אזלו קלפיו של אבי לוזון

זה קרב בין שני אנשי מרכז ליכוד אחת בסוף המסלול, שני שמתחיל

מה תזכרו מההתכתשות השבוע בין לימור לבנת לאבי לוזון? רובנו יזכרו שהיה איזה דוח זליכה שמדבר על שינויים מבניים בענף הכדורגל ומנסה להדיח את יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבל מן הסתם יסמנו שני משפטים נטולי קלאסה שמציגים את עומק המדמנה שבה רובץ הספורט הישראלי.

כן, מכל הדוחות הציבוריים נשארנו עם ה"אתה לא תפריע לי" (שכבר עובד לרימיקס) במופע אימים של שרת התרבות והספורט, ו"מה שרקוב זה המוח של זליכה" של יו"ר ההתאחדות לכדורגל במופע ראווה משלו.

שני המשפטים הללו הם נקודת הקצה, ממש רגע ההכרעה, של אחד המאבקים המרתקים שידע הספורט הישראלי בשנים האחרונות. עד היום נכתבו אינספור דוחות והמלצות על-ידי ועדות ציבוריות שמינתה הממשלה. כולם הבטיחו להיות אלו שיעשו סדר בכאוס שנקרא הספורט הישראלי. כולם, בזה אחר זה, קרסו. הפעם זה נראה סיפור אחר: הפעם נראה שערימת ניירת התגבשה לדוח שבטעות עוד עלול להיות מיושם.

איבוד העשתונות של לוזון ולבנת בשבוע האחרון הוא הוכחה קודם כול שהקרב הזה הוא על הרבה יותר מיישום דוח או רפורמה. לתוך המאבק הזה נכנס קרב אגו בין שני אנשי מרכז ליכוד, אחת שכבר רואה באופק הלא מאוד רחוק את סיום דרכה הפוליטית, ואחד שייתכן שעוד יגיע לשם.

שניהם יודעים שלקרב הזה תהיה גם משמעות על עתידם. אצל לוזון, האיש החזק ביותר בספורט הישראלי, זה עניין של קריירה. אצל לבנת זה יותר עניין תדמיתי, קרב שאסור להפסיד. גם לוזון וגם לבנת יודעים שלתוצאות הקרב הזה תהיה משמעות גדולה, ממש כך, על חיינו. הוא יכול לסמן שיטפון של רפורמות בספורט. מצד שני, ניצחון של לוזון ישמר את הסטטוס קוו של שלטון המרכזים והפוליטיקה.

לבנת מייצגת את הניסיון אולי המי יודע כמה של הממשלה להיכנס לגופי הספורט העצמאיים, ולעשות בהם אחת ולתמיד סדר. לנקות, לפרק אותם. עד היום כל הניסיונות שנעשו באמצעות ועדות ציבוריות שונות, התנפצו על החומות.

רק שבשונה מניסיונות כושלים קודמים, לבנת הגיעה לקרב הזה אחרי קדנציה אחת שבה למדה את המטריה, התכוננה, אגרה תחמושת, נהנתה מרוח ציבורית שהמשיכה לנשוב כמעט כל הזמן נגד לוזון, ואיתרה את הפרצה המשפטית (כספי ההסכם השיווקי של הטוטו) שאפשרה לה את ההסתערות. וכך, כשהוכשרה הקרקע, שלחה כפלוגת החנית שלה את יו"ר הטוטו להטיל מצור ולנתק מלוזון את צינור החמצן הכמעט יחיד להנשמתו.

במהלך ההסתערות חצתה השרה את הרוביקון, במהלך שמאז ומעולם הטריד את כל אלו שיצאו למאבק: האיום של גופי-העל (פיפ"א או הוועד האולימפי) על הרחקה של ישראל מהפעילות הספורטיבית הבינלאומית. השבוע, גם אחרי שלוזון זכה לשמוע את נשיא פיפ"א ספ בלאטר משחרר את המילים המפורשות לאוויר העולם, התברר שהחבורה לבנת-צחי פישביין (יו"ר הטוטו)-זליכה לא עזבה את עמדת המצור.

אם יתברר שהתרגיל של שרת הספורט יעבוד והיא תצא וידה על העליונה, ולוזון ייאלץ לקבל את מסקנות הוועדות הציבוריות (ועדת דודי כהן או ועדת זליכה) עד תום, ולא יוכל להתמודד בתחילת 2014 על קדנציה נוספת כיו"ר ההתאחדות - זו תהיה הפעם הראשונה שבה נמצאה הנוסחה לטיפול של המדינה בספורט הישראלי.

כמה זמן עוד יחזיק לוזון במצור, קשה לדעת. עד לא מזמן הנטייה הטבעית הייתה שלא להמר נגד האיש שהגיע מקבוצת כדורגל קטנה ולא רלוונטית, מכבי פ"ת, וטיפס עד הנקודה הגבוהה והמשמעותית ביותר בספורט הישראלי. מילא זה, עד לכך שהבנקאי המוכשר ממלאבס הצליח לפלס דרך ולהיות בתוך הגוף הכולל את 13 האנשים החזקים והמשפיעים ביותר בהתאחדות הכדורגל האירופית (הוועד הפועל של אופ"א).

מבחינה פוליטית, אין תרגיל אחד שלוזון לא מכיר, לא יודע, לא עבר. הפעם נראה שגם לו אזלו השפנים והקלפים. המים כבר נכנסו לבניין.

Tal-v@globes.co.il

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988