"תחושה שהפרשות הבנקים נובעות משיקולים לא רלוונטיים"

בכנס במרכז הבינתחומי בהרצליה אמר פרופ' אמיר ברנע: "התחושה היא שההפרשה שרירותית" ■ רו"ח ארז סופר: "השיטה החדשה טובה מהקודמת, משום שהיא מקטינה את שיקול-הדעת של הבנקים"

הפרשות הבנקים להפסדי אשראי, הסדרי חוב ומחיקות חוב עלו לאחרונה לכותרות, בעקבות מתווה הסדר החוב שגיבש בנק לאומי עם גנדן שבשליטת נוחי דנקנר, שכלל מחיקה של 150 מיליון שקל מהחוב (מתווה שבוטל בעקבות הביקורת הציבורית).

אלא שבפועל מבצעים הבנקים מדי שנה הפרשות להפסדי אשראי בהיקף של מיליארדי שקלים על חובות שהם מזהים כבעייתיים. כך, לדוגמה, בשנת 2012 הפרישו הבנקים להפסדי אשראי יותר מ-3 מיליארד שקל, כ-0.4% מתיק האשראי. לפני כשנתיים נכנס לתוקפו חוזר חובות פגומים של בנק ישראל, אשר השפיע על הדרך שבה מסווג האשראי הבעייתי.

פורום השווי ההוגן של המרכז הבינתחומי בהרצליה, בראשות שלומי שוב ופרופ' אמיר ברנע, התכנס לאחרונה כדי לדון בנושא ההפרשות של הבנקים, והאם הן משקפות נאמנה את מצב תיק האשראי שלהם. "התחושה היא שההפרשה היא שרירותית. לעיתים נראה שמדידת ההפרשה כפופה לשיקולים פנימיים לא רלוונטיים של הבנק, כגון רצון לנקות שולחן בעת החלפת הנהלה, תחרות על שיעורי רווח בתוך המערכת הבנקאית, בונוסים וכדומה", אמר בדיון פרופ' אמיר ברנע.

רו"ח ארז סופר, שותף ב-BDO זיו-האפט, חולק על טענתו של ברנע. "השיטה החדשה בחוזר חובות פגומים, בניגוד לקודמת, מקטינה את שיקול-הדעת של הבנקים לגבי מועד ביצוע ההפרשה ורישום הכנסות ריבית, וזאת בניגוד למה שהיה קודם. השיטה הנוכחית טובה יותר מהקודמת", הוא אומר.

הבעיה המרכזית: העדר עקביות

גם האנליסטים שהשתתפו בדיון השמיעו ביקורת לגבי הדרך שבה הבנקים מבצעים הפרשות להפסדי אשראי: "הבעיה המרכזית בניתוח ההפרשה לחובות מסופקים במערכת הבנקאית היא העדר עקביות", אומר האנליסט מאיר סלייטר מדש ברוקראז'.

"ניתן לראות כי גם בהעדר אירועים ספציפיים, ההפרשות עולות ויורדות, והן משתנות בין הבנקים. כך לדוגמה, ברבעון האחרון בבנק גדול אחד שיעור ההפרשה היה 0.5%, ובבנק גדול אחר שיעור ההפרשה היה 0.09%, והכל באותו שוק בדיוק. היעדר העקביות מקשה על הניתוח. לדעתי דרוש קנה מידה אובייקטיבי אשר יאפשר השוואתיות בין הבנקים. כפועל יוצא, ראוי שבעניין זה יהיה לבנקים כמה שפחות שיקול-דעת", הוא מוסיף.

רו"ח מנחם שוורץ, לשעבר החשבונאי הראשי של בנק לאומי, לא חושב שניתן להשוות בהפרשות בין הבנקים: "אין לכך אח ורע בעולם. גם בחו"ל לא ניתן להשוות בין הפרשות הבנקים. כך, למשל, לקוח מסוים עשוי להיות בעייתי בבנק אחד וטוב בבנק אחר, ולו בשל קיומם של ביטחונות".

ברנע אף הוסיף, כי לשיטת ההפרשות הנוכחית עלולות להיות השפעות שליליות על המשק: "כאשר מתחילה תקופת מיתון, נדרש הבנק להכיר בהפסדים בגין חובותיו, והוא יכול להלוות פחות כספים לציבור. מבחינה כלכלית, בתקופת מיתון אנחנו דווקא רוצים שהבנקים ילוו כספים. התוצאה היא יצירת מערכת לא יציבה מבחינה מאקרו כלכלית", הוא אומר.

יש שני סוגי הפרשות לבנקים: הראשון הוא הפרשה קבוצתית - במקרה זה מפרישים באופן גורף חלק מהאשראי בענף מסוים, בשל הרעה בתנאי המאקרו. ההפרשה השנייה היא הפרשה פרטנית, במקרה זה מפרישים חוב בהתאם להרעה ספציפית במצבו של הלקוח.

משתתפי הפאנל טענו כי ההפרשה הקבוצתית צריכה להיות זהה בבנקים השונים. רו"ח יעקב גמליאל מ-KPMG, סומך חייקין אמר בהקשר זה: "ההפרשה הקבוצתית צריכה לשקף את המציאות הכלכלית, וסביר שתהיה אחידה בין הבנקים. במילים אחרות, בענף מסוים לא סביר ששני בנקים יכירו בהפרשה בשיעור שונה באופן מהותי".

"המצב היה טוב יותר לו בנקים היו מפרסמים את סכום ההפרשה הקבוצתית בגין כל ענף במשק. באופן זה ניתן היה לבחון את סבירות ההפרשות בכל בנק ובנק", הוסיף עדי סקופ, אנליסט הבנקים של אי.בי.אי.

טענה נוספת שהושמעה בדיון היא מדוע הבנק מעריך סיכון של חוב בצורה שונה מהאג"ח המקבילות לו בשוק ההון, הנסחרות בתשואת זבל. האם ייתכן שהבנק אופטימי יותר מהשוק?

בהקשר זה אמר סופר: "ברצוני להתייחס להשוואה שעלתה בין אשראי בנקאי לאיגרות חוב זמינות למכירה. בהקשר זה נתקלתי לא אחת במקרים שבהם גופים שונים הציעו לבנקים לרכוש איגרות חוב שהוחזקו על-ידי הבנקים, ונסחרו בתשואה של 40%. במקרים אלה סירבו הבנקים למכור את איגרות החוב, שכן ראו את הדברים אחרת", הסביר סופר.

צרו איתנו קשר *5988