אין קונים למודל של תאצ'ר

בחזונה לא היה מקום למונחים כמו רווחה או "רשת-ביטחון חברתית

מותה של מרגרט תאצ'ר, אשר הנהיגה בתפקידה כראשת ממשלת בריטניה בשנות ה-80, מתקפה רבתי על מדינת הרווחה, היווה הזדמנות לעולם ולתקשורת לדון במשמעות המורשת של מי שכונתה "אשת הברזל".

גם אם תאצ'ר עצמה נעלמה מהדיון הציבורי כבר לפני שנים, בגלל שחלתה באלצהיימר, הרי שדמותה ריחפה בוויכוחים שנוהלו על המשמעות של מדיניות הצנע התקציבית אשר גרמניה ובעלי-בריתה כפו על אירופה ב-3 השנים האחרונות.

הוויכוח על המדיניות התקציבית באירופה נטוש בין מי שחושב שמדיניות הצנע והקיצוצים הענקיים הם הדרך לבנות מחדש את אמון המשקיעים, לבין מי שרואה במדיניות זו תלישת איברים וכפיית אבטלה ללא כל תועלת. עם זאת, מותה של תאצ'ר מאיר צדדים אחרים של הוויכוח, ומעלה על פני השטח סוגיות הרבה יסודיות של השקפת-עולם.

בשורה התחתונה, מי שמתבונן בכלכלת אירופה צריך להעלות את השאלה - האם המחיר החברתי והאנושי שהצנע התקציבי גובה יכול להצדיק את השגת יעדי המדיניות הכלכלית. תאצ'ר ותומכיה לא היו מהססים לענות על כך בחיוב. גם אם היא לא אמרה את הדברים בצורה מפורשת, מתחת למסר הפומבי תמיד התחבאה ההנחה כי האבטלה היא הכרחית כדי ללמד דור שלם של צעירים את החשיבות של משמעות, הסתמכות עצמית ואי-תלות, וכן הצורך במאמצים אישיים כדי להתגבר על קשיים.

רעיונות אלה לא היו מקריים. בחזונה של תאצ'ר לא היה מקום למונחים כמו "חברה", "רווחה" או "רשת-ביטחון חברתית". היא לא הסתירה את השקפתה שאין תוקף למונחים אלה: ה"חברה" אינה אלא אוסף של פרטים המתחרים ביניהם בשווקים שונים. ניסיון להנהיג הסדרי רווחה חברתיים, או לפקח על הפעילות הכלכלית והיזמות, הם הדרך הבטוחה לשעבוד האדם.

בתור ראשת המפלגה השמרנית הבריטית, וכדמות עולמית מוכרת, תאצ'ר תרמה והצליחה לשכנע שכבות נרחבות של המעמד הבינוני לתמוך ברעיונות אלה. בבריטניה ובארה"ב מה מכונה "המעמד הבינוני" תמך באופן מובהק במדיניות שמרנית, תחת ההבטחה של מסים נמוכים יותר, "חופש יזמי" ו"שווקים חופשיים".

היום, ממרחק של 30 שנה, הניצחון האידיאולוגי של מרגרט ת'אצר ובעל-בריתה נשיא ארה"ב באותן שנים רונלד רייגן, נראה לרבים במעמד הבינוני בבריטניה, ובמיוחד בארה"ב, כמשגה היסטורי חמור.

מבחינת שכבות הביניים בשתי המדינות, היישום של רעיונות השמרנות הביאו להחרפת אי-הביטחון הכלכלי, לעלייה באי-השוויון, ולהרס המרקם הקהילתי, במיוחד בבריטניה. המשבר הכלכלי אשר החל ב-2007 לימד את המעמד הבינוני בעולם מה משמעותה האמיתית של "הסרת הפיקוח והרגולציה" ולאן מובילה ה"יזמות ללא גבול".

ייתכן כי זו הסיבה שממשלות שמרניות כיום מנסות להתרחק מהחזון של ת'אצר. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יכולה לחשוב שמשמעת תקציבית רדיקלית היא מוצדקת מבחינה כלכלית ומוסרית, אך ספק רב אם מרקל תצא בגלוי בתמיכה ברעיונות של הסרת רשת-הביטחון החברתית, או פגיעה במדינת הרווחה.

יתר על כן, החשש באירופה שדור שלם של צעירים יוקרב על מזבח "אמון המשקיעים" הולך וגובר מדי יום. אם ממשלות אירופה לא ימצאו את הדרך להקטין את שיעורי האבטלה בקרב צעירים אלה, התוצאה עלולה להיות אסון חברתי ופוליטי.

אין זה אומר שרעיונותיה של תאצ'ר נעלמו מהעולם. ישנם עדיין לא מעט פוליטיקאים, בהם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אשר מאמינים בחזונה גם היום. הם גם נתמכים על-ידי אילי-הון ואנשי ממון אשר היו רוצים מאוד לחזור לימים העליזים של שנות ה-80.

אך נתניהו הוא דווקא דוגמה למה שאירע לפוליטיקה של השמרנות הכלכלית. מה שפוליטיקאים מסוגו יכולים לשווק היום זו גרסה מדוללת ומרוככת של ה"מודל" שאותו הם היו רוצים לראות מתגשם. הסיבה לכך היא, שאין קונים רבים לאותו מודל.

המסקנה, מי שרוצה לשרוד בפוליטיקה חייב למצוא לעיתים דרכים להחביא את אמונותיו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988