רפי פלד לעליון: הייתי בצד של הקורבן ולא בצד של העבריינים

מפכ"ל המשטרה לשעבר, שהורשע בעבירות מנהלים בתאגיד כיוון שלא הבחין בגניבה שביצעו שותפיו בקבוצת פלד-גבעוני, טוען כי לכל היותר ניתן לייחס לו רשלנות - אך לא כוונה פלילית ■ מערער לעליון על הרשעתו ועל גזר דינו

‎‎פרשת פלד-גבעוני מגיעה לבית המשפט העליון: כחודשיים לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר עליו 6 חודשי עבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס בסך 100 אלף שקל בעקבות הרשעתו בפרשת פלד-גבעוני, עירער היום (ב') מפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד, לעליון על הרשעתו ועל גזר דינו.

לטענתו, לכל היותר ניתן לייחס לו רשלנות בהתנהלותו בפרשה זו, ובוודאי לא כוונה פלילית, שהיא המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה בעבירות שבהן הואשם.‏

כזכור, שופט בית המשפט המחוזי, חאלד כבוב, הרשיע את פלד בעבירות מנהלים בתאגיד, במירמה והפרת אמונים בתאגיד וכן בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך.

לטענת באי-כוחו של פלד, "בית המשפט המחוזי לא השכיל לעשות את האבחנה הנכונה בין פלד לבין הנאשמים האחרים. הגם שאבחנה זו בחלקה מובנית בכתב האישום, פלד לא הואשם מלכתחילה בעבירות של גניבה, גזילה או כל שחיתות אישית אחרת, אלא בעבירות של מנהלים בתאגיד ועבירות דיווח. אנו טוענים שהוכח בראיות כי פלד היה במקרה הנדון בצד של הקורבן ולא בצד של העבריינים". ‏

פרשת פלד-גבעוני נחשפה ב-2002, כאשר אשכול של 8 חברות, ציבוריות ופרטיות, שהשליטה בהן נרכשה על-ידי קבוצת משקיעים בראשות רפי פלד, אריה גבעוני, דוד הבי וטל יגרמן, קרס והותיר אחריו חובות בסך 800 מיליון שקל.

גבעוני, הבי ופלד כיהנו כנושאי משרה בכירים ובעלי השליטה בחברות הציבוריות משב תעשיות, פויכטינגר תעשיות ופויכטינגר השקעות. יגרמן היה היועץ הפיננסי של השלושה, אך בפועל ניהל את ענייני הקבוצה. בין החברות בקבוצה נטוו קשרי החזקה צולבים, הלוואות וערבויות, שיצרו יחסי תלות מכבידים וגרמו לאפקט דומינו בעת קריסתן.‏

בכתב האישום נטען כי ב-2002 נטלו פלד, גבעוני, הבי ויגרמן במירמה 45 מיליון שקל מכספי הקבוצה, וביצעו בכך עבירות גניבה בידי מנהל ועבירות נוספות. לגבי פלד נאמר כי הוא לא מילא את חובותיו כיו"ר דירקטוריון פויכטינגר תעשיות ומשב תעשיות קירור, ובין השאר לא דיווח לדירקטוריון על הגניבה.

יתר הנאשמים בפרשה לצד פלד - היועץ הפיננסי טל יגרמן, אריה גבעוני ודוד הבי - שהיו לצידו של פלד בעלי השליטה בקבוצת פלד-גבעוני, ספגו עונש של בין שנה ל-4 שנות מאסר בפועל, בצירוף קנסות. יגרמן, שספג את העונש הכבד ביותר של 4 שנות מאסר, הורשע בעבירות של גניבה בידי מנהל, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות. הוא הורשע בגניבה לכיסו הפרטי של כ-725 אלף שקל. ‏

"תמונה מעוותת"

לטעת באי-כוחו של פלד, ‏"רפי פלד, שהקדיש את מרב שנותיו לתפקידים ציבוריים וממלכתיים והגיע לדרגת מפכ"ל המשטרה, ובהמשך מנכ"ל חברת החשמל ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, ביקש בתחילת שנות ה-2000, לאחר עשרות שנים בעשייה הציבורית, לצאת לעולם העסקים, נגרר למהלכים עסקיים שהתבררו בהמשך כבעייתיים, ומרגע שהתוודע לבעיות ניסה לפעול לפתרונן, אך חקירת רשות ניירות ערך מנעה את השלמת המהלכים, ופלד מצא עצמו נחקר, נאשם ומורשע בדין. ‏

עוד טוען פלד בערעורו כי לאורך התקופה הרלוונטית, מתחילת 2002 ועד יולי אותה שנה, אז נחשפה הפרשה על-ידי רשות ניירות ערך, הסתירו ממנו ההנהלה וסמנכ"ל הכספים במתכוון את הנתונים והעובדות, וזאת "כשם שאלה הוסתרו מהדירקטוריון, מרואי החשבון ומהיועצים המשפטיים של החברה. התמונה המעוותת שהוצגה כלפי חוץ לא הצביעה ולא חשפה את הקטסטרופה המתחוללת מתחת למעטה ההסוואה והמירמה".

לדברי פלד, הוא החל להיות מודע למעשי המירמה רק ביוני 2002, ומאותו זמן פעל לבדוק את הדברים. "בית המשפט המחוזי שגה בקריאת התמונה הכוללת, ככל שהיא מתייחסת לפלד, ייחס לו מודעות וידיעות שלא היו קיימות בפועל, והגיע למסקנות המרשיעות מתוך טעות, הן מבחינת הניתוח העובדתי והן מבחינת הניתוח המשפטי".‏

יצוין כי כבר בהכרעת הדין של כבוב, הוא נראה כמקבל את גירסתו של פלד לעניין המועד שבו החל להיות מודע למעשי המירמה. "אני מקבל את עדותו של פלד, במובן זה שהתרשמתי שייתכן שרק בראשית חודש יוני 'נפל לפלד האסימון'", כתב כבוב. "אז, כשהבין כי המערכת נקלעה לסחרור בגין העברת הכספים דרך החברות הציבוריות, הקדיש זמן ומשאבים על מנת למצוא פתרונות לבעיות".

עם זאת, כבוב ציין כי "הוכח שנורות האזהרה היבהבו במשך חודשים קודם לכן, והיה זה מתפקידו של פלד להבחין בהן ולהתייחס אליהן, וזאת לא עשה".

לפיכך, טוענים באי-כוחו של פלד, לכל היותר ניתן לייחס לפלד רשלנות, ובוודאי לא כוונה פלילית, שהיא רמת המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעתו בעבירות שבהן הורשע. ‏

אחת הקביעות המשמעותיות ביותר שנכללו בהכרעת דינו של כבוב היא גישתו הלא פורמליסטית במתן תוכן למונח "נושא משרה" בחברה. לנושא משרה, שעליו וכלפיו חלות חובות מוגברות מתחום דיני התאגידים, לרבות בתחום ניגודי העניינים - יוכל להיחשב מעתה לא רק מי שהוא בעל תפקיד רשמי בתוך החברה, אלא אף גורמים חיצוניים לחברה, שהעניקו דה-פקטו שירותים מקצועיים או שימשו דה-פקטו כנושאי משרה, כפי שנקבע לגבי מעמדו של טל יגרמן בקבוצת החברות. פועל יוצא של ההכרעה הזו הוא הרחבת תחומי התפרשותם של דיני התאגידים והכללים הנוגעים לעסקאות עם בעלי עניין‎.‎‏ (ע"פ 4127/13)‏.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988