מנכ"לית סלונה: "קלטתי שקול הנשים לא נשמע במדיה"

אימי עירון מספרת מה היה הצורך התרבותי-חברתי להקמת אתר לנשים כותבות, איך החמיצה קריירה כסופרת, ומהו הבילוי המועדף כיום עליה ועל חברותיה

מצחיק לפגוש מישהו שלפחות חלק ניכר מחייו התנהל במקביל לשלך, אבל זה בדיוק מה שקורה לי כשאני נפגש עם איימי עירון, מנכ"לית אתר "סלונה".

מתברר ששנינו גרנו בעמק החולה בערך באותן שנים, היא כבת קיבוץ כפר-בלום, אני כנח"לאי בקיבוץ נאות-מרדכי הסמוך. כשהיא מדברת על המשביר בקריית שמונה או על הרחבה שבה היו מתקיימות המסיבות של המתנדבים מקיבוצי העמק בכל יום שלישי, אני יכול לא רק לשמוע את הקולות, אלא גם לראות את המראות.

גם המשך הרזומה לא שונה מאוד: עברנו לתל-אביב באותה שנה, בהמשך השתלבנו בענף הפרסום, ובסוף הגענו למדיה - היא לאון-ליין ואני לפרינט.

עם רקורד דומה שכזה, מוזר שזו הפעם הראשונה שבה אנחנו נפגשים, ומוזר עוד יותר שאנחנו מגלים ששנינו הגענו מהפריפריה אל העיר הגדולה בעקבות החשיפה ל"חדשות" המנוח.

עירון: "בקיבוץ בצפון לא היה מקומון. מדי פעם היו שולחים לנו את 'העיר'. אפשר לומר ש'העיר' ו'חדשות' הוציאו אותי מהקיבוץ. קראתי שם על דברים שתמיד הרגשתי גם אם לא ידעתי לבטא, כמו למשל פמיניזם".

הפגישה ההיסטורית נערכת ב"דליקטסן", עוד אחד ממיזמי האוכל המוצלחים של בני הזוג (לשעבר) ברודו: מקום מקסים שמשלב מעדנייה ומסעדה ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, מרחק שמיים וארץ מחדר האוכל של כפר-בלום.

כבר אז, מתברר, הייתה לעירון נטייה לצרוך מהטוב ביותר, אולי לא אוכל, אבל בוודאי תרבות: "סבא שלי, חנן שדמי, היה המשורר של התנועה הקיבוצית. הוא היה 'אלתרמניסט' ששיריו התפרסמו בקביעות ב'דבר' וב'על המשמר'. הוא היה אינטלקטואל שלימד אותי שלידע יש ערך, שאני צריכה להכיר סופרים, אמנים ומוזיקאים. ככה למדתי להכיר אמנים כמו רפי לביא, אריה ארוך, לאה ניקל ועוד".

- ומשהו מהשירה דבק גם בך?

"האהבה לשירה. תמיד אהבתי לקרוא שירה, פאבלו נרודה למשל או את בוקבוסקי, 'עד שהאצבעות יתחילו לדמם'".

- והיום?

"היום זה בעייתי. קשה להקדיש זמן לשאר רוח כשהיומיום עמוס כל-כך. קשה גם לקרוא כשהתרגלנו לטקסטים הקצרים ולכותרות החדות. לכן היום אני קוראת בעיקר בחופשים, למשל את האוטוביוגרפיה של פטי סמית, מגזין כמו 'אודיסיאה' או את 'קיצור תולדות האנושות' של יובל נוח הררי. עם השנים גיליתי שזה מושך אותי יותר מפיקשן. קראתי גם את 'פרויקט לזארוס' לקראת נסיעת שורשים לסראייבו. ספר נפלא".

- אז אם כבר בתרבות מהירה יותר עסקינן, מה את רואה בטלוויזיה?

"אני מכורה לערוץ יס oh, אוהבת את'משחקי הכס', 'בנות' כמובן ואת 'בית הקלפים'. קומדיות אני לא כל-כך אוהבת, אולי חוץ מ'30 רוק'. בדרך-כלל אני רואה 3 סדרות במקביל. יש עוד סדרה שאני אוהבת, דווקא של הוט, שנקראת 'הסטירה', סדרה אוסטרלית נהדרת".

- ובקולנוע?

