע' עשו משהו דומה בטלפון. נציג של רשות השידור, שלא הזדהה, התקשר בוקר אחד ממספר חסום וסיפר לה כי לפי הנתונים שברשותו היא מחזיקה במכשיר טלוויזיה במשך 5 השנים האחרונות. "איך הגעתם לנתון הזה?", היא שאלה. "זה נתון משוערך", אמר הנציג, "את רוצה לעדכן?".

מה שע' הייתה צריכה לשאול הוא איך קיבלו נציגי הרשות את מספר הנייד שלה, שאינו רשום על-שמה. ע' עשתה בירור שבמסגרתו התברר כי כמה ימים לפני השיחה מהרשות, התקשרו לבית הוריה אלמונים שהזדהו כנציגים של סניף הדואר בשכונתה וסיפרו כי ממתינה עבורה חבילה, ולכן הם מבקשים את מספר הנייד. הטלפון מהדואר לא הגיע לע' ובדיקה העלתה שגם שום חבילה לא המתינה בסניף. בעדות נוספת שהגיעה ל-G, וכן בפורומים ברשת, מתוארים מקרים דומים של התחזות. פעם הנציגים סיפרו כי הם מחברת הכבלים, פעם הם סיפרו שהם מקופת חולים, פעם מביטוח לאומי, ועוד. המשותף היה שבתוך כמה ימים מהשיחות הללו התקבל הטלפון מאגף הגבייה.

"לא הייתה שום סיבה לזה", אומר אחד מהם. "נכון, הייתי צריך לפנות מיוזמתי לרשות על מנת לשלם את האגרה, אבל הנתונים שלי מצויים במשרד הפנים ובמרשם האוכלוסין, כתובתי מעודכנת, ואין שום סיבה שהרשות לא תפנה אליי בצינורות המקובלים במקום להתחזות. מה שמפריע לי הוא שמתייחסים אליי מראש כמו אל עבריין נמלט, בעוד שפנייה פשוטה הייתה מספיקה".

"לדעתי, מעבר לבעיה אתית, יש כאן פעולה שאולי אפילו גובלת בפן הפלילי", אומרת שץ, ומוסיפה כי לאחרונה היקף הפניות שמגיעות אליה גדול מהרגיל: "יש ממש עומס. מגיעות אליי פניות של אנשים שאומרים שהיו כמה שנים בחו"ל וחזרו, ואז חייבו אותם על כל השנים שבהן לא היו כאן. מישהי סיפרה שאחותה, שמתגוררת כמה שנים בקנדה, באה לביקור ועוכבה בשדה התעופה ונאלצה לשלם את כל הסכום".

- אז מה עושים?

"הבעיה העיקרית היא בחוק. זה חוק מיושן שמשליך את האחריות על האזרח, גם אם לא קיבל שום דרישה לתשלום. תראי לי גוף אחר ששם זה מתנהל ככה".

- ואיך בית המשפט מתייחס לזה?

"הוא כבול לחוק ואין לו הרבה מה לעשות. החוק הזה דורש שינוי באופן דחוף: לא יותר פשוט שחברות הכבלים יעבירו תשלום לרשות השידור? אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב".

במרכז המחקר של הכנסת, אגב, בדקו את הנושא והגיעו למסקנה כי שיטת גבייה שכזאת יכולה להכפיל את הסכומים הנגבים כיום, אבל משום מה בוחרים ברשות להוציא הון עתק על שיטות גבייה מיושנות ומתסיסות.

מה שמותר לבי.בי.סי

"צריך להסתכל גם על הצד השני", אומר גורם שעבד בעבר ברשות השידור. "חלק גדול מהתקציב של הרשות מבוסס על אגרה. נכון שיש חוליים ונכון שזה ארגון מסואב, אבל כל זה לא רלבנטי. רשות השידור צריכה להתמודד עם אחוז גדול של לא משלמים, ולכן היא צריכה לעשות פעולות יזומות".

