הנקראות ביותר

מנהלת, איש קבע ופועל מחפשים עבודה. מי יתייאש קודם?

מציאת עבודה בגילאי הביניים היא משימה קשה במיוחד, והיא אף מחמירה כאשר מדובר במנהלים בדרגי ביניים, בעובדים במקצועות שוחקים או באנשי צבא שיצאו לפנסיה מוקדמת ■ האם המדינה עושה מספיק בשביל לעזור להם לפרוץ את מכשולי הגילנות? ■ למדור "הזמן האפור" - לחצו כאן

חיפוש עבודה בגיל 45 ומעלה יכול להיות משימה לא פשוטה בכל ענף ומקצוע, אבל עבור קבוצות מסוימות המשימה הזו מורכבת בהרבה. יוצאי צבא, עובדי ייצור ומנהלים בדרגי ביניים מתמודדים עם שורה של חסמים, שמאלצים אותם לעיתים קרובות להתפשר מאוד או לשרוד עוד כמה חודשים כמובטלים.

"קוראים לזה גילנות", אומר יובל רכלבסקי מקבוצת אתגר משאבי אנוש ולשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, כשהוא מתכוון לאפליה על רקע גיל.

"עובדי צווארון כחול שיש להם מקצוע יכולים למצוא עבודה בגלל המחסור בעובדים מיומנים בתעשייה ועל רקע המחסור בהכשרות מקצועיות, ולכן עיקר הבעיה היא בקרב עובדים חסרי מקצוע או עובדי צווארון לבן. עבורם, לצערי, הגיל משחק תפקיד משמעותי", הוא אומר.

מכשול 1: אובר-קוואליפייד

מנהלים בדרגי ביניים שנמצאים "בין עבודות", מגלים שמה שהם תופסים כניסיון מקצועי וניהולי רב שנים, הופך לעתים קרובות לבעיה בקורות החיים. עיקר הביקוש הוא לעובדים מהשורה, ומשרות ניהוליות מאוישות לרוב מבפנים. כך קורה שהם נאלצים לא רק "לשפץ" כלפי מטה את הרקורד שלהם, אלא גם להתפשר על השכר ועל האגו.

גם אחרי ההתפשרות, נותרת ההתמודדות ברמת היומיום. "מבחינת אותם מנהלים בדרגי ביניים, החסם העיקרי הוא פסיכולוגי", טוען רכלבסקי. "כשהם רואים שהעבודה החדשה היא לא בדיוק מה שהיה קודם, קשה להשלים עם זה. מבחינת המעסיק, הוא רואה במנהל כזה 'אובר-קוואליפייד' והוא חושש מההשלכות. אם מנהל כזה נקלט בתפקיד ניהולי בדרג ביניים, הוא פוגע באנשים בתוך הארגון, כך שיש התנגשות כוחות".

בניגוד לעולם ההכשרות המקצועיות, שרלוונטי יותר לעובדי צווארון כחול, רכלבסקי סבור כי עבור קבוצת המנהלים בדרגי הביניים צריך לאפשר מה שמכונה "קורסים רכים".

לדבריו, המדינה צריכה לסייע להם ב"השלמת ידע" למשל בשיווק, במכירות או במחשוב. "הרעיון הוא להרחיב להם את האופקים ולעזור להם באיתור משרות בשוק, גם אם זה אומר אפילו רילוקיישן".

מכשול 2: שחוקים עד דק

כשהוחלט לפני עשור להעלות את גיל הפרישה בישראל, הוסכם כי תוקם קרן מיוחדת עבור עובדים במקצועות שוחקים, שהעלאת גיל הפרישה עבורם יכולה להיות הרבה יותר ממכה קלה בכנף. הם הרי נוטים לפרוש לפני האחרים, והנה הפנסיה התרחקה לה בשנתיים נוספות. בעוד שהעלאת גיל הפרישה נכנסה לתוקף באופן מהיר למדי, הקרן הזו החלה לפעול רק השנה. המדינה מעמידה לקרן תקציב של 600 מיליון שקל לעשר שנים - 60 מיליון שקל בשנה. 40 מיליון שקל מתוכם מיועדים לטובת הכשרות והסבות מקצועיות, ואילו 20 מיליון שקל מיועדים לתשלום פנסיה מוקדמת למי שקרובים לגיל פרישה. הקרן מיועדת בעיקר לעובדי ייצור ולעובדי כפיים, אבל לא פחות - למעסיקים שלהם.

