אל תקימו, תפריטו

במקום להקים נמל מיותר אפשר להפריט אחד ולהרחיב אותו

נתחיל בעיקרון: הקמת גוף פרטי שפועל במקביל לגוף ציבורי יכולה לייעל את הגוף הציבורי, להביא לאימוץ נורמות ונהלים שמעודדים שירותיות ואפילו, בתיאוריה, לשפר את תנאי העובדים.

אחת הטעויות הגדולות שעשתה המדינה כשהשיקה את תוכנית ויסקונסין באמצע העשור הקודם, הייתה שהפעילה את כל מרכזי התוכנית באמצעות זכיינים פרטיים בלי לאפשר לשירות התעסוקה ולעמותות ציבוריות לנהל חלק מהם. בעולם של הפרטה מוחלטת מול שירות ממשלתי מוחלט, אף פעם לא ניתן להשוות בין המודלים וכך היחימוביצ'ים והשטרסלרים נשארים לעד צודקים בעיני עצמם.

על-פי אותו עיקרון, נכון ואולי אף רצוי להפריט אחד משני הנמלים: אשדוד או חיפה. כבר היום, בניגוד למיתוס, הנמלים האלה מתחרים ביניהם בזכות הרפורמה מ-2005. היא לא הייתה כישלון גמור הרפורמה ההיא, כטענת המקטרגים. ואולם, התוכנית להקים נמל נוסף צמוד לנמל קיים אינה סתם מעודדת תחרות - אלא תחרות דורסנית ובלתי ראויה. גם כשתלכו לקניון לא תראו סניף של סופר-פארם לצד זה של ניו-פארם. אין מקום אמיתי לשני נמלים הפועלים זה בצד זה, והתנגדות העובדים במקרה הזה לא נובעת מהתנגדות לתחרות אלא מחשש כן ומוצדק לפרנסתם.

שכרם של העובדים מבוסס בעיקר על פרמיות וירידה בהיקף העבודה כתוצאה מגידול בהיקף העבודה של הנמל הסמוך תביא לפגיעה קריטית בשכרם. זו לא תחרות, זו קניבליזציה.

מדוע, אם כן, הממשלה מתעקשת על הקמת נמל נוסף? אם המטרה היא הגדלת הקיבולת הנוכחית ובניית רציפים רחבים לאוניות ענק שקיימות כיום בשוק, ניתן לעשות זאת באמצעות הרחבת הנמלים הקיימים. החלופה הזו מונחת על השולחן זה שנים. קשה שלא לחשוב כי המטרה האמיתית של הממשלה היא ניגוח והחלשה של הוועדים בנמלי אשדוד וחיפה, מתוך הנחה כי הוועד החדש שיקום בנמל הפרטי יהיה מתון יותר מעצם העובדה שכוח לא צוברים ביום אחד.

מהבחינה הזו, לוועדי הנמלים יש מניה לא קטנה באווירה הציבורית שנוצרה. הם ריכוזיים מדי, כוחניים מדי, מתערבים מדי. אם מנהל עבודה בנמל נותן הוראה למיין סחורה על האונייה ולא על הרציף, נציג של הוועד יכול להנחות את העובדים לעשות בדיוק ההפך. כך יש עבודה גם לעובדי השטח ברציף, אבל כך גם נראית עבודה מאורגנת מוגזמת עם השפעה שלילית.

שלא יהיה ספק: גם בנמל פרטי חדש יהיה ועד עובדים. זה היה ברור עוד לפני ההבטחה הממשלתית לכך שבנמל החדש ישוכפל ההסכם הקיבוצי הקיים היום בנמלים (הסכם דור ב', השכר הממוצע כ-16 אלף שקל ברוטו). גל ההתאגדויות בשנים האחרונות היה כולו במגזר הפרטי. ההתאגדות האחרונה נולדה בנמל הפרטי של מספנות ישראל. לכן, אם המטרה היא "לשבור את הוועדים", הרי שמוטב לוותר מראש.

לא בשביל זה צריך לזרוק 4 מיליארד שקל - עלות ההקמה של נמל חדש. ובכלל, באיזו זכות הממשלה מקדמת תוכנית כ"כ יקרה, בשעה שהיא מעלה את מס ההכנסה והמע"מ ומקצצת בשירותים ממשלתיים ופרויקטים תחבורתיים. האם התוכנית הזו היא חלק מהסיסמה "להעמיד את האדם העובד במרכז", או שאנו עדים לקרב בין ראש הממשלה לשר האוצר, שמתחרים על מיקומם במרכז תשומת הלב?

התחלנו עם העיקרון שהפרטה יכולה לעשות טוב ונסיים עם העיקרון הנגדי. רק השבוע עסקנו בהרחבה באל על, שהופרטה באמצע העשור הקודם. הפרטת החברה לא שינתה דבר זולת ניפוח מטה החברה ושכר הבכירים בה, במקביל לצלילה ברווחיות. בסוף השאלה המרכזית אינה בידי מי הבעלות, אלא מה הבעלים עושים בשביל לנהל יעיל, טוב, נכון, והוגן יותר את העסק.

צרו איתנו קשר *5988