אפרת אברמוב חזרה מנסיעת מבחן בג'יפ X5 החדש

המטרה: לנקר עיניים ■ הכיוון: למלון בוטיק ברמת גן ■ החברה: אמא, וכל מילה נוספת מיותרת

- "את מקבלת את הפיאט 500", הודיעו לי במערכת.

- "זו לא מכונית של כוסיות?", שאלתי.

- "כן, חשבנו שאת...".

- "תנו אותה לדרור רפאל".

כך מצאתי את עצמי עם X5 החדשה של BMW, רכב כל כך גברי ומפואר, שמספרים עליו שגם כשהוא לא מתיז על הבנות משלולית, הן נרטבות.

בועז, נציג נסיעות המבחן בסוכנות, בדק שוב ושוב במחשב. "את בטוחה שהרכב בשבילך?!", שאל מבולבל. הנהנתי לחיוב. "לא נורא, יש חיישנים", אמר.

מדובר בדור השלישי של סדרת ה-X5, מעין ג'יפ יוקרה, או מה שנקרא קרוסאובר. הדור החדש מגיע עם חמישה סוגי מנועים לבחירה ומציע שיפורים כמו לוק יותר אלגנטי מבחוץ ומושקע מבפנים, תצרוכת דלק משופרת והכי שוס - תאורת אווירה. הדגם הזול עולה 485 אלף שקל והיקר 815 אלף שקל. לאחר חילופי דברים קשים ודמעות (לא שלי), התפשרתי על דגם דיזל פושטי, רק 575 אלף שקל.

- "הגז מימין והברקס משמאל?", שאלתי את הנציג המבוהל והשארתי עננת אבק.

קנאים, תמותו

היו לי רק כמה שעות עם החתיך, והמטרה הייתה לנקר כמה שיותר עיניים. יעד הנסיעה - "אינדיגו", מלון הבוטיק החדש של רשת אינטרקונטיננטל ברמת גן, קרוסאובר בין ביזנס ופלז'ר.

- "אני בדרך", הודעתי לעומר תוך ששיניתי בג'ויסטיק טאצ' תאורת אווירה מכתום לכחול.

- "יש בעיה", הוא אמר. "הגב שלי החמיר. אני לא יכול לזוז". ידעתי שעברנו את הגיל לסקס בעמידה.

- "לעזאזל אתה והחוליות הדפוקות שלך! מי יבוא איתי בהתראה כזאת?", שאלתי ומיד ידעתי את התשובה.

- "אני ביום כיף של העבודה ברמלה! אנחנו מסיימים פה בארבע", הכריזה אמא. רק עובדים סוציאליים יכולים לעשות כיף ברמלה, סבל אנושי מדליק אותם.

- אני אוספת אותך", הודעתי לה. בתכל'ס אין כמו רמלה כדי לבחון את הרכב בתנאים קשים.

בדרך דהרתי ולחצתי על כל הכפתורים. כפתור שמזיז את ההגה, כפתור שמזיז את הגג, כפתור שמעביר למצב ספורט, כפתור שמעביר בין כפתורים וכפתור שכשלחצתי עליו התחיל לרדת שלג בירושלים.

- "זה חצי סלון!", אמרה אמא כשנכנסה לאוטו. "סעי לאט, אני רוצה לעשות שלום לחבר'ה מסניף נתניה, שיאכלו את הלב".

- "מגניב, נכון?", שאלתי.

- "למה צריך אוטו כל כך גדול?", היא השתוממה ונפנפה מהחלון כמו מלכת אנגליה לעמיתים משתאים שחיכו בתחנת האוטובוס.

- "תראי, אפשר להחליף את האורות מכחול לכתום או ללבן", התלהבתי.

- "תתרכזי בנהיגה", היא אמרה, "אל תעשי שוויץ".

פשוט בונבונייריה

ב"אינדיגו", המעוצב בסגנון פוש ניו יורקי, קיבלה את פנינו פקידת קבלה חייכנית. היא בירכה אותנו לשלום והזכירה שעוד שעה יש לנו מסאז' זוגי. הובלנו לסוויטה בעיצוב יפה ונקי שמשקיפה על רמת גן. על המיטה חיכתה בונבוניירה. עמדתי לפתוח אותה, כשאמא הדפה אותי, "מה את עושה? אפשר לתת אותה מתנה למישהו!". ויתרתי ונכנסתי להתקלח, כשלפתע שמעתי צרחה.

- "מה קרה?!", יצאתי בריצה.

- "לחצתי על מתג ופתאום יצאה טלוויזיה", היא ענתה תוך זלילת הבונבוניירה.

- "לא רצית שנשמור אותה?".

- "אויש אפרת, לפעמים את נורא קמצנית".

למרות שהמלון פונה למגזר העסקי יש בו ספא מושקע, מסעדה מצוינת וגולת הכותרת - גג עם בריכה שמשקיפה על כל העיר, מה שמושך אנשי עסקים באמצע השבוע וזוגות בסופו.

חוויה מוזרה לעשות מסאז' עם אמא. לפחות היא לא ביקשה שנחזיק ידיים. אחרי עיסוי רקמות היא נראתה נינוחה ומוכנה להרפתקאות.

- "אולי נשחק רמי בלילה?", שאלה בעיניים נוצצות.

- "אולי ניסע לאנשהו?", שאלתי.

- "יש מפגש ספרותי בנושא קנאת נשים בשירה, במתנ"ס בהרצליה", היא ניסתה לפתות. בסוף התפשרנו על לראות שלג בירושלים.

כיף באוטו. גם אמא נראית מבסוטה. משוחררות יצאנו לדרך כמו תלמה ולואיז - גרסת הגפילטע. "תאטי, את על 170!", אמא נלחצה. האמת שהאוטו כל כך יציב והרמטי שקשה לשים לב למהירות. הפעם אמא צודקת. "ככה קורים אסונות", היא הוסיפה, מעודדת מהפידבק.

אחרי שטיילנו בהרים המושלגים התעייפנו והתחלנו לחזור. "נשחק רמי בחדר?", שאלתי. "נראה", היא ענתה והתחילה להירדם. בשנייה האחרונה הוסיפה: "תעבירי לתאורה הכחולה, היא מרגיעה".

 BMW / איור: עינת צרפתי
  BMW / איור: עינת צרפתי

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988