לבני, לטיפולך: מהן המשימות של שרת המשפטים החדשה?

פרופ' מיגל דויטש מציע לציפי לבני לפצל לשניים את סמכויות היועמ"ש ליועץ ולתובע, לשקול ביצוע שינויים מהותיים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובאופן תפקודה, להקים בימ"ש לערעורים ולקצוב תקופת-גג לחקירות פליליות גלויות

מינוייה של יושבת ראש "התנועה" ציפי לבני לשרת המשפטים הוא צעד מבשר טובות למערכת המשפט בישראל. כמשפטנית ליברלית המכירה היטב את מערכת המשפט, חזקה על לבני כי תפעל בענייניות ובנחרצות לקידום רפורמות נחוצות, תוך עמידה על העיקר.

הנה מספר רפורמות הנראות כדרושות לביצוע בתחומי משפט שונים. קיימים כמובן עוד נושאים רבים אחרים הטעונים טיפול, אך תקצר היריעה מלפרטם כאן.

המישור החוקתי

ראוי לקדם את חקיקת חוק יסוד: החקיקה, המציע מצד אחד הסדרה מפורשת של סמכות בית המשפט לביטול חוקים בלתי חוקתיים, ומצד שני מאפשר אשרור בכנסת של חוקים שנפסלו, ברוב מיוחד.

חוק יסוד זה יהווה תרומה חשובה לייצוב המתח האינהרנטי בין המחוקק לבין בית המשפט העליון, תוך איזון הולם בין הרשויות. כלולים בו גם שינויים חשובים נוספים, כגון הצורך ב-4 קריאות לחקיקת חוקי יסוד, פיקוח פרלמנטרי נרחב על תקנות, חיזוק עיקרון החוקיות ועוד.

עם זאת, דרושים תיקונים חשובים בהצעה הקיימת. כך, למשל, רצוי להגדיל ל-70 חברי כנסת את הרוב המיוחד שיידרש לצורך אשרור חוק שנפסל, וזאת לכל הפחות בכל הנוגע לקריאה השלישית.

כמו כן, יש לאפשר לכל בית משפט, ולא רק לבית המשפט העליון, לקבוע כי חוק בלתי חוקתי הוא בטל, ולהימנע מהקפאת הדיון בערכאה הנמוכה עד להכרעה בנדון בבית המשפט העליון. ממילא ההכרעה בערכאה הנמוכה אינה בגדר תקדים ומחייבת רק את הצדדים להליך הקונקרטי.

"כפל-הכובעים" של היועמ"ש

רבות נכתב על ההצעה לפיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה, כך שהיועץ המשפטי יחדל מלתפקד כתובע הכללי.

אינני שותף לדעה כאילו פיצול המשרה יפגע בערכים דמוקרטיים. נהפוך הוא: אין זה ראוי כי בידי אדם אחד, הוגן ומוכשר ככל שיהיה, תופקד עוצמה כה בלתי מוגבלת כפי שפני הדברים כיום.

עומס העבודה העצום פוגע בהכרח ביעילות התפקוד בכל אחד משני ה"כובעים". בנוסף, הכישורים הדרושים לשני התפקידים (תפקיד הייעוץ ותפקיד התובע הכללי) הם שונים בתכלית (משפט אזרחי ומינהלי, מול משפט פלילי).

ההנמקות המועלות כנגד הפיצול אינן "מחזיקות מים". הנמקה מרכזית היא שבהיעדר הפקדה של כוח התביעה הפלילית בידי היועץ המשפטי לממשלה, קיים חשש לאי-ציות להנחיותיו ולחוות-דעתו.

נימוק זה נראה מופרך. מעמד חוות-דעת היועץ מעוגנות היטב בפסיקה. תמוה הדבר לסבור כי על מנת שהמערכת הפוליטית תכבד את שלטון החוק, דרוש קיומו של "שוט פלילי", בעניינים שאינם נוגעים לחוות-דעתו של היועץ. אם לא תכובדנה כראוי המלצות היועץ בהתאם לכללים ולסייגים הפסיקתיים, בג"ץ יכפה את הציות להן.

