לפתוח את הדלתיים

למה לא פרסמנו את כל הפרטים על שומת המס של יעקב פרי?

עם כניסתו של יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר ומי שהיה גם מנכ"ל סלקום ויו"ר בנק מזרחי-טפחות, לפוליטיקה, יצא פרי בהצהרות שלפיהן מצבו הכלכלי קרוב למצבו של רוב מעמד-הביניים בישראל. לדבריו, הוא יפרסם הצהרת הון מלאה, אם יתבקש לעשות כן.

היותו של פרי איש ציבור, שאולי יכהן באחד מהתפקידים הבכירים בממשלת ישראל הבאה, וכן העובדה שהוא עצמו בחר להצהיר כי מצבו הכלכלי אינו טוב כמו שאולי נדמה היה, הביאו לכך שכאשר הגיע לידי "גלובס" מידע שלפיו פרי מנהל הליך אזרחי מול רשות המסים, בגין שומת מס שהוציאה הרשות לחברת הייעוץ שלו, היה ברור שהמידע הזה ראוי להיחשף לציבור.

הבעיה היא שהחוק במדינת ישראל קובע באופן גורף כי הליכי ערעור על שומות שקבעה רשות המסים, דוגמת זה שמנהל פרי, יתנהלו מאחורי דלתיים סגורות. המשמעות היא שאסור לכלי התקשורת לפרסם את פרטי ההליכים הללו, וכך נמנעת מהציבור הרחב האפשרות לדעת מה מתרחש בהם.

כך גם במקרה של פרי, נמנע מאיתנו לחשוף הן את הפרטים המלאים על חילוקי הדעות בין פרי לבין הרשויות, לרבות את הסכומים השנויים במחלוקת ביניהם.

החיסיון הניתן לנישומים המנהלים תביעות משפטיות מול רשויות המס, עומד בניגוד לעיקרון היסודי של פומביות הדיון, שנועד להבטיח שהמידע אודות ההתרחשויות באולמות בתי המשפט יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית.

עם זאת, הרעיון הבסיסי העומד מאחורי החיסיון הוא נכון וראוי. תכליתה של ההגנה הניתנת לנישומים מפני חשיפה בציבור של ההליכים המשפטיים שהם מנהלים, היא לאפשר הגעה ל"שומת אמת" שלהם. כלומר, לאפשר לנישומים למסור לבית המשפט ולרשות המסים מידע שלם ומלא על הכנסותיהם, בלי חשש שמסירת המידע תביא לחשיפה של סודות עסקיים ומסחריים ולפגיעה בפרטיותם; וכמו כן, לאפשר לרשויות לגבות מהנישומים מס אמת.

לאיסור הפרסום על הליכים שמנהלים נישומים מול רשות המסים יש אם כן היגיון רב. אולם, הגיע הזמן לשנות את העובדה שמדובר באיסור גורף ומוחלט. ישנם מקרים שבהם האינטרס הציבורי של חשיפת המידע צריך לגבור על האינטרסים העומדים בבסיס העיקרון של סודיות הליכי המס.

הרחק מעיני הציבור

לדוגמה, כאשר הדיון כולל שאלות משפטיות שיכולה להיות להן השפעה על כלל הציבור. הליך מסוג זה מתנהל בימים אלה מאחורי דלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. מדובר בערעור שהגיש שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, המרצה עונש מאסר של 5 שנים ו-5 חודשים, בגין הרשעתו בגניבת כ-2.5 מיליון שקל מהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל). בערעור שהגיש מהכלא נגד החלטת פקיד שומה כפר-סבא, טוען הירשזון כי ההחלטה למסות אותו באופן מלא בגין כספי הגניבה היא מוטעית.

על אף שהערעור עוסק בשאלה משפטית עקרונית (אופן המיסוי של כספי גניבה) ולאור האיסור הגורף בחוק, לא ניתן לחשוף פרטים נוספים אודותיו. וכך, מתנהל הקרב המשפטי העיקש והעקרוני של הירשזון נגד הרשות שעליה היה ממונה בזמן שכיהן כשר האוצר, שלא בצדק, הרחק מעיני הציבור.

מקרה נוסף של ערעור על שומת מס הכנסה, שראוי היה כי המחוקק ובתי המשפט יאפשרו לציבור להיות חשוף אליו, הוא כאשר הנישום הוא איש ציבור. כפי שמצבו הרפואי של אדם המתמודד על תפקיד ציבורי הוא רלבנטי לאופן תפקודו - כך גם מצבו הכלכלי.

יתרה מכך, קיימים מקרים שבהם המתמודד על המשרה הציבורית מצהיר בפומבי על מצבו הכלכלי, אך באותה נשימה, נהנה מהחיסיון שמעניק לו החוק מפני חשיפת ענייניו הכלכליים הנדונים בבית המשפט.

יש בכך משהו לא מוסרי ולא צודק. אדם המתמודד על תפקיד ציבורי בכיר, חייב להשלים עם כך שיהיה עליו לחשוף פרטים אישיים. זאת, להבדיל מאזרח רגיל שזכאי לשמור אותם בסוד, ושחשיפתם עלולה להיחשב לפגיעה אסורה בפרטיותו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988