"את 'ג'אנגו ללא מעצורים' ראיתי ואהבתי. אני מאוד אוהבת קולנוע, אבל לצערי לא כל-כך הולכת. יש סרטים ישנים שאני אוהבת במיוחד, כמו 'ארוחת בוקר בטיפאני' או 'טנגו אחרון בפריז'".

- אגב הטנגו, זה לא סוג של "50 גוונים של אפור" שהקדים את זמנו?

"במידה מסוימת כן, אבל זה אפל יותר, דיכאוני יותר, זו לא הפנטזיה האמריקנית אלא משהו יותר אירופאי וקודר".

לעולם בעקבות הורדוס

אם בקולנוע הטעם של עירון מפלרטט עם הקלאסיקה, הרי שבמוזיקה היא מברכת דווקא על החידושים הטכנולוגים שמאפשרים לה להתחבר לפלייליסט שלה בכל מקום - במשרד, ברכב ובבית.

"אני לא מתגעגעת לוויניל ולא זוכרת כבר מתי קניתי מוזיקה. בתי בת ה-16 מאוד טכנולוגית, והיא עזרה לי להרכיב פלייליסט עם טעם מאוד רחב".

תוך כדי השיחה מתברר שטוויסט קטן בעלילה היה יכול להפוך את עירון מצרכנית של תרבות ואמנות לאמנית בעצמה. עירון: "תמיד ידעתי לכתוב, ירשתי את זה כנראה מסבא. כשהגעתי לתל-אביב ב-1991, עשיתי קורס קופירייטרים אצל תרצה גרנות וקורס לכתיבה אצל עמליה כרמון, שאמרה לי: 'אם תלכי לפרסום, לא תכתבי יותר בחיים'. וכך בדיוק היה: הייתי 16 שנה בפרסום, אבל לא כתבתי מאז אפילו שיר או סיפור למגירה".

הקריירה של עירון בפרסום התחילה במשרד הפרסום גלר-נסיס ובהמשך הגיעה גם למחלקת הפרומואים של זכיינית ערוץ 2 קשת, אבל אז היא זיהתה את הצורך בבמה לקולות נשיים והלכה ל"סלונה".

"גם בסלונה, כמו בפרסום או בפרומו, אני עוסקת ב'סטורי טיילינג'. פתאום קלטתי שקול הנשים לא נשמע במדיה. זה היה עם הבחירה הראשונה של אובמה לנשיאות בארצות-הברית, כשפתאום גילינו דעתנות נשית שהתבטאה בבלוגים. בארץ לא היה תוכן נשי שלא היה מוכוון לעסקים או ללייף-סטייל. זה היה המפתח להצלחה שלנו. מכאן, כל מה שהיה צריך זה סיפור טוב".

- כמו בפרסום?

"גם, אבל בפרסום אתה קשוב יותר למה שהצד השני רוצה לשמוע, הרבה יותר מאשר בעיתונות. אני תמיד אומרת לכותבות: תפחידו, תרגשו, תצחיקו, תפתיעו. באינטרנט, בניגוד לפרינט, רואים את התגובות בתוך דקה. פוסט יכול להביא 1,000 תגובות או 5,000. לכן עבודת העורכים באינטרנט היא הרבה יותר קשה".

החיפוש אחרי סיפור טוב מוליך את עירון גם בחייה: "הלכתי לראות את התערוכה על הורדוס בירושלים. הארכיאולוג הראשי שהדריך אותנו נראה כמו שתמיד דמיינתי את 'מיכאל שלי'. הוא דיבר על הורדוס הנהנתן שמייבא יין ויושב בספא הקדום שלו אל מול הנוף המדברי, ואני הלכתי אחריו מהופנטת, רק מפני שהוא היה סטורי-טלר מדהים. לא חשבתי שאתעניין בנושא, אבל כשאתה יודע לספר סיפור, אין דבר כזה 'לא מעניין'".

עירון מודה שהיא לא אוהבת תיאטרון ("לא עושה לי את זה"). לעומת זאת, בשנים האחרונות היא מגלה מחדש את עולם ההופעות החיות.

"יש לי קבוצה של חברות שהולכות אתי להופעות. ראינו את קרולינה, את פורטיס ואת סחרוף. כמו חבורה של נערות רוק מזדקנות".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988