מבחן דרכים: אאודי 3S - הנמר בעור כבש המושלם

האאודי 3S היא מופנמת, מצטנעת, אלגנטית, רגועה - עד שמרגיזים אותה ■ בניגוד לפדנטיות המחושבת שנוטים לייחס לדגמי היצרנית, ה-S3 מסעירה ומענגת

ארבע בוכנות. זה מעט. 2.0 ליטרים. זה הכול? קלאץ' כפול. זה (בדרך כלל) טוב. שישה הילוכים. זה בסדר. הנעה 4X4. זה תמיד טוב. 300 כוחות סוס. זה טוב מאוד. 38 ק"ג למטר של מומנט בין 1,800 ל-5,500 סל"ד. או-הו-הו, זו הולכת להיות חגיגה.

בתנאי. בתנאי שכל שאר איבריה של המכונה הנאה הזאת - מתלים, צמיגים, בלמים, משקל, תיבת הילוכים, הגה וכל השאר - יידעו כיצד לעשות שימוש ראוי בכל אלה. ובתנאי שגם האוחז בהגה (כלומר אני) לא ייבהל מוקדם מדי.

בעצם ידעתי שיהיה טוב. זו הרי אאודי 3S. לא יכול להיות רע.

דגמי S של אודי - ויש גרסת S כמעט לכל דגמי החברה - הן הגרסאות החמות. מנועים עזים יותר, יכולות גבוהות יותר, שאיפות ספורטיביות יותר. כל זאת מבלי לאבד מיליגרם אחד של שימושיות. בעצם, אלה מכוניות מאוד שפויות, לאנשים קצת פחות שפויים (וקצת יותר עשירים).

ב-1990 נולדה משפחת ה-S. בזכות זקנתי המופלגת - וזה אחד מיתרונותיה היחידים של הזקנה הקופצת - זכיתי לנהוג ב-S הראשונה בתולדות המין האנושי: 2S קופה, מודל 1990. אמנם לא בשנת לידתה נהגתי בה, אך לא הרבה יותר מאוחר. ב-1999 נולדה ה-3S הראשונה. גרסה חמה של ה-A3. גם בה נהגתי. וגם בזו שבאה אחריה. כולן היו טובות, מרשימות ואפיל מרגשות באותו ריגוש צונן ומדויק המאפיין סערת רגשות בבית אאודי. למוד הניסיון הזה, הנחתי די בבטחה כי לא צפויה לי הפתעה מיוחדת במפגש עם ה-S3 בת הדור השלישי, זו שנולדה השנה.

אוי, כמה שאני טעיתי.

אחד המנועים המופלאים

עיצובה של ה-S3 (בגרסת האצ'בק בת שתי דלתות) מתון ורגוע עד כדי פלגמטיות-מה. לדידי, לא מעט מחינן של מכוניות מן הזן הזה טמון בעור הכבש העוטה את שרירי הזאב שלהן. הפעם, דומני, מדובר אפילו בכבש רדום במיוחד. רק מבט שני יחשוף שמץ משיני הזאב; עיטורי S עם רקע אדום, צמד נחירי אוויר בצד החרטום, צמיגים נמוכי חתך וחדי מסר, וכמובן ארבעה לועות-פליטה חושפניים מאחור. כל אלה מבשרים ליודעי ח"ן כי זו לא המכונית של הדודה החביבה, אלא של אחיינה השובב.

עיצוב כל השאר הוא ממש פסגת ההצטנעות, בהתגלמותה האלגנטית. אפילו התווית המבטיחה "קוואטרו" לא מתנוססת על קליפתה החיצונית של המכונית. היא מעטרת רק את דלת תא הכפפות. אולי כדי להזכיר לאוחז בהגה באיזו מכונית הוא נוהג מבלי לנקר את עיני השכנים.

כמעט מיותר לשוב ולהזכיר (ולכן, כמובן, נשוב ונזכיר) שעיצוב הפנים, כמקובל באאודי, הוא מן המשובחים. יפה, יעיל, נוח ובנוי לתלפיות. וכאשר תא הנוסעים זוכה גם למושבי ספורט, הגה פחוס בחלקו התחתון, ריפודי עור שחור ועיטורים באדום ובמתכת בוהקת - הוא נעשה ממש מרהיב.

אך כל אלה הן הזוטות הלא מפתיעות. ההפתעה האמיתית, זו אשר השמיטה את לסתי מעוצם ההתפעמות, נטמנה בכל השאר (כמעט): המנוע. הגיר. ההגה. האחיזה. ההתנהגות. הברק. וכמובן היגון העמוק שאחז בי כאשר נכפה עליי להשיב את המכונית לבעליה.