- כאלה אגרסיביות?

"אני אומר לך שמרבית המתלוננים הם אנשים שהזניחו במשך שנים את התשלום, ואחר כך מקבלים את הדרישה בצירוף קנסות וזה מגיע באמת לסכומים נכבדים. למרות זאת, במקרים רבים הרשות מבטלת את הקנסות ומסתפקת באגרה. אגב, אצלנו משלמים אגרה שנמוכה משמעותית ממדינות כמו גרמניה, צ'כיה, בולגריה ועוד מדינות רבות. בנורבגיה משלמים פי שלושה מאשר בישראל. לבי.בי.סי משלמים 800 שקל בשנה".

- אתה משווה את הערוץ הראשון לבי.בי.סי?

"לא, אבל גם שם נעשות טעויות. הרי רק עכשיו עף משם המנכ"ל".

אותו גורם מודה שמשרדי עורכי הדין המופעלים על-ידי רשות השידור לא אחת משתמשים בשיטות שהן על גבול החוקיות, וכי הם גורמים הרבה נזק לרשות. "יש אמות מידה ברורות שהגובים שמגיעים לבתים צריכים לעמוד בהן - החל במתי מותר להיכנס לדירה, וכלה באופן הלבוש. אני מסתייג מההתנהגות של הגובים, ויש באמת הרבה מקרים מזעזעים. אני רק אומר שדחקו את רשות השידור למצב הזה, וכל עוד זה המצב - אין לה ברירה".

מרשות השידור נמסר בתגובה: "חוק רשות השידור מחייב כל אזרח המחזיק במקלט טלוויזיה להודיע על כך לרשות השידור לא יאוחר מ-30 יום מהיום שהחל להחזיק בו. קיימות אוכלוסיות רבות שנמנעות מלהודיע לרשות על החזקה במקלט. אזרחים אלה משתמטים במודע מחובתם החוקית והם אינם משלמים את אגרת הטלוויזיה במשך שנים ארוכות. רשות השידור מחויבת - הן מבחינת השיקולים הפיסקליים של מקסום תקצוב השידורים והן מבחינת השיקולים של צדק חברתי, המחייבים יצירת שוויון בנשיאת נטל המימון של השידור הציבורי - לפעול בצורה נמרצת לשילוב כל המחזיקים במקלטי טלוויזיה ברשת משלמי האגרה.

"כדי לייעל את הפעילות בתחום זה, בעיקר מול אוכלוסיות שבהן שיעור ההשתמטות גבוה במיוחד, כגון אוכלוסיית הרווקים שמתגוררים בדירות שכורות, גייסה הרשות לעזרתה משרדי עורכי דין, שבאמצעותם מבצעת הרשות פעולות שונות על מנת להגיע לאותם אזרחים שיש ברשותם מקלט ושאינם ממלאים את חובותיהם החוקיות, קרי: חובת ההודעה וחובת התשלום.

"אחד האתגרים העומדים בפני רשות השידור הוא הנגישות לאותם אזרחים ואיסוף המידע על-אודות כתובתם העדכנית, בעיקר כיוון שהם לא משנים את כתובתם במשרד הפנים ועדיין רשומים בכתובת הוריהם.

"במהלך השנים שלחה הרשות לאותם אזרחים פניות רבות, על מנת להניע אותם לדווח לרשות על החזקת מקלט ולהצטרף לרשת המשלמים. לצערנו, רמת ההיענות לפניות הרשות הייתה נמוכה, ואנו נאלצים לפעול באופן אקטיבי כדי לאתר כתובות וליצור קשר עם המשתמטים. ליקוט המידע נעשה לצורך עדכון ויצירת קשר לשם פתיחת דו-שיח לבירור שאלות ההחזקה במקלט ומשך ההחזקה. רק לאחר פנייה אליהם ולאחר בירור והסכמה נשלחת דרישת תשלום. מוכחש מכול וכול הטיעון בדבר השימוש בשם רשות הדואר וחברות הכבלים".

