בנקים שיש להם מדינה

כך חלבו מאיתנו, עד סוף ספטמבר השנה, 30 מיליארד שקל

המספרים פנטסטיים. הנתונים בוטים. המציאות קשה לעיכול. אתה מביט בה ותופס את הראש כלא מאמין. איך היינו עיוורים. למה התעלמנו. ומדוע נתנו לזה להימשך. ב-2013? בישראל? כשמפטרים אלפי עובדים? כשמקצצים בתקציבים? כשמעלים מסים? אין גבול? לא, אין גבול. האמת שמעולם לא היה.

פעם אמרו על מדינת ישראל שהיא "צבא שיש לו מדינה". כעת מתברר שהיא כמה בנקים שיש להם מדינה. הם שולטים בה ומתמרנים אותה ועושים איתה ככל העולה על רוחם.

תביטו במספרים, הם אומרים הכול. לא אומרים, צועקים. בקולי-קולות. הרווחים הדמיוניים של הבנקים באים מהכיס שלנו. על חשבוננו. אנחנו הפראיירים. אנחנו הפרה החולבת. אנחנו גם אלה ששותקים ולא עושים דבר.

השורה התחתונה היא הרווח הנקי: ב-9 החודשים הראשונים של השנה, הרווח הנקי של חמשת הבנקים הגדולים עלה ביותר מ-10% לעומת אשתקד - ל-5.7 מיליארד שקל. וזאת, על אף שההוצאות על משכורות ותנאי שכר הסתכמו באותה תקופה בסכום-עתק של 12.8 מיליארד שקל!

איך הם עושים כל-כך הרבה כסף למרות ההוצאות הכבדות? אתם כבר יודעים את התשובה: באמצעות העמלות (ההכנסות מהעמלות בשלושת הרבעונים היו 11.1 מיליארד שקל) והריביות (ההכנסות מריבית נטו הסתכמו בכמעט 20 מיליארד).

במילים אחרות: הבנקים חלבו מאיתנו, עד סוף ספטמבר השנה, 30 מיליארד שקל! חוזר שנית: 30 מיליארד! אתם שולטים? אתן מפנימות? תביטו בדף החשבון שלכם, הוא כבר יבהיר עם מי יש לנו עסק.

לדבר למנורה

החוצפה ועזות המצח לא מסתיימות כאן. נניח שאתם רוצים לעבור לבנק אחר - אין לכם לאן. אל תתרשמו מהפרסומות בטלוויזיה, תחרות אמיתית בין הבנקים אינה קיימת זה שנים. כבר לפני 4 שנים קנסה הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן את הבנקים על תיאום מידע ועמלות ביניהם. בנקים חדשים, אתם יכולים לנחש מדוע, אינם מוקמים פה.

הבנקים הקיימים נשלטים ברובם על-ידי אילי-הון ומספקים למי שיש לו ריביות נמוכות במיוחד. כשפרויקט מידטאון למשל זקוק למזומנים, נחשו מי יעניק לאלה שעומדים מאחוריו אשראי של 2 מיליארד שקל. כשאתם תהיו באוברדראפט, או תרצו להיטיב את תנאי המשכנתא - תוכלו לדבר למנורה.

למרות כל הנתונים הללו, לא ראינו כאן מחאה ממשית נגד הבנקים וההתנהלות השערורייתית שלהם. איש לא בלם את חגיגת המשכורות. איש לא טיפל לעומק בריבוי העמלות. איש לא קיצץ בריביות; ואיש לא העז לאיים בהלאמה אם לא ישנו את ההתנהלות.

לעומת זאת, כאשר שמשה אחת של סניף נופצה בשגגה בזמן הפגנה סוערת - המשטרה כמעט יצאה מדעתה, והתקשורת התנפלה על המוחים כאילו ירו במישהו.

ההגנה ההיקפית שלה זוכים הבנקים מהפוליטיקאים בישראל והחסינות שמקבלים מנהליהם מהתקשורת המקומית, מעוררות השתאות ומחשבות נוגות על חוסנה של הדמוקרטיה שלנו. בעוד טייקונים מותקפים על בסיס יומי בגין האשראי שהם מקבלים בתנאים נוחים עד גיחוך, איש אינו מעז לבקר בחריפות את אלה שמספקים להם את הכסף. הכסף שלנו, אם שכחתם.

כבר היו בעבר מי שאיימו עלינו שכאן, בישראל, תתחולל מחאה אלימה נגד הבנקים. הרגע הזה הולך וקרב לא בגלל כנופיות שמחפשות פורקן ליצריהן, אלא משום שההנהגה איבדה שליטה.

להתעלם ממה שהבנקים מעוללים לנו זה איבוד שליטה. לאפשר להם לגלח מיליארדים מאיתנו זה איבוד שליטה. לתת להם לצפצף על כולנו זה איבוד שליטה. לשתוק מול עוולות, מול קרטל, מול נהנתנות, זה איבוד שליטה.

וכשהשלטון המרכזי מאבד שליטה - אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במדרון. בדרך למטה.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988