פיצול התפקיד לא יגרע כהוא זה מאכיפת הנורמות העונשיות על אנשי ציבור, אכיפה שתתבצע על-ידי פרקליט המדינה. ראוי כי פיצול התפקיד יתבצע החל ממינוי היועץ הבא.

ייעול הליכי משפט

יקשה למצוא "תרופת פלא" לפתרון בעיית העומס השיפוטי, הנובעת בבסיסו של דבר מ"יצר התדיינות מופרז" ומריבוי עורכי דין.

על אף שהרעיון לקיים בוררות חובה הוא להערכתי צעד שאינו פוגע באופן בלתי חוקתי בזכות הגישה לערכאות, ככל שהוא יעוצב בתוואי הולם, אין מקום לקדמו כאשר קיימת התנגדות להצעה זו מצדו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס.

מדובר בנושא הנוגע ל"גרעין הקשה" של ניהול מערכת בתי המשפט. קשה גם לקבוע הסדרים דיוניים חדשים אשר "ידלגו" על שלבים שונים בדיון המשפטי, על-פי הדין כיום. הכללים הדיוניים נועדו להבטיח הליך הוגן.

עם זאת, ניתן לנקוט צעד פשוט ויעיל בסוגיית ההרכבים: כיום, בית המשפט המחוזי דן בערעורים על פסקי דין של בתי משפט השלום בהרכב של שלושה. יהיה זה נכון לקבוע ככלל כי ערעורים במחוזי יישמעו על-ידי דן יחיד.

הזכות לכך שתתאפשר בקרה של ערכאה גבוהה יותר על פסק דין (פעם אחת - כעניין שבזכות) אינה כוללת זכות לשמיעה בהרכב מורחב יותר דווקא, לעומת ההרכב שדן בתיק בערכאה דלמטה. די בכך שהערעור נשמע בפני שופט בכיר יותר מהשופט בערכאה דלמטה. המשמעות תהיה שבמקום כל תיק ערעורים הנדון כיום, ניתן יהיה לדון ב-3 תיקים.

גם בכל הנוגע לערעורים בבית המשפט העליון, איני רואה מניעה לכך שכאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן על-ידי דן יחיד, השמיעה של הערעור בבית המשפט העליון תהיה אף היא בפני דן יחיד, אלא אם כן החליט אותו שופט על הרחבת ההרכב, מחמת החשיבות הנורמטיבית של ההחלטה. די יהיה בצעד פשוט מעין זה כדי להקל במידה רבה על סוגיית העומס.

הקמת בית משפט לערעורים

ראוי לשקול הקמתה של ערכאת-ביניים, בדמות בית משפט לערעורים. היוזמה לכך עולה ויורדת מעת לעת. תפקידו המרכזי של בית המשפט העליון הוא ביצוע "קורקטיבה נורמטיבית", משמע חקיקה שיפוטית בעלת תחולה כללית המשפרת את הדין הקיים, הכול בגבולות סמכותו.

חקיקה חדשה, מכל סוג, מחייבת עיון יסודי בשיקולים מגוונים, ניתוח השוואתי ופיתוח אנליטי הולם. בתנאי העומס העצומים כיום, קשה לקדם מטרה זו, אף כי בית המשפט העליון מבצע לרוב מלאכה נאמנה גם בהקשר זה באמצעות שופטיו המיומנים והמסורים.

הקמת בית משפט לערעורים תפנה את זמנו של בית המשפט העליון לדון באופן מעמיק רק בעתירות לבג"ץ ובערעורים המעלים שאלות מהותיות, אשר בית המשפט העליון יבחר לדון בהם בעקבות הגשת בקשות רשות ערעור.

