ללא מסגרת: מאות ילדים בישראל מחכים לחבל הצלה מהמדינה

מאות בני נוער במוצקה, מחכים מדי שנה לצאת למסגרות חוץ-ביתיות - בתקווה לחיים חדשים ■ לצערנו, לא כולם זוכים לכך ■ מדוע זה כך, וכיצד ניתן לטפל בבעיה?

לפני כחצי שנה התוועדנו אל נועה (שם בדוי), נערה בת 16. במהלך שנות ילדותה נועה נאנסה על ידי אחִיה, ולאחר שעברה לפנימייה נאנסה על ידי חוסה בן גילה. במשך ארבעה חודשים ניסינו ללא הצלחה לסדר לנועה מסגרת חוץ-ביתית. עבור נועה, מדובר בארבעה חודשים ארוכים ללא מסגרת חינוכית או טיפולית, במהלכם ניסתה לשים קץ לחייה ועקב כך אושפזה במחלקה פסיכיאטרית. רק לאחר שהתגלה כי נועה צורכת סמים, היא הושמה במסגרת נעולה.

נועה היא לא המקרה היחיד. ילדים רבים ממתינים חודשים ארוכים להשמה במסגרות החוץ-ביתיות.

מהן המסגרות החוץ-ביתיות? מדובר במסגרות הנמצאות בפיקוח משרד הרווחה, המיועדות לילדים ולבני נוער בסיכון. ילד יופנה למסגרת חוץ ביתית מסיבות הקשורות בו או במשפחתו אשר מסכנות אותו. ההחלטה על השמת ילד במסגרת חוץ ביתית מטרתה להעניק לילד מסגרת חינוכית-טיפולית בטוחה שתענה על צרכיו. רשות חסות הנוער היא אחד הגופים המפעילים מסגרות אלה. מסגרות אלה כוללות מעונות נעולים, מעונות פנימייתיים, הוסטלים בקהילה, קהילות טיפוליות לנוער נפגע סמים ואלכוהול, מסגרות המספקות קורת גג כתחליף לחיי רחוב, חלופות מעצר, ודירות בוגרים. לכל מסגרת כזו קהל יעד אחר. הרשות מטפלת בבני נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-חינוכי, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים כשלו.

עובדים סוציאליים אינם ממהרים להוציא ילדים בסיכון מבתיהם. ההחלטה על כך מתקבלת רק במקרים בהם ההערכה היא שנשקפת סכנה ממשית לשלומם הפיזי ו/או הנפשי, ולאחר שנבדקו כלל האפשרויות שיבטיחו את טובת הילד. למרות זאת, כ-20% מההחלטות להוציא את הילדים מביתם אינן מיושמות, והם נשארים בו למרות הסכנה הנשקפת לשלומם.

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 נקבע כי פעמים רבות ילדים אלה נאלצים להמתין ששה עד שמונה חודשים עד שהם משולבים במסגרת כזאת. במהלך הזמן הזה חלקם נותרים ללא מסגרת חינוכית או טיפולית, וחלה הידרדרות נוספת במצבם. למרות התמונה הקשה שעלתה בדו"ח, בישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה שהתכנסה בשנת 2009, עלה כי רשימות ההמתנה היו עדיין "בלתי נסבלות". בין השאר עלה, כי מספר הנערים שהמתינו למסגרות הנעולות בלבד, עמד על כ-270. העובדים הסוציאליים נאלצים להתמודד עם השלכותיו של מחדל זה.

משיחות עם עובדים סוציאליים בשטח עולה תמונה עגומה לפיה עיקר הבעיה היא תפוסה מלאה במעונות הרשות, ועקב כך מחסור רב במקומות.

בשנים האחרונות מנהיג משרד הרווחה תפיסה הנקראת "עם הפנים לקהילה". משמעה של תפיסה זו היא כי ברוב המקרים רצוי להשאיר את הילד בחיק משפחתו, תוך מתן תמיכה ופתרונות טיפוליים מתאימים בקהילה. ברור כי חשיבות השיקום בקהילה היא רבה, אולם במקרים של התעללות או הזנחה קשים, השמה במועדונית טיפולית בשעות אחר הצהריים תהיה חסרת כל משמעות עבור הנערה, אם בסוף כל יום תיאלץ לישון תחת אותה קורת גג עם האדם שפגע בה.

אולם, הקצאת המשאבים לשיקום בקהילה באה על חשבון תקציבים המיועדים לפיתוח והרחבת מענים מחוץ לקהילה, וכתוצאה מכך לפגיעה ישירה בהיקף שירותים אלה. לכן, על מנת לטפל בצרכים של בני הנוער על כל הרצף הטיפולי, יש להגדיל את התקציבים המיועדים הן לרשויות המקומיות והן למשרד הרווחה למתן הפתרונות להשמת בני נוער במסגרות חוץ-ביתיות, ללא תלות במשאבים המושקעים בתוך הקהילה, וזאת על אף המצוקה התקציבית והקיצוצים בתקציב 2013. או אז יימצאו פתרונות מיידיים לכל מקרי הקצה שמחכים, חודשים ארוכים, לישועה.

ובל נשכח - השקעה בבני נוער אלה בטווח המיידי היא אינטרס כלכלי וחברתי. באשר לאינטרס הכלכלי, הרי שעלות ההשקעה הכספית בבני הנוער בשלב מוקדם (טרם הידרדרותם לעבריינות) קטנה יותר מההשקעה הכספית הנדרשת לשיקומם בשלבים מאוחרים יותר. באשר לאינטרס החברתי, מבקר המדינה נתן גם הוא את דעתו לנושא זה, ובדו"ח משנת 2000 ציין בבירור כי על מנת לשקם בני נוער שעברו על החוק או הנמצאים בסיכון, חשוב להתחיל בטיפולם ובשיקומם מוקדם ככל האפשר, ולא - עלולה להימשך הידרדרותם לעבריינות, לסמים ולהתנהגות שמסכנת אותם ואת הציבור.

לפני כחודשיים פגשנו את אימא של נועה. היא סיפרה כי בתה מסיימת את תקופת שהותה במסגרת הנעולה לאחר שזכתה בטיפול רגשי ופיזי צמוד על ידי אנשי הטיפול. מיד לאחר מכן היא התעתדה לעבור למסגרת טיפולית פתוחה הקרובה למקום מגוריה, שם תנסה להשלים את התהליך שהתחילה.

לנועה ניתנה הזדמנות לפלס את דרכה לעתיד טוב יותר. לא כולם זוכים לכך...

הכותבות הינן עובדות סוציאליות הלומדות תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988