"קח למשל מפעל שהופך את המחסן שלו לממוחשב, למרכז לוגיסטי מתקדם. אנחנו באים למעסיק ואומרים לו 'במקום שתוותר על המחסנאי הוותיק, נממן לעובד את ההכשרה המתאימה ותהפוך אותו למנהל המחסן הממוחשב'", מסביר מיכה אורן, מנכ"ל הקרן. "לך כמעסיק אין מה להפסיד", הוא מוסיף, "אתה מקבל עובד מרוצה יותר שהשקיעו בו, עם מוטיבציה יותר גבוהה". לדברי אורן, דווקא המעסיקים מגיבים לפעילות של הקרן בחשדנות: "התחושה היא שלמעסיקים קשה לקבל את זה שהמדינה נותנת לה ם משהו - הם מיד שואלים איפה הקאץ'.

"לא נראה להם שאני מוציא להם את העובד להכשרה והם לא משלמים כלום. רק בסוף המפגשים איתנו הם אומרים 'וואו', זה דבר גדול". לדבריו, ישנם כבר יותר מ-1,000 עובדים שנמצאים היום בהכשרות מקצועיות בזכות הקרן. אורן מפתיע כשהוא מספר כי חלק מהמעסיקים לא מהססים לשלוח את עובדיהם להכשרות מקצועיות שאינן קשורות לפעילות העסקית שלהם.

"מפעל 'עוף-טוב' מוציא עכשיו עובדים לקורס קונדיטורים. יכול להיות שחלק מהם יעזבו וילכו לעבוד כקונדיטורים, אבל המעסיק הזה מבין שהוא מקבל עובדים נאמנים עם מוטיבציה שרק גדלה".

בעוד שהמעסיקים מבינים את החשיבות של הכשרות מקצועיות, לטענת רכלבסקי המדינה מבינה את זה הרבה פחות: "בשנות ה-80 היקף ההכשרות שהתקיימו סיפק את הצרכים של המשק הישראלי באותם ימים, אפילו ברמת ההנדסאים והטכנאים. תבדוק היום ותראה שבחלק גדול מהמדינה יש מחסור בקורסים, וההיצע לא עונה על הביקוש והצרכים. המדינה נסוגה לאחור בתחום הזה בשני העשורים האחרונים, וזה נושא שראוי לתת עליו את הדעת".

מכשול 3: "כן המפקד!"

ההתעסקות בגיל הפרישה המוקדם של אנשי הקבע בצה"ל נוגעת לרוב בביקורת כלפי הצורך בפרישה מוקדמת, ודאי במקצועות שאינם קרביים. נהוג לחשוב שגמלאי צה"ל "מסודרים", שכן הם זכאים לפנסיה בגיל צעיר יחסית ויכולים במקביל לפתח קריירה נוספת ולייצר לעצמם הכנסה נוספת. אלא שהדרך אל הקריירה הנוספת אינה פשוטה בכלל. אנשי הקבע הורגלו למערכת היררכית מאוד, ליחסים של מפקדים ופקודים, לגוף שבו הנהגים מחויבים להדליק אורות גם בקיץ, רק כדי שבחורף לא יהיה ספק.

גם אם אנשי הקבע משוכנעים שההסתגלות תהיה חלקה, את המעסיקים קשה לשכנע. החשש מפני קשיי ההסתגלות, רק מעצים את הבעיה ומנפח אותה, ואת המחיר משלמים אנשי הקבע. מחיר גבוה יותר משלמים אנשי קבע שסיימו את השירות לפני הפנסיה, ולהם אין הכנסה חודשית להתנחם בה עד שיימצאו קריירה חדשה.

עבור אנשי הקבע פועלת היחידה לפורשי צה"ל, שממוקמת במשרדי התאחדות התעשיינים. היחידה, בראשות רס"ן שקד רוגובסקי, עוסקת בהשמת אנשי קבע בכל ענפי המשק, לרבות במגזר הציבורי. אנשי היחידה מחזיקים מאגר של מועמדים ומתפקדים כמו חברת השמה לכל דבר, ממיון קורות חיים ועד לאיתור מועמדים מתאימים למשרות אמון בכירות. רבים מפורשי צה"ל משתלבים במגזר הפרטי כמנהלי לוגיסטיקה, רכש, מנהלי ציי רכב ומנהלי תפעול.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988