חלק מהאנשים שעמם דיברנו מכחישים את טענת הרשות שלפיה "במהלך השנים שלחה הרשות לאותם אזרחים פניות רבות"; אחרים פשוט פרצו בצחוק פרוע נוכח השימוש של הרשות במונחים כמו "צדק חברתי". אבל אנחנו הרי יודעים מי יצחק אחרון בסיפור הזה.

לא מחוברים לאף ממיר? תצטיידו בהרבה אנרגיות

בעידן הדיגיטלי ישנם לא מעט מקרים אפורים יותר, של אנשים שבחרו לנתק את הטלוויזיה לחלוטין כך שתשמש רק כצג מחשב או די.וי.די, בלי שום חיבור לממיר - לא של כבלים, לא של לוויין ולא של עידן פלוס. גם אלה נדרשים לשלם אגרה על מקלט הטלוויזיה. הסמנטיקה פה חשובה: בעידן האנלוגי אפשר היה להגדיר את הטלוויזיה כ"מקלט", משום שהיא קלטה שידורים. היום אי-אפשר לעשות זאת אלא באמצעות ממיר. ובכל זאת, ברשות השידור לא מקבלים את זה וטוענים כי התשלום הוא על החזקה.

לאורך השנים התקיימו כמה דיונים משפטיים בנושא, לרבות אחד בבית המשפט העליון, ב-1992, בשבתו כבית משפט לערעורים. "המשיבה (כלומר רשות השידור - ה' מ') טוענת כי אגרת הטלוויזיה נגבית בגין החזקת מקלטי טלוויזיה ואינה קשורה בעצם מתן השירות של אספקת שידורי טלוויזיה", כתבו השופטים אהרן ברק, שלמה לוין ושושנה נתניהו בפסק הדין. "בית משפט השלום קבע כי הדין עם המערער (נגד רשות השידור - ה' מ')... האגרה נגבית בגין האפשרות לקלוט שידורים ולא בגין עצם החזקת המקלט. אכן, רשות השידור לא תוכל לגבות אגרה אם היא תפסיק את שירותיה כליל... בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של בית משפט השלום, כי האגרה הנגבית על-ידי רשות השידור היא בקשר לשידורים ולא בגין עצם ההחזקה. כן נקבע, כי תשלומים אלה מכונים כדין 'אגרה', שכן הם ניתנים בזיקה לשירות...".

מאוחר יותר נקבע בפסק דין של בית משפט השלום במקרה פרטני כי מאחר שהשידורים כיום דיגיטליים, טלוויזיה שאינה מחוברת לשום ממיר אינה חייבת באגרה. גם כאן המקרה אינו קביל כטיעון מול הרשות, מפני שמדובר בפסיקה של בית משפט השלום ולא בתקדים שנקבע בבית המשפט העליון. המשמעות היא בעיקר אחת: כדי לטעון את הטענה הכל-כך בסיסית הזו - שלפיה אדם שאין לו שום אפשרות לצפות בשידורי ערוץ 1 בטלוויזיה שלו אינו חייב באגרה - נדרשים זמן, עורך דין והמון אנרגיות.

תגובת הרשות דווקא משאירה מקום לאופטימיות: "הרשות פועלת בהתאם להחלטת בג"ץ שבה נקבע כי כל עוד אזרח מחזיק במקלט טלוויזיה הוא חייב בתשלום האגרה. עם זאת, נושא זה נמצא בדיונים בבית המשפט המחוזי, ורשות השידור תפעל בהתאם להחלטה ולפסיקה. אנו משתדלים להגיע לכל אדם המבקש להצהיר כי למקלט שבהחזקתו אין יכולת קליטה ולבדוק את הדברים. יש לציין כי ברוב המקלטים והמסכים החדשים קיים טיונר במקלט שלא ניתן לנתק או להוציא אותו, ולכן האזרח שמחזיק בו חייב באגרה".

צרו איתנו קשר *5988