תלאביבים, ניצן הורוביץ רע לכם

הוא ירוקן את לב העיר, ימנע את גאולת השכונות ויפקוק במכוניות

אין לי ספק שניצן הורוביץ, המתמודד על ראשות עיריית תל אביב, הוא איש טוב, מלא בכוונות טובות. הוא אינו אופורטוניסט ואינו מרופד בכספם של אינטרסנטים, אבל למרות כל אלה - הוא ממש סכנה לעיר. אין לי ספק שהורוביץ מאמין שהמדיניות שהוא מבקש להנחיל תביא ברכה. אך הוא ניסח מצע שאם יתגשם, יוריד לטמיון עשור של התקדמות ופיתוח, שהפכו את תל אביב אהובתי למקום הנפלא הזה, שרבים כל כך רוצים כל כך לבוא ולהתגורר בו.

הוא ירוקן את לב העיר

נתחיל במגדלים. הורוביץ תופס אותם כרע הכרחי, אלא שהמגדלים הם ברכה שצריך לייחל לה, כי הם מביאים צפיפות וגיוון אוכלוסיה. דרי מגדלים, משרדים או מגורים (ושילוב שניהם הוא האידאל) זקוקים לשירותים: מכולת, מעבדת סלולר, מכבסה, מסעדות, בתי קפה וכולי. העסקים צומחים בסביבת המגדלים משום ששם הפרנסה (יש קונים), וכך מתפתחת סביבה עירונית חיונית, מגוונת ורווית הזדמנויות.

מגדלים תורמים לצמצום התנועה בעיר, משום שצפיפות האוכלוסייה מרכזת פעילות מגוונת בשטח קטן, וכך אפשר לחיות, לצרוך ולבלות, ואם יש מזל גם לעבוד, בטווח הליכה ורכיבה באופניים. סביבה צפופה מקיימת תחבורה ציבורית יעילה, כי יש רבים שזקוקים לה וכך מצדיקים את כדאיותה הכלכלית בתכיפות ראויה לשמה.

הורוביץ מוכן לקבל מגדלים, בתנאי שהם יוקמו "במקום הנכון" שלדעתו נמצא ב"שולי המרחב האורבני". ובכן, מגדלים הם המקום שבו מתפתח המרכז האורבני. העברת המגדלים לשוליים תמשוך לשם את האוכלוסייה החזקה ותשאיר במרכז רק את מי שאינם יכולים להרשות לעצמם. הדבר קרה בתל אביב שהתפשטה צפונה בשנות ה-60 וה-70 לכיבוש עבר-הירקון. מאמץ אדירים נעשה מצד פרנסי העיר כדי לתקן את הטעות, וממון ציבורי רב נשפך כדי להחזיר ללב העיר את תפארת עברו, אשר נחגגת כיום ברוטישלד, בשנקין, בהבימה והסביבה.

יבואו נא דיירי המגדלים, יסתובבו בשוק הכרמל, יקנו בחנויות באבן גבירול, ימלאו את בתי הקפה בשנקין, ימלאו את כרסם ביין משובח במסעדות שברוטשילד ויתעדכנו באופנת הבוטיקים בגן החשמל בואכה שכונת פלורנטין. העסקים יפרחו, הרחובות יתמלאו והשמחה רבה.

הוא יעצור את גאולת השכונות

הורוביץ חפץ לספק "דיור בר השגה". ובכן, תתפלאו, יש דיור בר השגה בתל אביב, למגורים ולהשכרה. לא מעל כיכר הבימה ולא בשדרות בן גוריון ליד בית העירייה.

דיור בר השגה יש בשפע בשכונת התקווה, בדרום יפו, בשכונת תל כביר ובקרית שלום. גם בשכונת שפירא אפשר עוד למצוא צמודי קרקע (שימו לב: צמוד-קרקע במרחק שלוש תחנות אוטובוס משדרות רוטשילד!) במחירים הגיוניים.

יצאו החפצים לגור בתל אביב, ויבנו את ביתם בשכונות אלה. זו הדרך לגאולתן מגורל הזנחה והזדקנות. כך נגאלו לפני שלושה עשורים רוטשילד ושנקין, כך נגאלה נווה צדק שהיתה שכונת עוני עזובה עד ראשית שנות ה-90, כך נגאלות היום יפו, פלורנטין ושכונת שפירא. אוכלוסייה חדשה, צעירה, מלומדת ולא עשירה, נודדת אליהן מהמרכז המתייקר, מעודדת עסקים, מזניקה פעילות תרבותית ו"מעלה את הרמה" (אבוי לי שכך אני מתבטאת) במוסדות החינוך.

דיור בר-השגה באזורים המבוקשים בתל אביב הוא מעצור מסוכן וטפשי לגאולת השכונות החלשות. אם כבר נמצאה השפעה חיובית אחת לנדל"ן המתייקר במידה מעצבנת, מדוע לבטל אותה?

הוא יחנוק את הרחובות בתנועה

הורוביץ כותב במצעו שהוא מבקש לעודד תחבורה ציבורית, הולכי הרגל ורוכבי האופניים. מנגד הוא מתכוון לפעול למען "פתרונות חנייה בחינם לתושבים". אולי זו תמימות, אולי סתם אופטימיות בלתי נלאית ואמונה בנפש התושב הנהג.

כשיש בכל מקום חניה בחינם, אין צ'אנס לגמול מההרגל הרע להשתמש במכונית כדי להגיע מכל נקודה לכל נקודה בעירנו הקטנטונת (חצי שעה מיפו לנמל תל אביב באופניים, ואני לא סוסת מירוץ). רק מצוקה קשה תגרום לאדם לוותר על הרכב הפרטי שלו, כי מכונית זה נוח, מכונית זה מזגן, מכונית זה מייד ומכונית זה מעמד.

אם רוצים לחולל שינוי בהרגלי התנועה, צריך להפוך את המכונית הפרטית לעול כבד: לבטל את תקן שתי החניות לכל דירה חדשה, לצמצם את מקומות החנייה ולייקר מאוד את החניונים. בלי כל אלה, ימשיכו רחובותינו להתפוקק מתנועת מכוניות פרטיות.

פקקים, גטאות ומחנות

כמה שקל לפתח מצע סביב קלישאות תכנון קליטות - דיור בזול, חניה בחינם, נוף לים ולכולם - ככה הן עלולות בהגשמתן להביא אותנו בדיוק למקום ההפוך: פקקים, גטאות של עשירים ומחנות מגורי-עניים שגורלם להישאר כאלה.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988