שיפור הוודאות במשפט האזרחי

המשפט האזרחי והמסחרי הוא המורכב מבין תחומי המשפט. עומס המידע המשפטי המצטבר והמסתעף עם השנים, והפרקטיקות העסקיות המשתכללות, מקשים באופן גובר על הבנת הדין והפנמתו. "עידן המידע" הופך חומרים משפטיים לנגישים יותר, אך עיבוד המידע הוא משימה מורכבת. ככל שהולך ומעמיק הפער בין לשון החוק לבין ההלכה הפסוקה, קושי זה מתעצם.

ראוי כי יינקטו צעדים לשיפור הוודאות, ובאמצעות כך - לחיזוק האפשרות לתכנון משפטי. בחלוף תקופה של 50 שנים מאז תחילת החקיקה האזרחית העצמאית בישראל, הגיעה העת לרוויזיה כוללת.

הצעת חוק דיני ממונות, אשר החלה להידון במושב הקודם בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ דוד רותם, עשויה לספק פתרונות הולמים באמצעות חקיקה מודרנית, שיטתית ומפורטת, המשפרת גם את איכותו של הדין. הצעה נוספת העומדת על הפרק היא הצעה לחקיקת חוק משכון חדש.

ראוי להוסיף לאלה חקיקת חוק כולל בנוגע למשפט בינלאומי פרטי, נושא הנעדר כיום חקיקה בישראל, למעט בעניינים קונקרטיים מסוימים.

קביעת תקרה להתמשכות חקירות

המאבק בפשיעה הוא מאבק סיזיפי, ובתחום עבירות הצווארון הלבן הקשיים אף מתעצמים, בשל העובדה כי לעתים נדרשים גם חיקורי דין סבוכים בחו"ל.

למרות הכרה זו, ולמרות החשיבות הרבה של המאבק בפשיעה, הגיעה העת לקצוב תקופת-גג לחקירות פליליות גלויות. זכותו החוקתית של הנחקר לכבוד מצדיקה קביעת סייגים להתמשכות חקירות.

הדבר עלול אמנם להוביל לכך כי לעתים עבריינים ייצאו פטורים בלא כלום, אך יש להניח כי כך יארע במיעוט זניח של מקרים. קביעת כלל חדש כמוצע כאן תגרום להיערכות מתאימה של רשויות החקירה, כך שהן יעמדו בדרך-כלל במועדים שייקבעו.

להרחיב את הרכב הוועדה לבחירת שופטים

הגיעה השעה לשקול ביצוע שינויים של ממש בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובאופן תפקודה, למרות שיפורים שונים בעבודת הוועדה בשנים האחרונות.

ראשית, ראוי להרחיב את הרכבה ולכלול בה גם שופטים בדימוס, אנשי ציבור ואנשי אקדמיה. הדבר יאפשר פיזור מוקדי הכוח בוועדה בין גורמים רבים באופן שימנע "עסקאות" בין קבוצות, ויקדם בחירה עניינית של שופטים.

שנית, ראוי כי ההליכים ינוהלו באופן דמוי-מכרז, שבו ניתן ניקוד מסודר לכל תכונה רלבנטית של המועמדים, והניקוד המצטבר מכריע. לצורך כך, רצוי גם להיעזר בחוות-דעת של מומחים ממערכת השיפוט והאקדמיה, אשר יעריכו מבחינה מקצועית פסקי דין שנתנו המועמדים, או עבודות אחרות שלהם. זאת, ברוח הליכי קידום באוניברסיטאות.

שלישית, חשוב כי יתאפשר למועמדים הסופיים, בעיקר במינויים לערכאות הגבוהות, להופיע בפני מליאת הוועדה ולהשמיע את דבריהם.

רביעית, יש להגביר באופן מהותי את שקיפות ההליכים, למרות הצורך בחיסיון חלקי על מנת למנוע פגיעה מיותרת במועמדים.

* הכותב הוא מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומשמש כיועץ במשרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988