המנוע, למשל, הוא ללא ספק אחד המנועים המופלאים ביותר שנתקלתי בהם. לא בכדי הוא זכה, בגרסאותיו הקודמות, בפרס "מנוע השנה" חמש שנים רצופות. בגרסה המותקנת ב-S3 הוא עוד יותר מרשים. לא רק בעוצמתו ובנדיבות שבה הוא חולק אותה עם הנהג, אלא בפעולתו החלקה כמשי. בנינוחות שבה הוא מתנהל גם מתחת ל-1,000 סל"ד וגם מעל 6,000 סל"ד. בזרימה הליניארית, הרהוטה, הבוטחת, שבה הוא מאיץ את המכונית ל-100 קמ"ש בפחות מ-5 שניות, ול-250 קמ"ש (מוגבלים אלקטרונית). גם הקולות הספורטיביים שהוא משמיע לבעליו ערבים בהחלט. אך - למה להכחיש? - אלה אינם קולותיו הטבעיים. צוות קומפוזיטורים מוטוריים הם אשר בישלו עבורו את התרועות והשאגות והזמזומים המרשימים שהוא משמיע, לרבות פיצוחי "בק-פאייר" מלאכותיים בסגנון עדות מכוניות הקרבורטורים של שנות ה-60.

לא נורא. נסלח להם.

לו היו באמתחתי עוד כמה סופרלטיבים, הייתי מצמיד גם אותם למנוע הזה. הם יאים לו. הוא באמת מפואר. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים עובדת כאן בדייקנות יעילה ומרשימה. לא מפליא, על-כן, שנתוני התאוצה של הגרסה האוטומטית טובים מנתוני התאוצה של תיבה ידנית. יד אנושית לא מסוגלת להחליף הילוכים במהירות הדו-רובוטית הזאת.

סביב איכויות ההגה שמעתי רחשושים על "מלאכותיות" מסוימת. מקובל להטיח ביקורת שכזאת בהגאים מתוגברים חשמלית. ובכל זאת אני מתעקש לאחוז בדעתי: זהו הגה מבריק. הטוב בהגאים החשמליים שאני מכיר. חד, מהיר, משנה את "משקלו" עם המהירות ועם חדותן של פניות, ולאחר דקות ספורות של הסתגלות - הוא נהדר.

אך בעיקר - ההתנהגות, ההתנהגות... זו ההפתעה! לא עוד הפדנטיות המחושבת, המדויקת, הקרירה והמרוחקת שנהוג לייחס לדגמי אאודי. ה-S3 היא, במפורש, מכונית מסעירה ומענגת. יכולתה לשמח את הנוהג בה, לא נופלת כהוא זה מיכולתה לשנע את אותו ואת נוסעיה בנינוחות מתורבתת ושלווה.

מערכת הקוואטרו, כדרכה, מעניקה למכונית מנת יתר של לפיתת כביש. אך הפעם חוויית "הרכבת על פסים" אינה טוטלית ומנתקת. די והותר "חורים" הותירו בה מתכנניה בכוונת מכוון, ואלה שבים ומחברים את הנהג אל חדוות הפיזיקה של הנהיגה. גם שלל מערכות הבטיחות, העושות כמיטב יכולתן כדי לשמור את הנוסעים מכל רע, אינן גולשות לפעילות יתר מסרסת.

באורח כמעט פלאי, ומאוד נבון, הצליחו אנשי אאודי לייצר מכונית שלמרות הטכנולוגיה העילית הטמונה בה, היא עדיין מעוררת תחושות של מכונית הננהגת בידי בן אדם, ולא בידי עדר גמדים אלקטרוניים נטולי לחלוחית.

וכמו עוד כמה וכמה מדגמי ה-S של אאודי - ואולי אף יותר - ה-3S הזאת היא הנמר בעור כבש המושלם. מופנמת, מצטנעת, אלגנטית, רגועה - עד שמרגיזים אותה. או עד שהנוהג בה מחליט כי הגיע הזמן למעט חדווה.

ובקיצור: אני רוצה כזאת. לא מגיע לי?

הכותב היה אורח אאודי בגרמניה

אאודי S3 ספורטבק
 אאודי S3 ספורטבק

חלק מהמתחרות

מרצדס A450AMG

חובבי ההרפתקאות יכולים להזמין מסוכנות מרצדס את A45AMG המפלצתית. לתוך המרכב האלגנטי של ה-A החדשה נדחס מנוע 2 ליטרים טורבו עם 360 כ"ס ו-45 קג"מ. הוסיפו הנעה כפולה ומתלי ספורט, ותקבלו מכונית שמאיצה ל-100 קמ"ש ב-4.6 שניות.

מרצדס בנץ / צילום: יחצ
 מרצדס בנץ / צילום: יחצ

ב.מ.וו M135

311 אלף שקל עולה גרסת החמש דלתות של סדרה 1 הקומפקטית של ב.מ.וו. בכסף הזה מקבלים מנוע 6 צילינדרים רציני עם 3 ליטרים, 320 כ"ס ו-46 קג"מ, שביחד עם תיבה אוטומטית ספורטיבית מסוגל להטיס את המכונית הקומפקטית מאפס ל-100 קמ"ש ב-4 שניות. יש גם שלדת ספורט רצינית.

ב.מ.וו 135i / צילום: יחצ
 ב.מ.וו 135i / צילום: יחצ

גולף R

מי שרוצה זאב ללא הילת יוקרה יוכל למצוא את מבוקשו בגולף R החדשה, שחולקת עם S3 את רוב המכניקה. העיצוב מופנם מאוד למעט חישוקי 18 אינץ' וכמה תוספות והביצועים רציניים: אפס ל-100 קמ"ש ב-4.9 שניות. זולה יותר מאחותה, אבל לא בהרבה.

פולקסווגן גולף / צילום: יחצ
 פולקסווגן גולף / צילום: יחצ

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988